אגון ולס
אגון יוזף ולס (בגרמנית: Egon Wellesz, 21 באוקטובר 1885 - 9 בנובמבר 1974) היה מלחין אוסטרי, מורה ומוזיקולוג, שעקר באמצע חייו לבריטניה ושם המשיך לפתח את הקריירה שלו. ולס היה תלמיד של ארנולד שנברג ונעשה לחוקר בעל שם בתחום המוזיקה הביזנטית.
תוכן עניינים |
לימודים וראשית הקריירה [עריכה]
ולס למד אצל ארנולד שנברג - תלמידו הפרטי הראשון במוצהר - ואצל גואידו אדלר, מייסד המכון למוזיקולוגי בווינה והעורך הראשי של ה"דנקמאלר" האוסטרי. שתי ההשפעות הללו עיצבו במידה רבה את חיי המוזיקה והמחקר של ולס. ב-1913 צלל ולס אל מעמקי המוזיקה הביזנטית, תחום שיעסיק אותו במשך כל חייו.
ולס עזב את אוסטריה והיגר לאנגליה בעקבות האנשלוס - ליתר דיוק, שיחק לו מזלו וביום שגרמניה הנאצית הכריזה על סיפוח אוסטריה, נמצא ולס באמסטרדם, כדי להיות נוכח בביצוע יצירתו התזמורתית Prosperos Beschwörungen בניצוח ברונו ולטר[1], ולס כתב תשע סימפוניות ווכמספר הזה רביעיות מיתרים. כתיבת הראשונות החלה ב-1945[2], לאחר הגיעו לאנגליה והיצירות הבאות התפרשו על פני כל שנות חייו.
יצירות [עריכה]
יצירותיו של ולס כמלחין מסתכמות בלפחות 112 עם מספרי אופוס ועוד כ-20 ללא מספר אופוס. הוא כתב להרכבים שונים ומגוונים, הן מוזיקה בימתית והן יצירות תזמורתיות לאולם הקונצרטים, מוזיקה קאמרית, מוזיקה לפסנתר, שירים ויצירות מקהלתיות.
לאחרונה גובר העניין במוזיקה של ולס. מכלול תשע הסימפוניות שלו יצא בהקלטות, אף כי ייצוג המוזיקה שלו על גבי תקליטורים ותקליטים אריכי-נגן איננו מרשים. הסימפוניה השלישית שלו (1950-51, שיצאה לאור לאחר מותו, זכתה לביצוע הבכורה שלה בווינה בשנת 2000..[3]. אחדות מן הסימפוניות שלו נושאות שמות: השנייה ("האנגלית"), הרביעית, והשביעית ("קונטרה טורנטום").
יצירות לבימה [עריכה]
- Das Wunder der Diana, אופוס 18 (1914-1917), בלט על פי בלה באלאץ.
- Die Prinzessin Girnara, אופוס 27, (1919-20), לברית מאת יעקב וסרמן
- Persisches Ballett, אופוס 30 (1920), בלט על פי אלן טלס
- Achilles auf Skyros, אופוס 33 (1921), בלט על פי הוגו פון הופמנסטל
- Alkestis, אופוס 35 (1924), לברית מאת הוגו פון הופמנסטל על פי אאוריפידס
- Die Nächtlichen: Tanzsinfonien, אופוס 37 (1924), תמונת בלט על פי מקס טרפיס
- Die Opferung des Gefangenen, אופוס 40 (1924-25), דרמה בימתית על פי אדוארד שטוקן
- Scherz, List und Rache, אופוס 41 (1927), לברית על פי יוהאן וולפגנג פון גתה
- Die Bakchantinnen, אופוס 44 (1931), לברית מאת המלחין על פי אאוריפידס, אופרה בשתי מערכות
- Hymne der Agave aus Die Bakchantinnen, אופוס 44, הוצאה קונצרטנטית מאת ולס
- Incognita, אופוס 69 (1950), לברית מאת אליזבת מקנזי ווליאם קונגריב
יצירות מקהלתיות [עריכה]
- Drei gemischte Chöre, אופוס 43 (1930), טקסט: אנגלוס סילזיוס
- Fünf kleine Männerchöre, אופוס 46 (1932) מתוך Fränkischen Koran מאת לודוויג דרלת'
- Drei geistliche Chöre, אופוס 47 (1932) למקהלת גברים, על פי שירים מתוך Mitte des Lebens מאת רודולף אלכסנדר שרדר
