אגם טורקאנה

אגם טורקאנה
תצלום לוויין של אגם טורקאנה
תצלום לוויין של אגם טורקאנה
תצלום לוויין של אגם טורקאנה
מידע כללי
מיקום השבר הסורי-אפריקני
סוג אגם מלח עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 6,405 קמ"ר
נפח 203.6 קמ"ק
גובה 360.4 מטר מעל לפני הים
אורך מרבי 290 ק"מ
אורך 290 קילומטר
רוחב מרבי 32 ק"מ
רוחב ממוצע 32 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
עומק מרבי 109 מטר
‏עומק ממוצע 30.2 מטר
מידע נוסף
נהר מזין אומו
מקור לנהר התאיידות עריכת הנתון בוויקינתונים
אגן ניקוז 130,860 קמ"ר
מדינות באגן הניקוז אתיופיהאתיופיה אתיופיה
קניהקניה קניה
איים האי הצפוני, האי המרכזי והאי הדרומי. כולם איים וולקניים
קואורדינטות 03°19′36″N 36°10′00″E / 3.32667°N 36.16667°E / 3.32667; 36.16667
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אגם טורקאנהקיסוואהילי: Ziwa Turkana; נודע בעבר גם כאגם רודולף) הוא אגם מלוח הנמצא ברובו בצפון קניה (למעט רצועה קטנה בחופו הצפוני, הנמצאת בשטחה של אתיופיה) כחלק ממערכת הבקע הסורי-אפריקני.

שטח האגם 6,405 קמ"ר, והוא האגם המלוח הרביעי בגודלו בעולם. צורתו מאורכת - אורכו כ-290 ק"מ ורוחבו 32 ק"מ. עומקו המרבי 109 מטר, וגובהו 360 מטר מעל פני הים. בהיותו של האגם במדבר, מפלס המים משתנה בהתאם לכמות הגשם, ונתונים אלה אינם קבועים. בין 1975 ל-1992 ירד מפלס המים באגם ב-10 מטרים. מרבית המים מגיעים לאגם מנהר האומו, שנשפך אליו בצפונו.

באגם שלושה איים וולקניים: צפוני (נורת'), מרכזי (סנטראל) ודרומי (סאות'). בשני האחרונים יש פארקים לאומיים שהוכרזו, יחד עם הפארק הלאומי סִיבִּילוֹי כאתר המורשת העולמית הפארקים הלאומיים באגם טורקאנה.

לחופי האגם נמצאו מאובנים רבים, מהם מאובנים ממספר מיני הומינינים בעלי חשיבות מרכזית בחקר האבולוציה של האדם. כמו כן נמצאו שם כלי האבן העתיקים בעולם, וכלי האבן העתיקים ביותר מן התרבות האשלית.

שמות האגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו הנוכחי של האגם ניתן לו בידי נשיא קניה, ג'ומו קניאטה, ב-1975, על שם שבט הטורקאנה, הקבוצה האתנית העיקרית באזור האגם. עד אז, נודע האגם בשם "אגם רודולף". שם זה ניתן לו על ידי מגלה הארצות האוסטרי לודוויג פון הנל (von Höhnel), שהיה האירופי הראשון שהגיע לאגם, ב-6 במרץ 1888, וקרא לו על שם רודולף, נסיך אוסטריה. האגם הוכר בעבר גם כ"אגם הירקן" (Jade Lake), בשל הצבע הירקרק שמקנות לו האצות הגדלות בו.

שבט הטורקאנה מכנה את האגם קָאָלָקוֹל, שפירושו "הים מרובה הדגים", ואילו בני הסמבורו מכנים אותו בָּאסוֹ נארוֹק, שפירושו בשפתם "האגם השחור".

ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגם עשיר בדגה. בין היתר חיים בו דגים מסוג טטרה (Tetra), אמנון ונסיכת הנילוס. כן חיה באגם אוכלוסייה גדולה של תנין היאור.

באזור האגם מגוון רב של ציפורים, חלקן אנדמיות. ציפורים נודדות רבות עוצרות בו בדרכן לאירופה או ממנה. עם הציפורים האופייניות לאגם נמנות חופיות, ביצניות, פלמינגואים, קורמורנים, חובות וגזרנים.

בסוואנה שמסביב לאגם מספר רב של יונקים, ביניהם זברות גרנט, זברות גרבי, ראמי ביסה, דאמאליסק הסהרון, צבאי גראנט, ג'ירפות, תאואים אפריקנים, אריות, נמרים, וברדלסים. בעבר חיו באזור גם קרנפים שחורים ופילים, אך אלה נכחדו.

פלאואנתרופולוגיה ופרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור האגם, ובעיקר אתר קובי פורה (Koobi Fora), עשירים במאובנים מן האבולוציה של האדם לא פחות מערוץ אולדובאי המפורסם. האתרים באזור נחפרו החל מתחילת שנות ה-70, בעיקר על ידי הצוותים של ריצ'רד ליקי ורעייתו הפלאואנתרופולוגית מייב ליקי. החל משנות ה-90 מנוהל פרויקט החפירה במקום על ידי בתם, הפלאואנתרופולוגית לואיז ליקי.

מאובני הומינידים מאזור אגם טורקאנה מקבלים סימון קטלוגי המתחיל באותיות KNM (ראשי תיבות של המוזאון הלאומי של קניה), בתוספת WT (בשביל West Turkana) למערב האגם ו- ER (בשביל East Rudolf) למזרחו. בין המאובנים המפורסמים ביותר הם:

מאובנים אלה ניתן לתארך בשיטות רדיומטריות לתקופות שונות שבין 3.5 ל-1.5 מיליון שנה, הודות לשכבות הבזלת והאפר הגעשי ליד האגם, המאפשר תיארוך רדיומטרי בשיטות אשלגן-ארגון וארגון-ארגון.

בחופו המערבי של האגם התגלו גם כלי האבן העתיקים ביותר מן התרבות האשלית, המתוארכים לגיל של 1.76 מיליון שנה[1]. בשנת 2015 התגלו באתר לומקווי 3 שבחוף המערבי כלי האבן העתיקים ביותר הידועים למדע, המכונים כלים לומקוויאנים וגילם כ-3.3 מיליון שנה.

צוות של מייב ליקי ואלאן ווקר גילה באזור גם מאובני הומינינים עתיקים אף יותר, בני כארבעה מיליון שנה, שקיבלו את השם המדעי אוסטרלופיתקוס אנמנסיס. שם המין נגזר מ"אנאם" שפירושו "אגם" בשפת שבט הטורקאנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אגם טורקאנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lepre J. C. et al. (2011) "An earlier origin for the Acheulian" Nature. Vol. 477, pp. 82–85; doi:10.1038/nature10372