אגס
|
|
|
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צמחים |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ורדנאים |
| משפחה: | ורדיים |
| תת-משפחה: | תפוחיים |
| סוג: | אגס |
| שם מדעי | |
אגס (שם מדעי: Pyrus) הוא סוג במשפחת הורדיים, שבו 25 מיני עצים, חלקם מניבים פרי הטוב למאכל אדם. מוצאו של הסוג מאזור פרס.
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפיינים
עונת פריחת האגס היא האביב - בה פורח פרח צחור בעל ריח מתקתק. המאביקים הם חרקים אוספי אבקה וצוף, לרוב דבורים, הנמשכות לצבעם הבוהק של הפרחים ולריחם. מועדי הבשלת הפרי- מן הקיץ עד הסתיו המאוחר. פרי האגס דמוי תפוח והוא מכונה פרי מדומה מכיוון שהחלק הנאכל בו הינו מצעית הפרח, ולא השחלה המופרית.
בישראל גדל בר מין אחד של אגס - המין אגס סורי, הגדל באזור החורש הים-תיכוני. מטעים מסחריים של אגס תרבותי נפוצים מאוד בישראל.
[עריכה] האגס התרבותי
המין העיקרי אותו מגדלים באופן תרבותי עבור פריו מכונה אגס תרבותי (Pyrus communis), ולו כ-5,000 זנים. זהו עץ פרי גבוה ורחב-נוף. זני האגס המרובים שונים זה מזה בתכונות רבות, שהעיקריות בהן הן: גודל הפרי וצורתו, טיב הציפה - יבשה או עסיסית, רכה או קשה, כמות הסוכר וכמות המינרלים והוויטמינים.
למרות זניו הרבים של האגס, גדל בישראל זן עיקרי אחד הנקרא ספדונה. פריו בגודל בינוני, ירקרק, בעל ציפה דקה ועסיסית, מתמוססת ובעלת טעם טוב. הקטיף - מאמצע יולי עד ראשית אוגוסט. כושר השתמרותו טוב (באווירה מבוקרת אפשר לאחסנו אפילו עד אפריל). ה"ספדונה" הובא לארץ ישראל בשנות ה-30 של המאה ה-20 מאיטליה, ביחד עם שני זני אגסים אחרים (ג'נטיל וקוסציה), על ידי שמואל סבוראי מקיבוץ עין חרוד [1]. ביחד עם רעייתו, שרה יצקר הוא גידל אותם בחלקה נסיונית של עצי פרי בקיבוצו. זנים אלו נקלטו היטב בישראל עקב היותם פחות רגישים להעדר קרה בחורף.
לאגס התרבותי מספר מזיקים עיקריים: סס הנמר, כנימת הפרלטוריה, פילוקסרת האגס, עש התפוח, זבוב הפירות, גרב ומין מסוים של בקטריה שקיבלה את השם חירכון (Fire blight באנגלית) התוקפת גם את האגס הסורי. בשנים האחרונות (מסוף שנות ה- 90) תוקפת בקטריה זו עוד ועוד מטעים.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אסף גור, פירות ארץ ישראל - תולדות ומקורות, עמ' 237, 242
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|