אגון ולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אגון ולס

אגון יוזף וֶלֶסגרמנית: Egon Wellesz, ‏ 21 באוקטובר 1885 - 9 בנובמבר 1974) היה מלחין אוסטרי, מורה ומוזיקולוג, יהודי במוצאו, שעקר באמצע חייו לבריטניה ושם המשיך לפתח את הקריירה שלו. ולס היה תלמיד של ארנולד שנברג ונעשה לחוקר בעל שם בתחום המוזיקה הביזנטית.

לימודים וראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגון ולס נולד בווינה כבנם של שמואל (שאמו) ולס, איש עסקים בתחום הטקסטיל ושל אילונה, בת לבית לוון (Lövényi), יהודים הונגרים מתבוללים שהתיישבו בבירת אוסטריה. בשנת 1908, שנת נישואיו לאמיליה פרנציסקה שטרוס, ולס ויתר על ההשתייכות לקהילה היהודית ומאוחר יותר, בשנת 1917 התנצר לפי הדת הרומית-קתולית השלטת באוסטריה. ולס למד אצל ארנולד שנברג - תלמידו הפרטי הראשון במוצהר - ואצל גואידו אדלר, מייסד המכון למוזיקולוגי בווינה והעורך הראשי של ה"דנקמאלר" האוסטרי. שתי ההשפעות הללו עיצבו במידה רבה את חיי המוזיקה והמחקר של ולס. ב-1913 צלל ולס אל מעמקי המוזיקה הביזנטית, תחום שיעסיק אותו במשך כל חייו.

פעילותו באוסטריה ובאנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1916 עשה מחקר יסודי בתחום פענוח תווי המוזיקה הביזנטית ובשנת 1932 הקים את המכון למוזיקה ביזנטית בווינה. בשנת 1920 כתב את הביוגרפיה הראשונה של ארנולד שנברג, שכללה הערות מושכלות על היצירות העיקריות שהלחין שנברג עד לאותה שנה.

כהכרה לחשיבות מחקריו התמנה אגון ולס למרצה במכון למויזקולוגיה ובשנים 1916-1911 נתבקש ללמד תולדות המוזיקה באקדמיה למוזיקה בווינה. בשנת 1929 התמנה לפרופסור שלא מן המניין למוזיקולוגיה באוניברסיטת וינה.

ולס עזב את אוסטריה והיגר לאנגליה בעקבות האנשלוס - ליתר דיוק, שיחק לו מזלו וביום שגרמניה הנאצית הכריזה על סיפוח אוסטריה, נמצא ולס באמסטרדם, כדי להיות נוכח בביצוע יצירתו התזמורתית Prosperos Beschwörungen בניצוח ברונו ולטר,‏[1] ולס כתב תשע סימפוניות ווכמספר הזה רביעיות מיתרים. כתיבת הראשונות החלה ב-1945,‏[2] לאחר הגיעו לאנגליה והיצירות הבאות התפרשו על פני כל שנות חייו.

בשנת 1946 קיבל ולס את האזרחות הבריטית. אחרי המלחמה הוא זכה בכמה הזדמנויות למחוות כבוד מצד עיריית וינה, עיר הולדתו, ומצד הרפובליקה האוסטרית. אולם לא הוצע לו לחזור למשרתו באוניברסיטה בווינה, ממנה סולק בימי השלטון הנאצי.

ב-18 בינואר 1972 בגיל 87, לקה ולס באירוע מוחי שגרם לו לחדול מכל פעילות יצירתית. הוא הלך לעולמו באוקסוארד בלילה 8-9 בנובמבר 1974. הובא לקבורה בבית הקברות המרכזי של וינה.

אגון ולס היה נשוי החל משנת 1908 לאמילי (אמי) פרנציסקה שטרוס (1987-1889), חוקרת של התרבות הביזנטית. לזוג היו שתי בנות:מגדה (2006-1909) ואליזבט (1995-1912).

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו של ולס כמלחין מסתכמות בלפחות 112 עם מספרי אופוס ועוד כ-20 ללא מספר אופוס. הוא כתב להרכבים שונים ומגוונים, הן מוזיקה בימתית והן יצירות תזמורתיות לאולם הקונצרטים, מוזיקה קאמרית, מוזיקה לפסנתר, שירים ויצירות מקהלתיות.

לאחרונה גובר העניין במוזיקה של ולס. מכלול תשע הסימפוניות שלו יצא בהקלטות, אף כי ייצוג המוזיקה שלו על גבי תקליטורים ותקליטים אריכי-נגן איננו מרשים. הסימפוניה השלישית שלו (1950-51, שיצאה לאור לאחר מותו, זכתה לביצוע הבכורה שלה בווינה בשנת 2000..‏[3] אחדות מן הסימפוניות שלו נושאות שמות: השנייה ("האנגלית"), הרביעית, והשביעית ("קונטרה טורנטום").

