אדוארד אבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדוארד אבי
Edward Abbey
אדוארד אבי
אדוארד אבי
אדוארד אבי
לידה 29 בינואר 1927
פנסילבניה, ארצות הברית
פטירה 14 במרץ 1989 (בגיל 62)
ארצות הברית
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אמריקאי
מקום לימודים אוניברסיטת ניו מקסיקו, אוניברסיטת ניו מקסיקו, אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת אדינבורו, אוניברסיטת פנסילבניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית
סוגה מסה רומן ריאליסטי
זרם ספרותי סביבתנות, אקו-אנרכיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות כנופיית המקלות בגלגלים
הושפע מ אלדו לאופולד, פיוטר קרופוטקין, Gary Snyder, הנרי דייוויד תורו, A. B. Guthrie Jr. עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים (1975) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדוארד פול אבִּיאנגלית: Edward Paul Abbey‏; 29 בינואר 192714 במרץ 1989) היה סופר ומסאי אמריקני, שנודע בתמיכתו בשימור הסביבה, בביקורתו על מדיניות הטיפול באדמות הציבור ובדעותיו הפוליטיות האנרכיסטיות. יצירותיו הידועות ביותר כוללות את הרומן "כנופיית המקלות בגלגלים", שצוטט כמקור להשראה לקבוצות של סביבתנים רדיקליים, וספרו האוטוביוגרפי "Desert Solitaire".

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי נולד בעיירה אינדיאנה שבפנסילבניה ב-29 בינואר 1927. אמו, מילדרד פוסטלוואיט (Mildred Postlewait) הייתה מורה ונגנית עוגב בכנסייה, והיא הנחילה לבנה הערכה למוזיקה הקלאסית ולספרות. אביו, פול רוויר אבי (Paul Revere Abbey) היה סוציאליסט, אנרכיסט ואתאיסט שלדעותיו הייתה השפעה חזקה על בנו.[1]

אבי סיים את לימודי התיכון באינדיאנה ב-1945. שמונה חודשים לפני יום הולדתו ה-18, שבו היה עתיד להיות מגויס לצבא האמריקני, החליט אבי לסייר בדרום-מערב ארצות הברית. הוא עבר ממקום למקום ברגל, באוטובוסים, בטרמפים וכנוסע סמוי על רכבות משא.[2] במהלך מסעותיו אלו התאהב בנוף המדברי של אזור ארבע הפינות. אבי כתב: ”נקיקים וצריחים של סלע חשוף, הליבות הכהות של הרי געש עתיקים, ריק נרחב ודומם נחנק מחום, צבע, וחשיבות שאינה בת פענוח, שמעליו צפים מעט עננים טהורים, צלולים ששוליהם נוקשים. בפעם הראשונה הרגשתי שאני מתקרב למערב של דמיונותיי העמוקים ביותר, המקום שבו מתאחדים המוחשי והמיתי.”[3]

בצבא ביקש להיות מוצב בתפקיד של פקיד כתבן, אבל במקום זאת שירת שנתיים במשטרה הצבאית באיטליה. אבי קודם בדרגה פעמיים, אבל בשל נטייתו להתמרד הוא הורד בדרגה פעמיים ולבסוף סיים את שירותו בכבוד כטוראי.[2] חוויותיו משירותו הצבאי הותירו בו משקעים בדמות חשדנות כלפי מוסדות גדולים וחוקיהם, שהשפיעו על כתיבתו במהלך הקריירה שלו וחיזקו את השקפותיו האנרכיסטיות.

כאשר חזר לארצות הברית ניצל אבי את חוק החיילים המשוחררים האמריקנים (1944) על מנת לממן את לימודיו באוניברסיטת ניו מקסיקו, שבה קיבל תואר בוגר אוניברסיטה בפילוסופיה ואנגלית ב-1951 ומוסמך אוניברסיטה בפילוסופיה ב-1956.[2] בתקופה שלמד באוניברסיטה התפרנס אבי ממגוון עבודות מזדמנות, כולל כתב בעיתון ומוזג בבר בעיירה טאוס בניו מקסיקו. בתקופה זו היו לו מעט חברים גברים והוא קיים קשרים אינטימיים עם כמה נשים. זמן קצר לפני קבלת תואר בוגר נשא אבי את אשתו הראשונה ג'ין שמצ'ל (Jean Schmechal) שהייתה גם היא סטודנטית באוניברסיטה.[4] בהיותו סטודנט ערך את עיתון הסטודנטים שבו פרסם מאמר שכותרתו "כמה השלכות של אנרכיה". ציטוט בולט מהמאמר ש"יוחס בצורה אירונית ללואיזה מיי אלקוט" הכריז ש"האדם לא יהיה חופשי לעולם בטרם המלך האחרון ייחנק בעזרת מעיו של הכומר האחרון". רשויות האוניברסיטה החרימו את כל העותקים של הגיליון, ופיטרו את אבי מעריכת העיתון.[5]

