אדוארד אלבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדוארד אלבי משנת 1961. צולם על ידי קארל ואן וכטן.

אדוארד פרנקלין אלבי (ההגייה המקורית: אוֹלבּי; באנגלית: Edward Franklin Albee; נולד ב-12 במרץ 1928) הוא מחזאי אמריקני פורה, שכתב עשרות מחזות מאז סוף שנות ה-50 של המאה ה-20. מחזהו הידוע ביותר הוא "מי מפחד מווירג'יניה וולף", שהועלה על במות בכל רחבי העולם, ואף עובד לסרט מצליח בשם זה. אלבי זכה בשלושה פרסי פוליצר.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבי נולד בשנת 1928 בארצות הברית בעיר וושינגטון ללואיז הארווי, ובגיל 18 יום נמסר לאימוץ. הוריו המאמצים, ריד ופרנסיס (פרנקי) אלבי העניקו לו את שמו של סבו המאמץ – אדוארד פרנקלין אלבי. אלבי גדל בבית אמיד, להורים שהיו רפובליקאים מושבעים. אביו נמוך הקומה נאף עם נשים רבות ואילו אמו גבוהת הקומה הייתה, כך תיאר מאוחר יותר, אדם קר ולא אוהב. אלבי היה לנער מרדן, שהושעה מכמה בתי ספר וסולק מלימודיו במכללה אחרי שנה וחצי. אלבי היה מודע מילדותו להיותו הומוסקסואל, עובדה שהחריפה את ניכורו מהוריו המאמצים, עמם לא דן בנושא בגלוי מעולם, ואמו אף נישלה אותו מצוואתה על רקע זה.‏[1]

אלבי גילה מנעוריו כישרון כתיבה וכתב שירים וסיפורים קצרים רבים. בגיל עשרים עזב אלבי את ביתו לבלי שוב, ועבר לגור בגריניץ' וילג' (ניו יורק), שם התרועע עם חברי תנועות אמנות אוונגרדיות של התקופה. תחילה מצא את מחייתו על כספי ירושה של סבתו, ואחר־כך עבד בעבודות מזדמנות.

למערכת יחסיו הסבוכה עם אמו המאמצת הייתה השפעה ניכרת על חייו גם בשנים מאוחרות. כאשר נודע לו על מחלת אמו, לאחר נתק ממושך, שב אלבי ויצר עמה קשר. מערכת יחסים זו הסבה לו כאב רב, כך הוא מעיד, לא במעט בגלל חוסר נכונותה של אמו לקבל את נטייתו המינית גם בערוב ימיה,‏[1] אך גם תרמה להתחדשות אמנותית אצלו, כמו במחזה "שלוש נשים גבוהות" המציג את בת דמותה של אמו בשלושה גילים שונים.

מחזות וסגנון כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבי פרץ לתודעה האמריקאית והעולמית ב-1959 עם מחזהו הראשון, "סיפור גן החיות" (The Zoo Story), שזכה להצלחה באירופה, ולאחר מכן זכה לשבחים גם בארצות הברית. "סיפור גן החיות" והמחזות של אלבי ואחרים שבאו בעקבותיו היו ראשיתו של הזרם הדרמטי-אבסורדי בתיאטרון, שאלבי הוכתר לאחד היוצרים הבולטים בו.

כמחזאי אמריקאי, נחשב אלבי ממשיכם של מחזאים אמריקאים גדולים כויליאמס, מילר ואוניל, אך ההשפעה הבולטת ביותר על כתיבתו וסגנונו הייתה של מחזאים אירופים כבקט ופינטר. עם זאת, למרות קרבתו למחזאי אבסורד אלו, אלבי אינו מאמץ את אופני הכתיבה של הזרם במלואם, וממזג בכתיבתו דרמה מסורתית יותר, עם עלילה, דמויות ודיאלוגים שאינם אופייניים למחזות האבסורד. מן העבר השני, הוא גם אינו מגביל את עצמו במחזותיו לגבולות ההגיוני והסביר מבחינה עלילתית, ומשלב מצבים מופרכים ודמיוניים לחלוטין, וסגנון כתיבה החורג באופן בולט מריאליזם. ב-25 המחזות שכתב לאורך יותר מ-40 שנות יצירה הפגין אלבי סגנון כתיבה ייחודי, שנון ואירוני, שבו הנושאים כבדי-המשקל בהם עסק שזורים בהערות ובמצבים קומיים. פעמים רבות בחן אלבי במחזותיו בנימה פסימית וביקורתית את החברה האמריקנית ואת האידאלים שלה.

לאורך שנותיו כמחזאי נהנה אלבי פעמים רבות משבחי הביקורת וזכה בשלושה פרסי פוליצר: "איזון עדין" (1966), "מפלט ים" (1975) ו"שלוש נשים גבוהות" (1992), הישג שרק יוג'ין אוניל, שזכה בארבעה פרסי פוליצר, עלה עליו. בשנת 1963 נבחר מחזהו "מי מפחד מוירג'יניה וולף" כזוכה פרס פוליצר לאותה שנה, אך הוועדה המייעצת לפרס, לה הייתה הסמכות לפסול את הבחירה, השתמשה בסמכותה ושללה את הפרס מאלבי. נימוקיה לפסילה היו "השפה הגסה" של המחזה ו"עיסוקו בנושאים מיניים". לפיכך, לא הוענק הפרס לאף מחזה באותה שנה.

רשימת מחזות ותרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ‏Aida Edemariam, "Whistling in the dark", The Guardian, 10/1/2004‏