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1953 - פרס מטעם עיריית וינה
  • 1957 - מפקד במסדר האימפריה הבריטית
  • 1957 - מדליית כסף של העיר פריז
  • 1959 - עיטור הזהב הגדול להצטיינות של הרפובליקה האוסטרית
  • 1961 - הפרס הממלכתי הגדול של אוסטריה
  • 1961 - עיטור מסדר גרגוריוס מטעם האפיפיור יוחנן העשרים ושלושה
  • 1971 - האות להצטיינות במדע ואמנות של אוסטריה
  • 1973 - חבר לשם כבוד של חברת ידידי המוזיקה בווינה

יצירות לבימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Das Wunder der Diana, אופוס 18 (1914-1917), בלט על פי בלה באלאץ.
  • Die Prinzessin Girnara, אופוס 27, (1919-20), לברית מאת יעקב וסרמן
  • Persisches Ballett, אופוס 30 (1920), בלט על פי אלן טלס
  • Achilles auf Skyros, אופוס 33 (1921), בלט על פי הוגו פון הופמנסטל
  • Alkestis, אופוס 35 (1924), לברית מאת הוגו פון הופמנסטל על פי אאוריפידס
  • Die Nächtlichen: Tanzsinfonien, אופוס 37 (1924), תמונת בלט על פי מקס טרפיס
  • Die Opferung des Gefangenen, אופוס 40 (1924-25), דרמה בימתית על פי אדוארד שטוקן
  • Scherz, List und Rache, אופוס 41 (1927), לברית על פי יוהאן וולפגנג פון גתה
  • Die Bakchantinnen, אופוס 44 (1931), לברית מאת המלחין על פי אאוריפידס, אופרה בשתי מערכות
    • Hymne der Agave aus Die Bakchantinnen, אופוס 44, הוצאה קונצרטנטית מאת ולס
  • Incognita, אופוס 69 (1950), לברית מאת אליזבת מקנזי ווליאם קונגריב

יצירות מקהלתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Drei gemischte Chöre, אופוס 43 (1930), טקסט: אנגלוס סילזיוס
  • Fünf kleine Männerchöre, אופוס 46 (1932) מתוך Fränkischen Koran מאת לודוויג דרלת'
  • Drei geistliche Chöre, אופוס 47 (1932) למקהלת גברים, על פי שירים מתוך Mitte des Lebens מאת רודולף אלכסנדר שרדר
  • מיסה בפה מינור, אופוס 51 (1934)
  • Quant'è bella Giovinezza, אופוס 59 (1937), למקהלת נשים
  • מזמור, אופוס 62א' (1944) למקהלת נשים
  • Proprium Missae, Laetare, אופוס 71 (1953) למקהלה ועוגב
  • מיסה קטנה בסול מז'ור, אופוס 80א' (1958) לשלושה קולות דומים ללא ליווי
  • הללויה, אופוס 80 ב' (1958) לסופרן או טנור סולו
  • Laus Nocturna, אופוס 88 (1962)
  • מיסה ברוויס, אופוס 89 (1963) למקהלה
  • "לשינה", אופםוס 94 (1965) למקהלה
  • פרלודים חגיגיים, אופוס 100 (1966) על פי מגניפיקט ביזנטי למקהלה ועוגב

יצירות תזמורתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שירת גיבורים", אופוס 2 (1905), פרולוג סימפוני לתזמורת גדולה
  • Vorfrühling, ארופוס 12 (1912), תמונה של הלך רוח לתזמורת
  • סוויטה, אופוס 16 (1913), לתזמורת
  • "אמצע החיים", אופוס 45 (1931-32), קנטטה לסופרן, מקהלה ותזמורת
  • קונצ'רטו לפסנתר, אופוס 49 (1933)
  • Amor Timido, אופוס 50 (1933), אריה לסופרן ותזמורת קטנה, טקסט: פייטרו מטסטאזיו
  • Prosperos Beschwörungen, אופוס 53 (1934-36), חמש יצירות סימפוניות לתזמורת על פי הסערה
  • "שיר העולם", אופוס 54 (1936-38), לסופרן ותזמורת, טקסט: הוגו פון הופמנסתאל
  • "חיים, חלום ומוות", אופוס 55 (1936-37), לאלט ותזמורת, טקסט: הוגו פון הופמנסתאל
  • Schönbüheler Messe בדו מז'ור, אופוס 58 (1937), למקהלה, תזמורת ועוגב
  • סימפוניה מס' 1, אופוס 62 (1945)
  • סימפוניה מס' 2, אופוס 65 (1947-48), "האנגלית"
  • סימפוניה מס' 3, אופוס 68 (1949-51)
  • סימפוניה מס' 4, אופוס 70 (1951-53), "האוסטרית"
  • סימפוניה מס' 5, אופוס 75 (1955-56)
  • קונצ'רטו לכינור, אופוס 84 (1961), מוקדש לכנר אדוארד מלקוס
  • "ארבעה שירי שיבה", אופוס 85 (1961), לסופרן ותזמורת קאמרית, על פי טקסטים מאת אליזבת מקנזי
  • Duineser Elegie, א5ופוס 90 (1963), לסופרן, מקהלה ותזמורת, על פי ריינר מריה רילקה
  • "אודה למוזיקה", אופוס 92 (1965) לבריטון או אלט ותזמורת קאמרית, טקסט: פינדאר, בעיבוד חופשי ליצירות מאתצ פרידריך הלדרלין
  • סימפוניה מס' 6, אופוס 95 (1965)
  • "חזיון" לסופרן ותזמורת, אופוס 99 (1966), טקסט: גאורג טראק
  • Mirabile Mysterium, אופוס 101 (1967), לסולנים, מקהלה ותזמורת
  • סימפוניה מס' 7, אופוס 102 (1956-68), "נגד הזרם" ( Contra torrentem )
  • Canticum Sapientiae, אופוס 104 (1968), לבריטון, מקהלה ותזמורת, על פי טקסטים מן התנ"ך
  • דיברטימנטו, אופוס 107 (1969), לתזמורת קטנה
  • אפילוג סימפוני, אופוס 108 (1969)
  • סימפוניה מס' 8, אופוס 110 (1970)
  • סימפוניה מס' 9, אופוס 111 (1970-71)