- מיסה בפה מינור, אופוס 51 (1934)
- Quant'è bella Giovinezza, אופוס 59 (1937), למקהלת נשים
- מזמור, אופוס 62א' (1944) למקהלת נשים
- Proprium Missae, Laetare, אופוס 71 (1953) למקהלה ועוגב
- מיסה קטנה בסול מז'ור, אופוס 80א' (1958) לשלושה קולות דומים ללא ליווי
- הללויה, אופוס 80 ב' (1958) לסופרן או טנור סולו
- Laus Nocturna, אופוס 88 (1962)
- מיסה ברוויס, אופוס 89 (1963) למקהלה
- "לשינה", אופםוס 94 (1965) למקהלה
- פרלודים חגיגיים, אופוס 100 (1966) על פי מגניפיקט ביזנטי למקהלחה ועוגב
יצירות תזמורתיות [עריכה]
- "שירת גיבורים", אופוס 2 (1905), פרולוג סימפוני לתזמורת גדולה
- Vorfrühling, ארופוס 12 (1912), תמונה של הלך רוח לתזמורת
- סוויטה, אופוס 16 (1913), לתזמורת
- "אמצע החיים", אופוס 45 (1931-32), קנטטה לסופרן, מקהלה ותזמורת
- קונצ'רטו לפסנתר, אופוס 49 (1933)
- Amor Timido, אופוס 50 (1933), אריה לסופרן ותזמורת קטנה, טקסט: פייטרו מטסטאזיו
- Prosperos Beschwörungen, אופוס 53 (1934-36), חמש יצירות סימפוניות לתזמורת על פי הסערה
- "שיר העולם", אופוס 54 (1936-38), לסופרן ותזמורת, טקסט: הוגו פון הופמנסתאל
- "חיים, חלום ומוות", אופוס 55 (1936-37), לאלט ותזמורת, טקסט: הוגו פון הופמנסתאל
- Schönbüheler Messe בדו מז'ור, אופוס 58 (1937), למקהלה, תזמורת ועוגב
- סימפוניה מס' 1, אופוס 62 (1945)
- סימפוניה מס' 2, אופוס 65 (1947-48), "האנגלית"
- סימפוניה מס' 3, אופוס 68 (1949-51)
- סימפוניה מס' 4, אופוס 70 (1951-53), "האוסטרית"
- סימפוניה מס' 5, אופוס 75 (1955-56)
- קונצ'רטו לכינור, אופוס 84 (1961), מוקדש לכנר אדוארד מלקוס
- "ארבעה שירי שיבה", אופוס 85 (1961), לסופרן ותזמורת קאמרית, על פי טקסטים מאת אליזבת מקנזי
- Duineser Elegie, א5ופוס 90 (1963), לסופרן, מקהלה ותזמורת, על פי ריינר מריה רילקה
- "אודה למוזיקה", אופוס 92 (1965) לבריטון או אלט ותזמורת קאמרית, טקסט: פינדאר, בעיבוד חופשי ליצירות מאתצ פרידריך הלדרלין
- סימפוניה מס' 6, אופוס 95 (1965)
- "חזיון" לסופרן ותזמורת, אופוס 99 (1966), טקסט: גאורג טראק
- Mirabile Mysterium, אופוס 101 (1967), לסולנים, מקהלה ותזמורת
- סימפוניה מס' 7, אופוס 102 (1956-68), "נגד הזרם" ( Contra torrentem )
- Canticum Sapientiae, אופוס 104 (1968), לבריטון, מקהלה ותזמורת, על פי טקסטים מן התנ"ך
- דיברטימנטו, אופוס 107 (1969), לתזמורת קטנה
- אפילוג סימפוני, אופוס 108 (1969)
- סימפוניה מס' 8, אופוס 110 (1970)
- סימפוניה מס' 9, אופוס 111 (1970-71)
מוזיקה קאמרית [עריכה]
- רביעיית מיתרים מס' 1, אופוס 14 (1912)
- רביעיית מיתרים מס' 2, אופוס 20 (1915-16)
- "שיר רוחני", אופוס 23 (1918-19) לקול זמרה, כינור, ויולה ופסנתר
- רביעיית מיתרים מס' 3, אופוס 25 (1918)
- רביעיית מיתרים מס' 4, אופוס 28 (1920)
- סונאטה לצ'לו סולו, אופוס 31 (1920)
- שתי יצירות לקלרנית ופסנתר, אופוס 34 (1922)
