אג'ריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אג'ריה (רפובליקה אוטונומית)
აჭარა
(ავტონომიური რესპუბლიკა)
Ge)ad20.gif
סמל אג'ריה
Flag of Adjara.svg
דגל אג'ריה
Between Keda and Vaio.jpg
כנסיית זווַארֶה ונהר אַצָ'רִיסצקַאלִי
מדינה / טריטוריה Flag of Georgia.svg  גאורגיה
מושל לבן ורשלומידזה
נפות ברפובליקה אוטונומית 6
בירת הרפובליקה אוטונומית בתומי
שטח 2,900 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ ברפובליקה אוטונומית
 ‑ צפיפות

392,432‏  (נכון ל-2002)
135.32 נפש לקמ"ר (נכון ל-2002)
מפה מפורטת של אג'ריה
AdjaraLocationinGeorgia.svg
הגשר שפוצץ על נהר הצ'לוכי

אג'ריה או אצ'ארהגאורגית: აჭარა) או הרפובליקה האוטונומית של אג'ריהגאורגית: აჭარის ავტონომიური რესპუბლიკა, בתעתיק עברי: אצ'אריס אבטוֹנוֹמיוּרי רֶספּוּבליקה) הינה רפובליקה אוטונומית בדרום-מערב גאורגיה, ומחוז בגאורגיה. הרפובליקה האוטונומית גובלת בטורקיה ובים השחור. משנת 1921, ובתקופת גאורגיה הסובייטית הייתה אג'ריה רפובליקה אוטונומית סובייטית סוציאליסטית שנקראה הרפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של אג'ריה. הרפובליקה האוטונומית הוקמה מסיבה פוליטית בעיקרה, למנוע מגאורגיה שליטה מלאה בנמל בתומי.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אג'ריה נמצאת באזור הקווקז וגובלת בתוך גאורגיה מצפון בגוריה, בצפון-מערב בסאמצחה-ג'אוואחתי בטורקיה וגם מדרום בטורקיה, וממערב בים השחור. בשל אקלימה, המאפשר גידולים סובטרופיים, תפסה אג'ריה מקום נכבד במשק של ברית המועצות. מטעי פרי ההדר סיפקו כ-70% מכלל גידולי ההדר בברית המועצות. כמו כן מטעי התה של אג'ריה היו היחידי בכל רחבי ברית המועצות כאשר בשנת 1938 הגיעה תפוקת התה ל-6400 טון. גידולים נוספים: טבק ועצי תות. בעמק נהר צ'ורוחי נמצא נחושת בכמות רבה.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אג'ריה מחולקת לשש נפות והן:

  1. בתומי
  2. נפת כדה
  3. נפת כובולתי
  4. נפת חלבצ'אורי
  5. נפת שואחבי
  6. נפת חולו

בקטע קצר לחופי הים השחור שורר ברפובליקה אקלים סובטרופי ובשאר הרפובליקה, בהרים, אקלים הררי.

יישובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושלי האוטונומיה של אג'ריה:

מושל המחוז:

  • 1991-2001 אסלן אבשידזה
  •  ??? גיאורגי צינצכּילדזה
  • 2004 מיכאיל מחרדזה

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אסלאם באג'ריה

רוב תושבי אג'ריה הם אג'רים הדוברים גאורגית בניב הייחודי להם. תושבי החבל התנצרו במאה ה-4. תחת השלטון העות'מאני הם אולצו במאות ה-17 וה-19 להתאסלם אומנם נישארו מוטיבים נוצריים בהם. כאשר נשלט האזור על ידי הסובייטים ובעת החזרת השלטון לידיים גאורגיות עברו רוב תושבי הרפובליקה בחזרה לנצרות אולם רבים נשארו מוסלמים סונים. מיעוטים אתנים באג'ריה הם: ארמנים, יהודים, רוסים ואבחזים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אג'ריה בתקופת מהפכת הוורדים

בימי קדם הייתה אג'ריה חלק מקולכיס ומאיבריה הקווקזית. אוכלסה על ידי היוונים במאה ה-5 לפנה"ס, ובמאה ה-2 לפנה"ס נכבשה על ידי הרומאים. היא הפכה חלק מאגריסי לפני היותה שהתאחדה עם הממלכה הגאורגית המאוחדת במאה ה-9. העות'מאנים כבשו את האזור בשנת 1614. ותושבי אג'ריה המירו את דתם לאסלאם, במהלך אותה תקופה. הם הוכרחו למסור את אג'ריה לאימפריה הרוסית בשנת 1878.

