אגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קינוח יפני פופולרי בשם "יוקאן", עשוי משעועית, אגר וסוכר.
מושבות חיידקים על גבי צלחת אגר
צלחות פטרי בגודל 10 סנטימטירם המכילות אגר

אגר (Agar; מהשם המלא במלאית: Agar-Agar) הינו סוכר המופק מאצות. האגר מופק מדופן התא של שתי אצות: המין Sphaerococcus Euchema והסוג Gelidium. אגר שימש לאורך ההיסטוריה כמרכיב בהכנת קינוחים, ולמעלה ממאה שנים הוא גם החומר העיקרי המשמש במיקרוביולוגיה להכנת מצעי גידול למיקרואורגניזמים.

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגר משמש כחומר מסמיך בסוגי מזון שונים, בדומה מאוד לג'לטין. השימוש הנפוץ ביותר באגר הוא להכנת ג'לי, אך ניתן להשתמש בו גם לקינוחים אחרים ולהסמכת מרקים. המוצר נפוץ במיוחד בקרב צמחונים וטבעונים שמעוניינים להימנע מאכילת ג'לטין, ובקרב יהודים בארצות הגולה הזקוקים לתחליף כשר לג'לטין.

בגלל תכולה גבוהה מאוד של סיבים תזונתיים אגר ידוע גם כחומר משלשל וניתן לרכוש אותו בצורות שונות כמוצר הרזיה.

מצע גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

את האפשרות לשימוש באגר כמצע גידול העלתה לראשונה פאני הסה (Fannie Hesse), אשתו של ולטר הסה (Walter Hesse), חוקר במעבדתו של הביולוג הנודע רוברט קוך. היא השתמשה באגר להכנת ג'ל-מאכל וריבה; היא הציעה לבעלה לנסות ולגדל על האגר חיידקים, ובכך להחליף את הג'לטין, אשר שימש בתפקיד זה במשך שנים ארוכות. הסה כתב על התגלית לקוך, אשר אימצה במהרה; צלחות האגר החדשות שלו שימשו, בין השאר, לגילוי החיידק הגורם למחלת השחפת - תגליתו הנודעת ביותר של קוך.

חסרונו העיקרי של הג'לטין כמצע גידול הוא היותו נוזלי בטמפרטורה של 37 מעלות צלזיוס; זוהי טמפרטורת גוף האדם, ואכן הטמפרטורה בה מרבית המיקרואורגניזמים גורמי המחלות גדלים בצורה מיטבית. אגר ניתך בטמפרטורה של כ-50 מעלות.

האגר בדרך-כלל מגיע למעבדה כאבקה, אותה יש לערבב במים ובמרכיבים נוספים. קיימות וריאציות רבות לצלחת האגר הפשוטה; חברות לציוד ביולוגי מייצרות מגוון סוגי אגר המשמשים לצרכים שונים. אגר דם, למשל, מכיל תמצית דם של יונק כלשהו (כבש או סוס, בדרך כלל); חיידקים רבים מסוגלים לפרק תאי דם אדומים ובכך לשנות את צבע המצע; כך ניתן לזהות בקלות חיידקים אלו.

על צלחות אגר מגדלים בעיקר חיידקים ופטריות.

כימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]