אדגר, מלך אנגליה
 | |||||||||||
| לידה | 943 או 944 | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
8 ביולי 975 וינצ'סטר, ממלכת אנגליה | ||||||||||
| שם מלא | אדגר, מלך אנגליה | ||||||||||
| מדינה |
ממלכת אנגליה  | ||||||||||
| מקום קבורה |
 מנזר גלסטונברי, גלסטונברי | ||||||||||
| בת זוג | אתלפלד, וולפרית ואלפתרית | ||||||||||
| שושלת וסקס | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
אדגר "השלו" (Edgar the Peaceful, 943 או 944 - 8 ביולי 975) היה מלך אנגליה משנת 959 ועד מותו. היה בנו הצעיר של המלך אדמונד הראשון.
הכתרתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כינויו "השליו" אינו מתאר בהכרח את אופיו או את מעשיו של אדגר כדי להשיג את השלטון. בשנת 958 הוא כבש את ממלכת נורת'מבריה וממלכת מרסיה מידי אחיו הגדול אדוויג. בעקבות הכיבוש אספת אצילים הכריזה עליו כמלך האזורים שמצפון לתמזה.
תקופת שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת שלטונו מאופיינת כתקופת שלום ואחדות בממלכת אנגליה. הוא פעל לצמצם את המתיחויות בין החצרות השונות כך שבתום כהונתו לא חזרה אנגליה לנסיכויות שהתקיימו בתקופת אדרד דודו.
מעורבות בכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם מותו של אדוויג, החזיר אדגר את האב דאנסטן מגלותו ומינה אותו לבישוף של ווסטר. דאנסטן, היה לדמות משמעותית בהחלת ויישום תקנון בנדיקטוס על המנזרים ברחבי אנגליה בתקופת מלכותו של אדגר. אדגר המשיך וקידם את דאנסטן לבישוף של לונדון ולבסוף לתפקיד הארכיבישוף מקנטרברי.
טקס ההכתרה בבאת'[עריכת קוד מקור | עריכה]
טקס ההכתרה הרשמי של אדגר נערך בשנת 973. הוא הומלך יחד עם אשתו, אלפת'ירת'. הייתה זו הפעם הראשונה שאשת המלך מוכתרת עמו. הטקס נערך כדי להציג את הצלחותיו הדיפלומטיות של אדגר ולאשר את שלטונו. הטקס, שנערך על ידי דנסטן ותועד בפואמה בדברי הימים האנגלו-סקסונים, מהווה את הבסיס לטקס ההכתרה הנוכחי של משפחת המלוכה בבריטניה.
משמעותו הסמלית של הטקס הייתה עצומה. שאר מלכי בריטניה הגיעו לצ'סטר אחרי הטקס והצהירו על נאמנותם לאדגר. שישה ממלכי בריטניה וביניהם מלך סקוטלנד ומלך סטראת'קלייד נשבעו אמונים למלך והבטיחו לשרת כחייליו בים וביבשה. כתבים מאוחרים יותר מזכירים שמונה מלכים, ומרחיבים את כנף שליטתו של אדגר עד לנהר די בוויילס.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדגר השליו מת ב-8 ביולי 975 בוינצ'סטר ונקבר במנזר גלסטונברי. אדגר השאיר אחריו שני בנים - אדוארד ואתלרד ובת - אדית. אדוארד בנו הבכור ירש את הכתר. אדית הייתה לנזירה בווילטון יחד עם אמה, וולפרית'.
מאז מותו של אדגר ועד לכיבוש הנורמני של אנגליה, לא הייתה הכתרה של מלך שלא עורערה. מותו של אדגר סימן את תחילת שקיעתה של אנגליה האנגלו-סקסית.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Scragg, Donald (ed.). Edgar, King of the English, 959–975: New Interpretations. Publications of the Manchester Centre for Anglo-Saxon Studies. Manchester: Boydell Press, 2008. ISBN 1843833999. Contents (external link).
- Williams, Ann. "Edgar (943/4–975)." Oxford Dictionary of National Biography. Oxford University Press, 2004.
- Keynes, Simon. "England, c. 900–1016." In The New Cambridge Medieval History III. c.900–c.1024, ed. Timothy Reuter. Cambridge: Cambridge University Press, 1999. 456-84.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Medieval Sourcebook: Anglo-Saxon Dooms: laws of King Edgar, a fragment
- אדגר, מלך אנגליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- Oxford Dictionary of National Biography entry
- אדגר, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| מלכי אנגליה | ||
|---|---|---|
| שושלות מלוכה | ממלכת מרסיה • בית וסקס • המלכים הנורמנים • בית פלנטג'נט • בית לנקסטר • בית יורק • בית טיודור • בית סטיוארט • בית הנובר • בית סקסה-קובורג-גותה • בית וינדזור | |
| מלכים | אגברט • אתלוולף • אתלבאלד • אתלברט • אתלרד הראשון • אלפרד • אדוארד הראשון • אלפווארד • אתלסטאן • אדמונד הראשון • אדרד • אדוויג • אדגר • אדוארד השני • אתלרד השני • סוון (מדנמרק) • אתלרד השני • אדמונד השני • קנוט (מדנמרק) • הרולד הראשון (מדנמרק) • הארדיקאנוט (מדנמרק) • אדוארד השלישי • הרולד השני • אדגר אתלינג | |