עם קבלת מכתב השחרור בכבוד מהצבא שלח אבי את המכתב בחזרה למשרד כשהוא כותב עליו "בחזרה לשולח". ה-FBI ציין עובדה זו בתיק שנפתח לאבי ב-1947 בגין הסתה לסרבנות אזרחית. בהיותו באוניברסיטה תלה מנשר שבו עודד צעירים להשמיד את צווי הגיוס שקיבלו.[6] אבי היה ברשימת המעקב של ה-FBI מאז והארגון פקח עליו עין כל חייו. ב-1952 כתב אבי מכתב נגד הגיוס לצבא בזמן שלום ועובדה זו צוינה גם היא ברישומים של ה-FBI: "אדוארד אבי הוא נגד מלחמה וצבא". במהלך חייו בנה ה-FBI תיק על אבי, עקב אחרי תנועותיו וראיין אנשים רבים שהכירו אותו. בשלהי חייו למד אבי על העניין שהפגין ה-FBI בו ואמר "הייתי נעלב אם הם לא עוקבים אחרי".

לאחר סיום לימודי התואר הראשון נסעו אבי ואשתו יחד לאדינבורו שם למד אבי כשנה באוניברסיטת אדינבורו תוך ניצול מלגה מתוכנית פולברייט. בתקופה זו נפרדו אבי ושמצ'ל. ב-1951 ניהל אבי רומן עם ריטה דיאנין (Rita Deanin) שב-1952 הפכה לאשתו השנייה לאחר שהוא ושמצ'ל התגרשו. לדיאנין ואבי נולדו שני ילדים, ג'ושוע נ. אבי (Joshua N. Abbey) וארון פול אבי (Aaron Paul Abbey).

התזה של אבי לתואר שני דנה באנרכיזם והמוסריות של האלימות, כשהוא בוחן שתי סוגיות: "עד כמה מחויב הקשר הנוכחי בין אנרכיזם ואלימות?" ו"ובהנחה שקשר זה תקף, אילו טיעונים הציגו האנרכיסטים, ישירות או בעקיפין, להצדיק את השימוש באלימות?"[7] לאחר קבלת תואר המוסמך שהה אבי ב-1957 באוניברסיטת סטנפורד בחוג לכתיבה יוצרת שניהל וולאס סטגנר.

עבודתו בשירות הפארקים הלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי עבד במשך זמן מה כפקח בפארק שהפך אחר כך לפארק הלאומי ארצ'ס סמוך לעיירה מואב

בשנים 1956 ו-1957 עבד אבי כפקח עונתי במסגרת שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית במונומנט הלאומי ארצ'ס (Arches National Monument כיום הפארק הלאומי ארצ'ס), סמוך לעיירה מואב. אבי עבד בתפקיד זה מאפריל עד ספטמבר כל שנה, ובתקופות אלו תחזק שבילים, קידם את פניהם של המבקרים, וגבה את התשלום עבור השימוש באתר הקמפינג. הוא התגורר בקרוון שסופק לו על ידי שירות הפארקים, כמו גם במבנה ללא קירות (ramada) שבנה בעצמו. בתקופת שהותו בארצ'ס צבר כמות גדולה של רשימות ורישומים ששימשו אחר-כך בסיס לספרו העיוני הראשון Desert Solitaire. בתקופה זו נולד ארון, בנו השני של אבי, באלבקרקי שבניו מקסיקו.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 עבד אבי כפקח עונתי במונומנט הלאומי אורגן פייפ קקטוס (Organ Pipe Cactus National Monument - קקטוס צינור העוגב) בגבול שבין אריזונה למקסיקו. ב-1961 צולמה בניו מקסיקו גרסה קולנועית של הרומן השני שלו "הבוקר האמיץ" (The Brave Cowboy) שיצא לאור ב-1956. הסרט, על פי תסריט של דלטון טרמבו ובכיכובו של קירק דאגלס שרכש את זכויות ההסרטה של הספר והפיק את הסרט, יצא לאור ב-1962 כ"בודדים הם האמיצים" (Lonely Are the Brave). דאגלס אמר פעם שכשאבי ביקר באתר הסרט, הוא נראה וגם דיבר כל כך דומה לחברו גרי קופר שדאגלס היה מבולבל. עם זאת, יותר מ-25 שנים אחר-כך שאבי נפטר, כתב דאגלס שהוא מעולם לא פגש אותו, אלא התכתב איתו בלבד.[8] ב-1981 עובד גם הרומן השלישי שלו "אש על ההר" (Fire on the Mountain) לסרט טלוויזיה באותו שם.

