אגף המודיעין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. סיבה: פרק ההיסטוריה מפרט רק על ה"פאשלות" של אמ"ן ולא מזכיר את ההצלחות. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אגף המודיעין
Aman.png
סמל האגף
פרטים
מדינה Flag of Israel.svg  ישראל
יחידת אם המטה הכללי
סוג היחידה אגף
בסיס האם הקריה
פיקוד
מפקדים מפורט בהמשך הערך

אגף המודיעיןראשי תיבות: אמ"ן) של צה"ל הוא חלק מקהיליית המודיעין הישראלית האחראי על איסוף וניתוח מודיעין צבאי. אגף המודיעין פועל בתיאום ובמשולב עם שירותי המודיעין האחרים על פי הגדרת ייעודם. אגף המודיעין נושא באחריות למתן התרעה מפני מלחמה ומפני פעולות איבה וטרור, להערכת המודיעין הלאומית במישור הצבאי והמדיני, למתן מודיעין צבאי שוטף ולהפצתו, לביטחון המידע ולמודיעין המסכל בצה"ל.

אגף המודיעין מנחה מקצועית את כל גופי המודיעין בצה"ל:

אגף המודיעין פועל בתיאום עם המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ("המוסד"), שירות הביטחון הכללי (שב"כ) ואגף המודיעין במשטרת ישראל.

בראש אגף המודיעין עומד קצין בדרגת אלוף. משנת 2014 מכהן כראש אגף המודיעין האלוף הרצי הלוי.

לאחר מלחמת יום הכיפורים הוחלט על הפרדה בין אגף המודיעין לחיל המודיעין, אשר בראשו יעמוד קצין ראשי לחיל, שיהיה כפוף לראש אמ"ן. המטרה הייתה לאפשר לראש אמ"ן להתמסר לנושאי המחקר, הערכת המודיעין וההתרעה, ולהסיר ממנו את הצורך לדאוג לטיפול היום-יומי בענייני הלוגיסטיקה והארגון הקשורים לניהול זרוע המודיעין בצבא. במינוי קצין מודיעין ראשי הוחלפה הפונקציה שהייתה קיימת עד אז ונקראה "עוזר ראש אמ"ן לחמ"ן". כקצין מודיעין ראשי וכראש מטה אמ"ן, מכהן בשנת 2013 תא"ל אלי בן מאיר.

יחידות אגף המודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין יחידות האגף אשר הותרו לפרסום ניתן למצוא את היחידות הבאות:

סמל אגף המודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלו הקודם של אגף המודיעין (שימש עד שנת 2002), כפי שהופיע על תג היחידה אותו ענדו החיילים ששירתו באמ"ן

פרח החבצלת נבחר להופיע הן בסמל אגף המודיעין והן בסמל חיל המודיעין (אם כי בשתי צורות שונות). הבחירה בחבצלת נבעה מהעובדה שבימי קדם היו כותשים את בצל הפרח, ובחומר שהתקבל מהכתישה השתמשו מרגלים כדיו סתרים. על-פי טענתם של אחרים, פרח החבצלת נבחר לסמל המודיעין מסיבה אחרת או נוספת: פרחי החבצלת סגורים ביום ונפתחים בלילה. עובדה זו מזכירה את עבודתם של אנשי המודיעין, אשר פעמים רבות נעשית בחסות הליל: המודיעין, כמו החבצלת, "פורח" בחשיכה ולא ניתן להבחין בו ביום.

צבעי סמל אמ"ן הם ירוק ולבן לסירוגין. צורת ההופעה לסירוגין של הצבעים בסמל האגף באה להמחיש את ההיגד "החבוי שבגלוי והגלוי שבנסתר", המגלם את הווית עבודת המודיעין. החל משנת 2002, משולב בסמל גם מגן דוד. בשנה זו עוצב הסמל מחדש בעיגול, מתוך מטרה ליצור אחידות עם סמליהם העגולים של יתר הזרועות והאגפים בצה"ל (להבדיל מסמלי החילות, שלסמליהם צורת מגן).

צבע הכומתה של חיילי אגף המודיעין הוא ירוק כהה. המעבר לכומתה בצבע זה נעשה בראשית שנות ה-90, בהחלטה משותפת של אמנון ליפקין-שחק, אז ראש אמ"ן, והקמנ"ר דאז, אורן שחור[2].