מוזיקה קאמרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רביעיית מיתרים מס' 1, אופוס 14 (1912)
  • רביעיית מיתרים מס' 2, אופוס 20 (1915-16)
  • "שיר רוחני", אופוס 23 (1918-19) לקול זמרה, כינור, ויולה ופסנתר
  • רביעיית מיתרים מס' 3, אופוס 25 (1918)
  • רביעיית מיתרים מס' 4, אופוס 28 (1920)
  • סונאטה לצ'לו סולו, אופוס 31 (1920)
  • שתי יצירות לקלרנית ופסנתר, אופוס 34 (1922)
  • סונאטה לכינור סולו, אופוס 36 (1923)
  • סוויטה לכינור ותזמורת קאמרית, אופוס 38 (1924)
  • סונטה מאת אליזבת בראונינג לסופרן ורביעיית מיתרים או הרכב כלי קשת גדול, אופוס 52 (1934)
  • סוויטה לצ'לו סולו, אופוס 39 (1924)
  • סוויטה לכינור ופסנתר, אופוס 56 (1937/1957)
  • סוויטה לחליל סולו, אופוס 57 (1937)
  • רביעיית מיתרים מס' 5, אופוס 60 (1943)
  • "הד של עופרת והד של זהב", שיר לסופרן, קלרנית, צ'לו ופסנתר, אופוס 61 (1944), טקסט: מנלי הופקינס
  • רביעיית מיתרים מס' 6, אופוס 64 (1946)
  • רביעיית מיתרים מס' 7, אופוס 66 (1948)
  • שמינייה, אופוס 67 (1948-49) לקלרנית, בסון, קרן, שני כינורות, ויולה, צ'לו וקונטרבס
  • סונאטה לכינור סולו, אופוס 72 (1953/59)
  • סוויטה, אופוס 73 1(1954) לחליל, אבוב, קלרנית, קרן ובסון
  • סוויטה לקלרנית סולו, אופוס 74 (1956)
  • סוויטה לאבוב סולו, אופוס 76 (1956)
  • סוויטה לבסון סולו, אופוס 77 (1957)
  • תרועה לקרן סולו, אופוס 78 (1957)
  • רביעיית מיתרים מס' 8, אופוס 79 (1957)
  • חמישייה, אופוס 81 (1959) לקלרנית, 2 כינורות, ויולה וצ'לו
  • שלישיית מיתרים, אופוס 86 (1962)
  • רפסודיה לוויולה סולו, אופוס 87 (1962)
  • מוזיקה לתזמורת כלי קשת בפרק אחד, אופוס 91 (1964)
  • חמש מיניאטורות לכינורות ופסנתר, אופוס 93 (1965)
  • פרטיטה לכבוד יוהאן סבסטיאן באך, אופוס 96 (19665) לעוגב
  • רביעיית מיתרים מס' 9, אופוס 97 (1966)
  • ארבע יצירות לרביעיית מיתרים, אופוס 103 (1968)
  • ארבע יצירות לשלישיית מיתרים, אופוס 105 (1969, גרסה שנייה 1971)
  • ארבע יצירות לחמישיית מיתרים, אופוס 109 (1970)
  • פרלוד לוויולה סולו, אופוס 112 (1971)

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אגון ולס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Krones, Hartmut (2001-12-05). Notes to US Premiere of Wellesz Symphony 3. American Symphony Dialogues and Extensions. אוחזר ב־2007-12-22.
  2. ^ Conway, Paul (June 1999). An Austrian Symphonist in Britain. MusicWeb International. אוחזר ב־2007-12-22.
  3. ^ Conway, Paul (July 2000). The long-awaited world premiere of the third symphony triumphs in Vienna. MusicWeb International. אוחזר ב־2007-12-22.