ב-16 באוקטובר 1965 נשא אבי לאישה את ג'ודי פפר (Judy Pepper) שליוותה אותו בעבודתו כפקח שמורה עונתית באוורגליידס של פלורידה ואחר כך כצופה אש בפארק הלאומי הגעשי לאסן.[9] פפר נפרדה מאבי למשך תקופות ארוכות כאשר למדה באוניברסיטת אריזונה על מנת להשלים את לימודיה לתואר השני. בתקופות אלו נהג אבי לשכב עם נשים אחרות והדבר נודע לפפר בהדרגה ופגע בנישואיהם. ב-8 באוגוסט 1968 ילדה פפר בת, סוזנה "סוזי" מילדרד אבי. אבי רכש למשפחה בית בקניון סבינו (Sabino Canyon), בסמוך לעיר טוסון באריזונה. ג'ודי פפר מתה מלוקמיה ב-11 ביולי 1970, אירוע שריסק את אבי, וגרם לו להיכנס ל"התקפים של דיכאון ובדידות" במשך שנים. הוא הקדיש לג'ודי את ספרו "שמש שחורה" (Black Sun). עם זאת, הספר איננו רומן אוטוביוגרפי על יחסיו עם ג'ודי, אלא סיפור על אישה שאבי ניהל איתה רומן ב-1963. אבי סיים את כתיבת הטיוטה הראשונה של "שמש שחורה" ב-1968, שנתיים לפני שג'ודי נפטרה, והיה זה "סלע מחלוקת בנישואיהם".[10]

ספרו הרביעי של אבי Desert Solitaire היה ספרו העיוני הראשון והוא יצא לאור ב-1968. בספר תיאר אבי את תקופת שהותו בארץ הקניונים של דרום-מזרח יוטה בשנים 1956–1957. ספר זה נחשב בין הטובים בסוגת ספרות הטבע האמריקנית, והושווה לספרו של אלדו לאופולד (Aldo Leopold) "אלמנך מחוז סנד" (A Sand County Almanac ) ווולדן של הנרי דייוויד תורו.[11] בספר מתאר אבי בצורה ססגונית את הנופים של דרום יוטה וההנאות שבבדידות כפקח שמורת טבע בכברת ארץ נידחת. בספר גולל אבי את ההרפתקאות שחווה בארץ הקניונים הסמוכה ובהרים, תקף את מה שכינה "תיירות מתועשת" והפיתוח שהביאה בכנפיה לפארקים הלאומיים ("מגרשי חנייה לאומיים"), יצא כנגד סכר קניון גלן ומתח ביקורת על נושאים מגוונים אחרים. ב-1973 נישא אבי לאשתו הרביעית רנה דאונינג (Renee Downing). אבל משום שנעדר תקופות ארוכות הם התגרשו אחרי ארבע שנות נישואים.

שנות חייו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי פגש את אשתו החמישית והאחרונה, קלארק קארטרייט (Clarke Cartwright) ב-1978, והתחתן איתה ב-1982. ביחד נולדו להם שני ילדים, רבקה קלייר אבי (Rebecca Claire Abbey) ובנג'מין ק. אבי (Benjamin C. Abbey).

ב-1984 חזר אבי לאוניברסיטת אריזונה על מנת ללמד. בתקופה זו המשיך לעבוד על ספרו "קדמת השוטה" (Fool's Progress).