ראשי אגף המודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כראש אמ"ן[3] הערות
סגן-אלוף איסר בארי 1948–1949 הודח מתפקידו לאחר שהורשע בהריגה בעקבות הוראתו להוציא להורג מודיע ערבי
אלוף-משנה חיים הרצוג 1949–1950 לימים נשיא מדינת ישראל
אלוף-משנה בנימין גיבלי 1950–1955 הודח מתפקידו בשל חלקו בפרשת "העסק הביש"
אלוף יהושפט הרכבי 1955–1959 הודח מתפקידו בשל מעורבותו בפרשת "ליל הברווזים"
אלוף חיים הרצוג 1959–1962 כהונה שנייה
אלוף מאיר עמית 1962–1963  
אלוף אהרן יריב 1964–1972  
אלוף אלי זעירא 1972–1974 הודח מתפקידו בעקבות המלצות ועדת אגרנט שחקרה את נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים
אלוף שלמה גזית 1974–1978  
אלוף יהושע שגיא 1979–1983 נאלץ לפרוש בשל טבח סברה ושתילה
אלוף אהוד ברק 1983–1985 לימים הרמטכ"ל ה-14
אלוף אמנון ליפקין-שחק 1986–1991 לימים הרמטכ"ל ה-15
אלוף אורי שגיא 1991–1995  
אלוף משה יעלון 1995–1998 לימים הרמטכ"ל ה-17
אלוף עמוס מלכא 1998–2001  
אלוף אהרון זאבי-פרקש 2001–2006  
אלוף עמוס ידלין 2006–2010  
אלוף אביב כוכבי 2010–2014
אלוף הרצי הלוי 2014-

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת האגף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגף המודיעין הוקם ב-28 בדצמבר 1953 כאגף במטה הכללי של צה"ל. לפני הקמת האגף פעלה מחלקת המודיעין (ממ"ן), שהייתה כפופה לאג"ם. ראש מחלקת המודיעין הראשון בצה"ל היה איסר בארי וראש אמ"ן הראשון כאגף במטכ"ל היה בנימין גיבלי.

עסקת הנשק בין מצרים לגוש המזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1955 אמ"ן לא נתן כל התרעה על התגבשותה של עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית, עסקה שגולם בה איום בסיסי על ביטחון ישראל.

כוננות "רותם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כוננות רותם

ב-18 בפברואר 1960, בעקבות מידע כוזב שהעבירה רוסיה למצרים על כוונת ישראל לתקוף את סוריה, החלו כוחות צבא מצריים גדולים לחצות את תעלת סואץ. בתוך שישה ימים הצליח הצבא המצרי לרכז יותר מ-500 טנקים בגבול הנגב ללא כל התרעה מודיעינית.

רק לאחר שהגיעה התרעה מודיעינית מארצות הברית, גילה צה"ל שמול 500 הטנקים המצריים ניצבים רק 30 טנקים ישראלים, והחל להעביר לדרום כוחות גדולים של מילואים וצבא סדיר, במסגרת כוננות רותם. רק בתחילת מרץ הוציאו המצרים את כוחותיהם מסיני.

ניסוי הטילים הבליסטיים של מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 ביולי 1962 ביצעה מצרים שיגור פומבי של ארבעה טילים בליסטיים בלי שאמ"ן נתן כל התרעה על היווצרות איום בליסטי על ישראל.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שלפני מלחמת ששת הימים העריכה מחלקת אמ"ן-מחקר, חד-משמעית, כי גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים, לא ייזום משבר כל עוד צבא מצרים מעורב במלחמת האזרחים בצפון תימן ובפברואר הוא הבהיר שמלחמה לא צפויה לפני 1970. ראש מחלקת אמ"ן-מחקר דבק בהערכה זו גם חודשים ספורים לפני פרוץ המשבר בהעריכו כי המצרים לא יוכלו להסתכן במלחמה בחמש השנים הקרובות.