לאחר כיבוש זמני על ידי יחידות טורקים והבריטים ב- 1918-1920, אג'ריה חזרה להיות חלק מהרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה ב-1920. לאחר קונפליקט צבאי קצר במרץ 1921, ממשלת אנקרה העבירה את השטח לגאורגיה בהתאם לסעיף 6 של הסכם קארס, על בסיס של אוטונומיה שתתמוך באוכלוסייה המוסלמית. בהסכם זה קיבלו הטורקים בתמורה את נפות ארדהאן וארטווין. ברית המועצות ייסדה באג'ריה רפובליקה אוטונומית סובייטית סוציאליסטית שנקראה הרפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של אג'ריה. כך אג'ריה הייתה מרכיב של גאורגיה, אבל עם אוטונומיה מקומית ניכרת. האוכלוסייה המוסלמית שלה דוכאה על ידי סטלין.

לאחר התמוטטות ברית המועצות בשנת 1991, אג'ריה הפכה לחלק מהרפובליקה העצמאית החדשה של גאורגיה המחולקת פוליטית. היא נמנעה מלפול לכאוס ולמלחמת אזרחים שייסרה את יתר חלקי המדינה בשנים 1991-1993, שנבע בחלקה הגדול משלטון אוטוריטטי של מנהיגה, אסלן אבשידזה. למרות שהוא שמר על סדר באג'ריה בצורה מוצלחת, והפך אותה לאחד המחוזות המשגשגים במדינה, הוא נאשם במעורבות בפשע המאורגן. במיוחד בהברחות שמימנו את ממשלתו, והעשירו אותו באופן אישי. כמו כן הוא נאשם בהפרת זכויות אדם. בזמן נשיאותו של אדוארד שוורדנדזה נראה כי לממשל נוח לעצום עיניים למתרחש באג'ריה.

זה השתנה בעקבות מהפכת הוורדים בשנת 2003, כאשר שוורדנדזה הודח על ידי האופוזיציונר הרפורמיסט מיכאיל סאקשווילי, שהבטיח לנקוט באמצעים חמורים כנגד בדלנות בתוך גאורגיה. בקיץ 2004, התפרץ משבר חמור באג'ריה, כאשר השלטון המרכזי נדרש לכפות את סמכותו על המחוז. הגשר על נהר הצ'לוכי, שנמצא על הדרך הראשית המחברת בין אג'ריה לבין יתר גאורגיה, פוצץ ב-2 במאי 2004 בהוראת המנהיגות של אג'ריה בראשות אסלן אבשידזה, כאשר הוא קורא להחלטה להפציץ את הגשר שנמצא בנפת כובולתי "אמצעי מניעה כנגד פעולות צבאיות אפשריות של ההנהגה המרכזית הגאורגית". זה איים להתפתח לעימות מזוין. מכל מקום, האולטימטום של סאקשווילי והמחאות הרבות כנגד שלטונו האוטוקרטי של אבשידזה, אילץ את המנהיג האג'רי להתפטר במאי 2004, ובעקבות זה גלה מארצו לרוסיה. לאחר סילוק אבשידזה, חוקק חוק חדש המגדיר מחדש את התנאים לאוטונומיה של אג'ריה. אמות מידה שנמתחה ביקורת על כך שניטרלה את רוב סממני הכוח של האוטונומיה.

רוסיה שימרה את הבסיס הצבאי ה-12 (לשעבר יחידת הרובאים הממוכנת ה-145) בבתומי. הבטחה רוסית שניתנה בוועידה של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE) באיסטנבול לגבי נסיגת הכוחות הרוסיים מ"וזיאני" (ליד טביליסי), וגודאותה, לא מולאה. זה היה מקור למתח רב עם גאורגיה, שמאיימים לחסום את הגישה לבסיסים. בשיחות שהתקיימו במרץ 2005, הציעה ממשלת רוסיה להתחיל להניע נסיגה מאוחר יותר באותה שנה. בסוף יולי הכלים הכבדים שבבסיסים הרוסיים החלו לעזוב את הבסיס בבתומי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-globe.svg אטלס בוויקישיתוף: אג'ריה


מחוזות היסטוריים של גאורגיה
אבחזיה · אג'ריה · גוריה · אימרתי · קאחתי · סוואנתי · הרתי · ג'אוואחתי · כארתלי · חבסורתי · לצ'חומי · מתיאולתי · מסחתי · פשאבי · רצ'ה · סמגרלו · טאו-קלארג'תי · תושתי מחוזות היסטוריים של גאורגיה