ביולי 1987 נסע למפגש שארגן "כדור הארץ תחילה!" (!Earth First), ארגון רדיקלי לשמירת הסביבה, בגדה הצפונית של הגרנד קניון. בהיותו שם ניהל ויכוח מר על דעותיו בנושא הגירה עם חברי קבוצה אנרכו-קומוניסטית המכונה "Alien Nation" (אומת הנכרים).[12] אבי הקדיש פרק שלם בספר "היידיוק חי" (Hayduke Lives, ספר ההמשך ל"כנופיית המקלות בגלגלים") למאורעות שהתרחשו בזמן המפגש. בסתיו 1987 פרסם כתב העת Utne Reader מכתב ממארי בוקצ'ין שבו טען שאבי, גארט הרדין וחברים מהארגון "כדור הארץ תחילה!" הם גזענים ואקו-טרוריסטים. אבי נעלב עד עמקי נשמתו, תבע התנצלות פומבית, והצהיר שאיננו גזען או תומך בטרור. כל השלושה שבוקצ'ין כינה "גזענים" התנגדו להגירה בלתי חוקית לארצות הברית, בציינם שגידול באוכלוסייה יגדיל את הנזק לסביבה. בנוגע להאשמה ב"טרור אקולוגי", ענה אבי שהטקטיקות בהם תמך נועדו להגן כנגד הטרור שהוא חש שהופעל על ידי הממשל והתעשייה כנגד בעלי חיים והסביבה.[13]

מוות וקבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקת עצה אחת אחרונה: [...] אין די בכך שאתם נלחמים למען האדמה, חשוב יותר ליהנות ממנה. אם תוכלו, כשהיא עדיין שם.

אז צאו לשם לצוד, לדוג ולבלות עם חבריכם, לשוטט ולחקור את היערות, לטפס על ההרים, לכבוש את הפסגות, לשוט בנהרות, לנשום עמוק את האוויר הצלול והמתוק עדיין, לשבת בדומייה למשך זמן מה ולהרהר בדממה יקרת הערך, במרחב הכביר, המסתורי והנפלא.

תיהנו, שימרו את המוח בראש, ואת הראש מחובר היטב לגוף, ואת הגוף פעיל ונמרץ, ואני מבטיח לכם נאמנה ניצחון מתוק אחד על אויבינו, על אותם גברים ונשים הצמודים לשולחנות המשרד, שליבם נעול בתוך כספת ועיניהם מרותקות למחשבונים. אני מבטיח לכם זאת; הממזרים יתפגרו זמן רב לפניכם.

אדוארד אבי[14]

אדוארד אבי מת ב-14 במרץ 1989,[15] בגיל 62, בביתו בטוסון שבאריזונה. מותו נבע מסיבוכים שמקורם בניתוח. הוא סבל במשך ארבעה ימים מדימום בוושט שמקורו בדליות בוושט (esophageal varices), בעיה חוזרת ונשנית בקבוצה אחת של ורידים.[16] בהפגינו חוש הומור, הוא הותיר הודעה לכל מי שישאל על מילותיו האחרונות: "אין תגובה". אבי גם השאיר הוראות מה לעשות בגופתו. הוא רצה שגופתו תושלך על קרקעית של משאית ותיקבר מהר ככל האפשר. הוא לא רצה שיחנטו אותו או שיקברו אותו בתוך ארון מתים. הוא העדיף במקום זאת, שגופתו תוכנס לתוך שק שינה ישן, וביקש שחבריו יתעלמו מכל חוקי המדינה בנוגע לקבורה. וכך כתב: "אני רוצה שגופתי תדשן את האדמה ותסייע לצמיחתו של קקטוס או ורד הצוקים או לענה או עץ". לגבי טקס הקבורה עצמו הכריז אבי "נאומים רשמיים אינם רצויים, אם כי המנוח לא יתערב אם מישהו יחוש דחף לנאום. אבל דאגו שהכול יהיה פשוט וקצר". הוא דרש אש רובים ומוזיקה של חמת חלילים, טקס אשכבה עליז ורועש, "ומבול של בירה ואלכוהול! והרבה שירה, ריקודים, פטפוטים, צרחות, צחוקים והתעלסויות".

במאמר בכתב העת Outside, המוקדש לטיולים בחיק הטבע תואר כיצד כיבדו חבריו את בקשתו:

"הפעם האחרונה שאד חייך הייתה כשאמרתי לו שהוא עומד להיקבר", אמר דאג פיקוק (Doug Peacock) צלבן סביבתני בחוג הפנימי של אדוארד אבי. ב-14 במרץ 1989, היום שבו מת אבי מדימום בוושט בגיל 62, עטף פיקוק, יחד עם חברו, ג'ק לאופלר (Jack Loeffler), חמיו, טום קרטרייט (Tom Cartwright) וגיסו, סטיב פרסקוט (Steve Prescott) את גופתו של אבי בשק השינה הכחול שלו, ארזו אותה יחד עם קרח יבש, והעמיסו את קקטוס אד על הטנדר של לאופלר. לאחר עצירה בחנות משקאות בטוסון לשם קניית חמישה ארגזים של בירה, וקצת בקבוקי ויסקי על מנת לשפוך על הקבר, הם נסעו למדבר. החבורה חפשה את המקום הנכון במשך כל היום ולבסוף פנתה לכביש משובש ארוך, נסעה עד סופו, והחלה לחפור. באותו לילה הם קברו את אד והרימו כוס לחייו של איש שימור הסביבה גלוי הלב והקוצני ביותר של אמריקה.