ביום ה־6 ביוני 1967, השני למלחמת ששת הימים רשם אמ"ן את אחד מהישגיו המשמעותיים במלחמה כאשר יחידת מודיעין האותות שלו, יחידה 515 קלטה את שיחת נאצר-חוסיין. בשיחה זו, נשיא מצרים הוליך שולל את מלך ירדן וטען כי חיל האוויר המצרי הולם מהבוקר בשדות התעופה של ישראל, אף על־פי שידע כי חיל האוויר שלו חוסל לחלוטין יום קודם במסגרת מבצע מוקד. נאצר עשה זאת כדי לגרום לחוסיין להעמיק את מעורבותו במלחמה ואולי להקל על מצרים. בשעה זו העולם, כולל תושבי ישראל, עדיין לא ידעו את גודל ההצלחה הכוללת ביבשה ובאוויר בשל דרישתו של שר הביטחון משה דיין לקיים ערפל קרב כבד. השיחה שנקלטה הושמעה בגלי צה"ל על פי החלטת שר הביטחון משה דיין מתוך חשש שמצרים מנסה באמצעות השקר לגרור את ברית המועצות למלחמה, כפי שהתחייבה בהסכם ההגנה, במקרה שארצות הברית תתערב לצד ישראל. כמו כן, הייתה כוונה לסכסך בין נאצר לחוסיין לאחר שיפורסם כיצד הם מרמים זה את זה.

מלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1968, החליט הרמטכ"ל חיים בר-לב, על בסיס הערכותיו של אמ"ן, להכין את צה"ל למלחמה באביב ומלחמת ההתשה אכן פרצה כמה ימים לאחר המועד שבו נשלמו ההכנות לקראתה. אבל במהלכה אמ"ן כשל כישלון חרוץ במתן התרעה על כך שברית המועצות עלולה לשגר כוחות צבא שיסייעו למצרים, ובכך תרם להיווצרות העימות המסוכן בין צה"ל לכוחות סובייטיים.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מודיעין במלחמת יום הכיפורים
סיכום מסמך ההערכה שהוציאה אמ"ן/מחקר ב-5 באוקטובר 1973, יום לפני פריצת מלחמת יום הכיפורים

חטיבת המחקר העריכה לפני מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, כי הסבירות לפריצתה של מלחמה היא נמוכה והמשיכה לדבוק ב"קונספציה" גם כאשר הצטברו לפחות 11 התרעות אסטרטגיות קונקרטיות, ולפיהן מטרת ההכנות הצבאיות של הסורים והמצרים סמוך לגבולה של מדינת ישראל היא יציאה למלחמה, ולא למטרות מגננה (כפי שהעריכה לגבי סוריה) או לשם עריכת תרגיל (כפי שהעריכה לגבי מצרים).

חרף ההתרעות הרבות שהצטברו נותרה "דעת מחקר", אותה ייצגו בעיקר סא"ל יונה בנדמן, רע"ן מצרים, תא"ל אריה שלו, רמ"ח מחקר והאלוף אלי זעירא, ראש אמ"ן, לפיה "הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש את הלחימה היא נמוכה".

כישלונו של אמ"ן לספק התרעה אסטרטגית איכותית על המלחמה העומדת לפרוץ הוא אירוע יוצא דופן אפילו בהיסטוריה הארוכה של כישלונות מודיעיניים במאה ה-20. כישלון זה בולט במיוחד על רקע הפער הנרחב בין הכמות הרבה של מידע התרעתי, שעמדה לרשות אגף המודיעין ערב המלחמה, לבין איכותה הנמוכה של ההתרעה שהוא סיפק בסופו של דבר.

ועדת אגרנט, שהוקמה אחרי שוך הקרבות, ביקרה בצורה קשה ביותר את פעילות אגף המודיעין בתקופה שלפני המלחמה, ובעקבות המלצותיה הודחו מתפקידם שורה של קצינים בכירים באגף המודיעין ובחטיבת המחקר, ובראשם אלי זעירא ואריה שלו.

הסכם השלום עם מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בנובמבר 1977 הודיע אנואר סאדאת בנאום ארוך בפני חברי מועצת העם המצרי על נכונותו להגיע לכנסת בירושלים כדי לדון על שלום עם ישראל.

ראש הממשלה מנחם בגין, המוסד הכפוף לו ושר החוץ משה דיין ניהלו מגעים חשאיים עם מצרים.

