אגם בלטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אגם בלטון
Balaton.jpeg
תצלום לוויין של אגם בלטון
מיקום הונגריה
סוג ימת שבר
שטח 592 קמ"ר
אורך מרבי 77 ק"מ
רוחב מרבי 14 ק"מ
עומק ממוצע 3.2 מטרים
עומק מרבי 12.2 מטרים
נפח 1.9 קילומטר מעוקב
אורך קו החוף 236 ק"מ
גובה 104.8 מטרים מפני הים
נהר מזין נהר זאלה
אגן ניקוז 5,181 קמ"ר
מדינות באגן הניקוז הונגריה
תחלופת המים 2 שנים
קואורדינטות 46°49′00″N 17°43′00″E
בחורף, מכוסה קרח

אגם בלטוןהונגרית: Balaton, בגרמנית: Plattensee, בסלובקית: Blatenské jazero, בסרבו-קרואטית: Blatno jezero) הוא אגם בהונגריה והוא הגדול במרכז אירופה. שטח האגם 592 קילומטרים מרובעים. זהו מקווה המים היחיד בהונגריה, שאין לה חוף ים ולפיכך מהווה מוקד תיירות פנים ראשון במעלה המשרת גם תיירות ממדינות שכנות. גדתו הצפונית של האגם הררית (הרי באקון - Bakony) ומהווה אזור הנודע בגידול גפני יין. העיר המרכזית בצידו הצפוני של האגם, והמרכז האזורי החשוב באזור, היא בלטונפרד (Balatonfüred) כמו כן נמצא בצידו הצפוני הכפר ההיסטורי טיהאן, בראש חצי אי הנושא שם זה. גדתו הדרומית של האגם מישורית ובה נמצאת עיר הקיט המרכזית שיופוק (לידה נמצא גם מוצא התעלה המלאכותית שיו (Sió) המנקזת את עודפי מי הבלטון לדנובה). בלשון ההונגרית מתייחסים לבלטון במילה "ים" (tenger) ולא "אגם".

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגם בלטון הינו צעיר יחסית מבחינה גאולוגית. הוא נוצר לפני כמיליון שנים והיה בראשיתו שרשרת אגמים, שהתחברו עם השנים. השריד הבולט ביותר לחלוקה בין האגמים הוא חצי האי טיהאן, בשליש המזרחי של האגם, המותיר נתיב מים ברוחב של כ-1.5 ק"מ בלבד.

במי האגם אחוז גבוה יחסית של גופרית, המקנה למימיו ניחוח אופייני מסוים (אם כי הרבה פחות ממי מעיינות טרמליים).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות עדויות ארכיאולוגיות להתיישבות במקום כבר מתקופת האבן. בתקופה הרומית נקרא האגם פְּלֶסְקוֹ (Lacus Pelso)‏[1] והרומאים אף הקימו נמל לחופו הדרומי. בתקופת השלטון המדיארי הפך האגם לאתר התיישבות מרכזי בשל היותו מקור מים ודגה והוקמו סביבו כפרים, טירות, מנזרים וכנסיות רבות.

מקור השם "בלטון" מן הסרבית הקדומה, בה פירוש המילה בלטו היא בוצי ולפיכך boltьno-je ezero = אגם בוצי[2].

במאה ה-16, בעת הכיבוש העות'מאני והשלטון ההבסבורגי היווה הבלטון מכשול טבעי שהפריד בין העות'מאנים מדרום להבסבורגים שנאחזו בצפון-מערב. לקראת סוף התקופה כבשו העות'מאנים את כל סביבות האגם והרסו ערים, כפרים וכנסיות סביבו.

במאה ה-18 בנו במקום בתי קיט מפוארים בני אצולה מקרואטיה, גרמניה ובוהמיה. במאה ה-19 התקבעו ערים כבלטונפרד והייויז (Hévíz) כערי קיט לאריסטוקרטים. השלמת סלילת מסילת ברזל מבודפשט לדרום האגם ב-1861 ולצפונו ב-1908 היבאה לפריחה של שירותי תיירות גם למעמד בינוני.

בין ה-6 ל-16 במרץ 1945 התחוללה סביב האגם התקפה הגרמנית האחרונה במלחמת העולם השנייה - מתקפת אגם בלטון.

בתקופת הונגריה הקומוניסטית פותחו אתרי נופש עממיים בצד דאצ'ות לפקידי המפלגה והמדינה. לאחר 1989 הפכו רבות מהן לחדרי אירוח ובתי מלון.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבלטון משפיע על כמות ימי הגשם בשנה בסביבתו. סביבת האגם מקבלת כ-600 מ"מ גשם יותר בהשוואה לאזורים מרוחקים ממנו. מזג האוויר לרוב מעונן והפרשי הטמפרטורות מתונים יותר מאשר ברוב הונגריה. ברוב החורפים מכוסה האגם בשכבת קרח.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום כלכלת האזור נסמכת על תיירות פנים וחוץ, בעיקר ממדינות כאוסטריה, גרמניה, סרביה, קרואטיה וסלובניה. כן מתפתחת מגמה של חקלאות אורגנית בחוות ובכפרים המשמרת דרכי גידול מסורתיות, בעיקר במשק החי וייצור היין ומקדמת תיירות אקולוגית.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההיסטוריה של אגם בלטון, לונלי פלנט (באנגלית)
  2. ^ בלטון באתר מידע על הונגריה (באנגלית)