כתב העת Outside מ-30 בספטמבר 2003.[17]

גופתו של אבי נטמנה במדבר קבסה פרייטה (Cabeza Prieta Desert – מספרדית "ראש כהה") במחוז פימה באריזונה, היכן ש"לעולם לא תמצאו אותו". החברים חקקו ציון על סלע קרוב, שבו נכתב:[18]

EDWARD
PAUL
ABBEY
1927—1989
אין תגובה

בסוף מרץ התאספו כ-200 מידידו של אבי בסמוך למונומנט הלאומי סגווארו (Saguaro National Monument, חמש שנים אחר-כך הועלה לדרגת פארק לאומי) בסמוך לטוסון וערכו את טקס האשכבה כפי שביקש. טקס אשכבה נוסף גדול הרבה יותר נערך במאי בסמוך לפארק הלאומי ארצ'ס שהיה חביב על אבי, שבו נאמו אנשי איכות סביבה ידועים דוגמת ונדל ברי (Wendell Berry) וטרי טמפסט ויליאמס (Terry Tempest Williams).

סרטים תיעודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Wrenched"[19] (השם הוא פרפרזה על השם באנגלית של הספר כנופיית המקלות בגלגלים) – הוא סרט דוקומנטרי מ-2013 הממשיך מהנקודה שבה הסתיים הרומן "כנופיית המקלות בגלגלים", כשהוא מתאר את מורשת אבי בדמות תנועת הסירוב הסביבתנית. הסרט היה קרוי במקור "קווים לאורך החול" ('Lines Across The Sand).[20]
  • "Edward Abbey: A Voice in the Wilderness" (אדוארד אבי: "קול בישימון") הוא סרט דוקומנטרי זוכה פרסים בבימויו של אריק טמפל (Eric Temple) ובהפקה של PBS.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי הושפע מכתיבתם של אלדו לאופולד (Aldo Leopold), הנרי דייוויד תורו, גארי סניידר (Gary Snyder), פיוטר קרופוטקין וא.ב. גתרי (A.B. Guthrie, Jr.).[21][22] אף שהושווה פעמים רבות לסופרים כדוגמת תורו ואלדו לאופולד, לא ביקש אבי להיות מסומן כסופר טבע, באומרו שהוא לא הבין "מדוע כל כך הרבה רוצים לקרוא על העולם שבחוץ, כשהרבה יותר מעניין פשוט לצאת להליכה בלב העניין". הנושא שעניין את אבי יותר מכל היה המאבק לחירות אישית כנגד המדינה הטוטליטרית הטכנו-תעשייתית, כשהוא מציב את הטבע הבראשיתי כרקע לאתר שבו יתנהל מאבק זה.[23] מרבית יצירותיו של אבי מבקרות את שירות הפארקים ואת החברה האמריקנית בשל הסתמכותה על טכנולוגיה וכלי רכב ממונעים. הוא רצה לשמר את הישימון כמקלט לבני האדם והאמין שהמודרניזציה גרמה לנו לשכוח את מה שבאמת חשוב בחיים.

בנגע לסגנון הכתיבה מציין אבי: ”אני כותב בכוונה בצורה פרובוקטיבית ובסגנון מזעזע משום שאני אוהב להבהיל אנשים. אני מקווה לעורר אנשים. אין לי כל רצון פשוט להרגיע או למצוא חן. אני אעדיף להסתכן ולגרום לאנשים לכעוס מאשר לגרום להם להירדם. ואני מנסה לכתוב בסגנון שהוא גם מבדר בנוסף להיותו פרובוקטיבי. קשה לי להישאר רציני למשך יותר מחצי דף כל פעם”.[24] אבי חש שזה חובתם של כל הסופרים ”לומר את האמת – בייחוד אמת שאיננה פופולרית. בייחוד אמת המעליבה את רבי העוצמה, את העשירים, את המבוססים היטב, את המסורתיים, את המיתיים”