חרף העובדה שמדובר במהלך בעל השלכות אסטרטגיות הנמצא תחת אחריותה הישירה של חטיבת המחקר, בחר ראש הממשלה מנחם בגין שלא לשתף את אמ"ן במהלכים החשאיים ולא התייעץ עם חטיבת המחקר בנושא.

הסתרת המידע תרמה להתרעה של חטיבת המחקר שהעריכה כי ביקור סאדאת בישראל יסודו במזימה מצרית נוספת. הערכה זאת הובילה את הרמטכ"ל, מוטה גור, להזהיר את ראש הממשלה, מנחם בגין מפני כוונותיו התוקפניות של סאדאת יומיים לפני הגעתו. בעקבות אזהרתו המוטעית ספג הרמטכ"ל מוטה גור נזיפה רועמת ופומבית מפיו של שר הביטחון, עזר ויצמן.

האינתיפאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1987 הופתעה ישראל מעצם פרוץ האינתיפאדה לאחר שחטיבת המחקר (אף כי היא לא אחראית בלעדית לכך) לא ניתחה בצורה נכונה את ההתפתחויות בשטחים.

מלחמת המפרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת המחקר לא התריעה ב-1990 על פלישת עיראק לכווית, אשר הביאה לפרוץ מלחמת המפרץ ב-1991.

הסכם השלום עם ירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־13 בספטמבר 1993 נחתם הסכם העקרונות בין ישראל לאש"ף והחל התהליך המדיני עם הפלסטינים. לאחר מכן עלתה השאלה האם בעקבות חתימת הסכם זה, יהיה אפשר לחתום הסכמי שלום עם גורמים ערביים נוספים, ובפרט עם ירדן, ששליטה, המלך חוסיין, קיים מגעים חשאיים ארוכי טווח עם ישראל.

חטיבת המחקר העריכה כי אין למהלך זה כל סיכוי וחזרה על הערכת המודיעין שהוצגה לראשי המדינה מזה שנים רבות, ולפיה, חוסיין לא יחתום על הסכם שלום פומבי עם ישראל עד שכל שכנותיה של ישראל, ובעיקר סוריה, יעשו זאת.

ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, דחה את הערכה זו, והעדיף את הערכת המוסד, לפיה, הגעה להסכם עם ירדן היא אפשרית. רבין פתח במשא ומתן עם חוסיין, שבסיומו, ב־26 באוקטובר 1994, נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן. גם הסכם זה, מאז חתימתו, כמו הסכם השלום עם מצרים, איתן ויציב. לאחר ההגעה להסכם תקף רבין בפומבי את אגף המודיעין וטען כי הערכותיו הטעו אותו, והוא שמח שבחר שלא להסתמך עליהן.

הנסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת המחקר העריכה לאורך שנות ה-90 של המאה ה-20 חד־משמעית כי לאחר נסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון ימשכו התקפות הרקטות של חזבאללה על ישובי הצפון, וכי בהיעדר רצועת הביטחון, יוכלו אנשי חזבאללה להתקרב לגבול ולהרחיק באמצעות הרקטות שברשותם עד לאזור הקריות, ואף לחדור לשטח מדינת ישראל למטרות ביצוע פיגועים. החטיבה העריכה כי מספר הפיגועים יגדל וישראל תשלם מחיר דמים גבוה מזה שהיא משלמת בעת שהות צה"ל ברצועת הביטחון. תחזית זו לא התממשה מספר שנים, ולאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון ב־24 במאי 2000, פחתה כמות הפיגועים מגבול לבנון באופן משמעותי, וכמות הנפגעים קטנה בסדר גודל בהשוואה למצב טרם הנסיגה.