- סונאטה לכינור סולו, אופוס 36 (1923)
- סוויטה לכינור ותזמורת קאמרית, אופוס 38 (1924)
- סונטה מאת אליזבת בראונינג לסופרן ורביעיית מיתרים או הרכב כלי קשת גדול, אופוס 52 (1934)
- סוויטה לצ'לו סולו, אופוס 39 (1924)
- סוויטה לכינור ופסנתר, אופוס 56 (1937/1957)
- סוויטה לחליל סולו, אופוס 57 (1937)
- רביעיית מיתרים מס' 5, אופוס 60 (1943)
- "הד של עופרת והד של זהב", שיר לסופרן, קלרנית, צ'לו ופסנתר, אופוס 61 (1944), טקסט: מנלי הופקינס
- רביעיית מיתרים מס' 6, אופוס 64 (1946)
- רביעיית מיתרים מס' 7, אופוס 66 (1948)
- שמינייה, אופוס 67 (1948-49) לקלרנית, בסון, קרן, שני כינורות, ויולה, צ'לו וקונטרבס
- סונאטה לכינור סולו, אופוס 72 (1953/59)
- סוויטה, אופוס 73 1(1954) לחליל, אבוב, קלרנית, קרן ובסון
- סוויטה לקלרנית סולו, אופוס 74 (1956)
- סוויטה לאבוב סולו, אופוס 76 (1956)
- סוויטה לבסון סולו, אופוס 77 (1957)
- תרועה לקרן סולו, אופוס 78 (1957)
- רביעיית מיתרים מס' 8, אופוס 79 (1957)
- חמישייה, אופוס 81 (1959) לקלרנית, 2 כינורות, ויולה וצ'לו
- שלישיית מיתרים, אופוס 86 (1962)
- רפסודיה לוויולה סולו, אופוס 87 (1962)
- מוזיקה לתזמורת כלי קשת בפרק אחד, אופוס 91 (1964)
- חמש מיניאטורות לכינורות ופסנתר, אופוס 93 (1965)
- פרטיטה לכבוד יוהאן סבסטיאן באך, אופוס 96 (19665) לעוגב
- רביעיית מיתרים מס' 9, אופוס 97 (1966)
- ארבע יצירות לרביעיית מיתרים, אופוס 103 (1968)
- ארבע יצירות לשלישיית מיתרים, אופוס 105 (1969, גרסה שנייה 1971)
- ארבע יצירות לחמישיית מיתרים, אופוס 109 (1970)
- פרלוד לוויולה סולו, אופוס 112 (1971)
ביבליוגרפיה [עריכה]
- Benser, Caroline Cepin (1985). Egon Wellesz (1885-1974) : chronicle of twentieth-century musician. New York: P. Lang. ISBN 0-8204-0138-2.
- Wellesz, Egon; Kerridge, W. H., translator (1925?). Arnold Schönberg. London: J. M. Dent & Sons. OCLC 23799320.
- Wellesz, Egon (1960). New Oxford history of music 1. Ancient and oriental music. Oxford: Oxford University Press. OCLC 174194430.
- Wellesz, Egon (1961). A history of Byzantine music and hymnography. Clarendon Press. OCLC 3309386.
- Wellesz, Egon (1965). Fux. London; New York: Oxford University Press. OCLC 302872.
- Wellesz, Egon; Conomos, Dmitri; Velimirović, Miloš (1966). Studies in Eastern Chant. London; New York: Oxford University Press. ISBN 0-913836-79-6. OCLC 1126942.
== הערות שוליים ==
- ^ Krones, Hartmut (2001-12-05). Notes to US Premiere of Wellesz Symphony 3. American Symphony Dialogues and Extensions. אוחזר ב־2007-12-22.
- ^ Conway, Paul (June 1999). An Austrian Symphonist in Britain. MusicWeb International. אוחזר ב־2007-12-22.
- ^ Conway, Paul (July 2000). The long-awaited world premiere of the third symphony triumphs in Vienna. MusicWeb International. אוחזר ב־2007-12-22.