אבי הפך למושא של מחלוקת עזה בשל חספוסו, התנגדותו לאנתרופוצנטריות וכתיבתו הבוטה. הסופר ונדל ברי טען שהקבוצות של איכות הסביבה המרכזיות מתחו ביקורת באופן קבוע על אבי משום שאבי ניסה דרך קבע לקדם עמדות שנויות במחלוקת שהיו שונות מאוד מאלו שציפו תהיינה לאנשי איכות הסביבה.[25]

פעמים רבות נטען שכתביו של אבי שיחקו תפקיד משמעותי בהאצת הקמת "כדור הארץ תחילה!".[26] הספר "כנופיית המקלות בגלגלים" נתן השראה לאנשי שימור הסביבה המתוסכלים מקבוצות שימור הסביבה המרכזיות ומה שראו כפשרות שאינן מתקבלות על הדעת. "כדור הארץ תחילה!" נוסד עקב כך ב-1980, כארגון המנסה לקדם את רעיון החבלה האקולוגית או "המקלות בגלגלים". אף שאבי לא הצטרף רשמית לקבוצה, הוא התחבר עם רבים מחבריה, ומדי פעם תרם מאמר לארגון.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Desert Solitaire: A Season in the Wilderness (1968) (ISBN 0-8165-1057-1)
  • Appalachian Wilderness (1970)
  • Slickrock (1971) (ISBN 0-87156-051-8)
  • Cactus Country (1973)
  • The Journey Home (1977) (ISBN 0-525-13753-X)
  • The Hidden Canyon (1977)
  • Abbey's Road (1979) (ISBN 0-525-05006-X)
  • Desert Images (1979)
  • Down the River (with Henry Thoreau & Other Friends) (1982) (ISBN 0-525-09524-1)
  • In Praise of Mountain Lions (1984)
  • Beyond the Wall (1984) (ISBN 0-03-069299-7)
  • One Life at a Time, Please (1988) (ISBN 0-8050-0602-8)
  • A Voice Crying in the Wilderness: Notes from a Secret Journal (1989)
  • Confessions of a Barbarian: Selections from the Journals of Edward Abbey, 1951–1989 (1994) (ISBN 0-316-00415-4)

אנתולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Slumgullion Stew: An Edward Abbey Reader (1984)
  • The Best of Edward Abbey (1984)
  • The Serpents of Paradise: A Reader (1995)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדוארד אבי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Edward Abbey: (1927-1989)
  2. ^ 1 2 3 Peterson, David (2003). Confessions of a barbarian: selections from the journals of Edward Abbey
  3. ^ The New West of Edward Abbey
  4. ^ Bishop, James, Epitaph for a desert anarchist: the life and legacy of Edward Abbey
  5. ^ Don Scheese ,Nature writing: the pastoral impulse in America
  6. ^ FBI response to Freedom of Information Act request for its file on Abbey
  7. ^ Toward Ecotopia: Edward Abbey and Earth First!
  8. ^ The fretful Birth of the New Western
  9. ^ Adventures with Ed: A Portrait of Abbey
  10. ^ Bedrock and paradox: the literary landscape of Edward Abbey
  11. ^ In Search of a More Human Nature": Wendell Berry's Revision of Thoreau's Experiment
  12. ^ Earth first!: environmental apocalypse
  13. ^ Adventures with Ed: A Portrait of Abbey
  14. ^ מנאום לפעילי איכות הסביבה במיסולה שבמונטנה ובקולורדו, שהתפרסם ב-High Country News‏ (24 בספטמבר 1976) בכותרת "שמחו, חברי לספינה, שמחו", כפי שצוטט ב-Saving Nature's Legacy : Protecting and Restoring Biodiversity ‏ (1994) מסת"ב 1-55963-248-8
  15. ^ Epilogue: Remembering Edward Abbey
  16. ^ Edward Abbey: (1927-1989)
  17. ^ Forever Wild
  18. ^ The nearby faraway: a personal journey through the heart of the West
  19. ^ הקדימון של הסרט
  20. ^ 'Lines Across The Sand
  21. ^ Epitaph for a desert anarchist: the life and legacy of Edward Abbey
  22. ^ Nature's kindred spirits: Aldo Leopold, Joseph Wood Krutch, Edward Abbey, Annie Dillard, and Gary Snyder
  23. ^ Monkeywrenching, Environmental Extremism, and the Problematical Edward Abbey
  24. ^ Words from the land: encounters with natural history writing
  25. ^ The wild and the domestic: animal representation, ecocriticism, and western American literature
  26. ^ Resacralizing Earth: Pagan Environmentalism and the Restoration of Turtle Island