השקט היחסי ששרר בגבול הצפון בשש השנים מאז הנסיגה בא לסיומו באופן חד ב-12 ביולי 2006. לאחר שלוחמי החזבאללה הצליחו לתצפת בצורה נרחבת על הכוחות הישראלים בזכות הנסיגה, ביצע החזבאללה פיגוע קשה בסיור צה"ל על הגבול ובעקבות כך, חטיפה של שני חיילי צה"ל והריגת חיילים נוספים. בתגובה לאירוע זה, פתחה ישראל בלחימה בחזבאללה בתוך שטח דרום לבנון. הכח הראשון שנכנס מיד עם החטיפה, היה טנק של גדוד 71 שארבעת לוחמיו נהרגו ממטען גחון רב עוצמה שהוכן מבעוד מועד לכניסה של חיילי צה"ל בעקבות החטיפה. החזבאללה הראה שהחטיפה לא הייתה מיקרית אלא כהכנה לעימות רציני וגדול עם צה"ל לאחר שש שנות אימון והכנת השטח. עקב מוכנות החזבאללה, לא נותר לישראל אלא להפציץ מהאוויר ולהיכנס אל עומק השטח תוך לחימה עזה, מה שהתפתח למלחמת לבנון השנייה. במהלך מלחמה זו, הראה חזבאללה את יכולתו לירות רקטות לא רק לעבר יישובי הצפון, אלא אף להגיע לחיפה, בית שאן ודרומית מכך. הירי נמשך לכל אורך המלחמה עד לכניסת הפסקת האש לתוקף ב-14 באוגוסט 2006.

מלחמת עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת המחקר העריכה לפני מלחמת עיראק במרץ 2003, בסבירות גבוהה שהתקרבה לוודאות, כי בידי עיראק נמצאת "יכולת שיורית" בתחום הנשק הכימי והנשק הביולוגי, כמו גם עשרות טילי קרקע-קרקע המסוגלים להגיע לישראל ושניתן לזוודם בחימוש כימי וביולוגי. כמו כן, העריכה חטיבת המחקר ערב המלחמה, בסבירות נמוכה בדרך-כלל, כי סדאם חוסיין עלול לתקוף את מדינת ישראל באמצעות הנשק הבלתי קונבנציונלי (נב"ק) שברשותו; אם באמצעות טילי קרקע-קרקע (טק"ק), ואם באמצעות מטוסי קרב וכלי טיס בלתי מאוישים שהוכשרו לצורך כך.

אהרון זאבי-פרקש, ראש אמ"ן דאז, ונציגיו הפגינו ביטחון עצמי גבוה ביחס למובהקות הערכותיהם המודיעיניות בתחום היכולות בחודשים שקדמו למלחמה, חרף המצע האיסופי הדליל בנושאי נב"ק וטק"ק.

נוכח הערכות המודיעין בתחומי היכולות והכוונות, ובהתאם להערכות המצב, החליטה ממשלת ישראל לנקוט שורת צעדי התגוננות פסיבית ואקטיבית בעלות של מאות מיליוני שקלים, שכללו גיוס אלפי חיילי מילואים ממערך הנ"מ ומפיקוד העורף ומתן הנחיה לפתוח את ערכות המגן לאזרחים.

ככל שהלכה וקרבה המערכה, התרחש תהליך ברור של העצמת יכולות עיראק. כך למשל טיפסו לאיטן הערכות לגבי מספר הטילים ארוכי הטווח מבודדים עד לעשרות, ובשבועות האחרונים שלפני המערכה אף הגיעו ההערכות לרמה של בין 50 טילים כמינימום ועד ל-100 כמקסימום.

גם בשלבי המלחמה המתקדמים ולאחר שצבא עיראק כבר ניגף כמעט לחלוטין בפני צבאות ארצות הברית ובעלות בריתה, נמנעה מערכת הביטחון מלהסיר את הכוננות ומלשחרר את אזרחי ישראל מערכות המגן הצמודות, מחשש לתקיפת ישראל מאזור "אל קאים" שבצפון-מערב עיראק, אשר טרם נכבש באותה עת. החלטה זו ממחישה את אמונתו העמוקה של אמ"ן בקיומם של נב"ק וטק"ק ברשות המשטר העיראקי, ומהווה המחשה מסוימת למידת הביטחון שבה הוצגו הנתונים בפני הדרגים המחליטים. ב-8 באפריל מסר ראש אמ"ן למליאת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי "אני מעריך שבסבירות גבוהה מאוד יש נשק בלתי קונבנציונאלי".

ברם, לאחר סיום המלחמה התברר כי הערכות המודיעין בתחום היכולות העיראקיות אינן עולות בקנה אחד עם המציאות שהתגלתה בשטח.

הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק מתחה ביקורת חריפה על תפקודי קהילת המודיעין אל מול עיראק, אך קבעה בדעת רוב כי בהינתן דלות החומר האיסופי בנושאי נב"ק וטק"ק, ההערכות השגויות שגובשו לבסוף נופלות, גם אם בדוחק, בגדר טעויות שאינן חורגות מגדר הסביר והמקצועי.

הקמת "תוכנית חבצלות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית חבצלות

לאחר הכישלון סביב מלחמת עיראק ב-2003, המליצה ועדת שטייניץ על הקמת הכשרה מעמיקה של קציני מודיעין איכותיים. כך, באוגוסט 2004 יצאה לדרכה "תוכנית חבצלות" שמסלול השירות בה הוא בן תשע שנים: ההכשרה אורכת שלוש שנים וכוללת לימודים לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה, הכשרה מודיעינית והכשרות צבאיות שונות.

בוגרי התוכנית, העתידים להוות את שדרת הפיקוד של אמ"ן, משתלבים בתפקידים ליבה מרכזיים באגף, כדוגמת חטיבת המחקר, 8200, מערך המבצעים המיוחדים, להק המודיעין בחיל האוויר, מספן המודיעין בחיל הים, יחידה 504, יחידה 9900 וכן גם במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ובמשרד החוץ.  

במהלך שנת 2013 החליט ראש אמ"ן, האלוף אביב כוכבי, להכפיל את מספר החניכים במחזור ל-40, ולמנות קצין בדרגת תת אלוף לעמוד בראשה.

תוכנית הגרעין של לוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־19 בדצמבר 2003, הצהירה לוב על כוונתה להפסיק לייצר נשק גרעיני. ההצהרה הפתיעה את אגף המודיעין והמוסד שלא ידעו כלל כי לוב בראשותו של מועמר קדאפי עוסקת במרץ בפיתוח נשק גרעיני, מפתחת תעשייה גרעינית מסועפת המוקמת באתרים רבים, וכי תוכניתה בתחום זה הגיעה לשלבים מתקדמים למדי.

ההצהרה הייתה תולדה של מגעים חשאיים שהתקיימו ממרץ 2003 בין לוב, ארצות הברית ובריטניה. שרותי המודיעין של ארצות הברית ובריטניה לא שיתפו בזמן אמת את עמיתיהם בישראל בחשיפות המשמעותיות שלהם את תוכנית הגרעין הלובית ואף הסתירו ממדינת ישראל את המהלכים שננקטו מול המשטר הלובי בנסיון להביאו לפירוק תעשיית הגרעין ולהניאו מהמשך הפיתוח של יכולותיו בתחום הגרעין.

הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק, שבמהלך עבודתה התגלה הדבר, הגדירה זאת כ"כשל מודיעיני חמור שחייב לעורר בדק בית ושידוד מערכות".

ב־24 בנובמבר 2004, הגיש אמ"ן לוועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים בכנסת דו"ח על הנסיבות שהובילו לכישלון במעקב אחר התוכנית הגרעינית של לוב. הדו"ח כלל גם המלצות לרפורמה במבנה איסוף המודיעין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Israel.svg
צבא הגנה לישראל
זרועות, פיקודים ואגפים
אגפים אגף המבצעים · אגף המודיעין · אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה · אגף התכנון · אגף כוח האדם · אגף התקשוב
זרועות זרוע היבשה · זרוע האוויר והחלל · זרוע הים
פיקודים פיקוד הצפון · פיקוד המרכז · פיקוד הדרום · פיקוד העורף
גופים נוספים יחידת בתי הדין הצבאיים · הפרקליטות הצבאית · המכללות הצבאיות · דובר צה"ל · הרבנות הצבאית · מפקדת העומק
חילות צה"ל
חילות השדה חיל הרגלים · חיל השריון · חיל התותחנים · חיל ההנדסה הקרבית · חיל האיסוף הקרבי
חילות נוספים חיל הרפואה · חיל הלוגיסטיקה · חיל החימוש · חיל המודיעין · חיל הקשר והתקשוב · חיל המשטרה הצבאית · חיל השלישות · חיל החינוך והנוער · החיל הכללי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנשיא העניק אותות הוקרה ליחידות מילואים מצטיינות, 05.5.2010‏
  2. ^ משה דוד, "תופסים צבע", מוסף "המגזין" של מעריב, 11.7.2011, עמ' 4-5
  3. ^ עד 28 בדצמבר 1953, שם התפקיד היה "ראש מחלקת המודיעין"