אדוארד וילמוט בליידן

אדוארד וילמוט בליידן (באנגלית: Edward Wilmot Blyden; ‏ 3 באוגוסט 1832 - 7 בפברואר 1912) הוגה דעות, מדינאי ודיפלומט ליברי יליד איי הודו המערבית הדנים. מאבות הפאן אפריקאיות. בליידן השתמש בציונות כמודל לחזרת האפרו אמריקאים למולדתם אפריקה, כדרך להשגת זכויות אזרח והשתתפות ביצירת חברה מתוקנת.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליידן נולד באי סנט תומאס, שהשתייך אז לאיי הודו המערבית הדנים, לעבדים משוחררים בני עם האיגבו. כנער בן 13 נפגש עם כומר פרוטסטנטי בשם ג'ון פ. נוקס (John P. Knox), שהתרשם מלימודיו ומיכולותיו, נטל אותו תחת חסותו והרחיב את לימודיו. ב-1850, מעט לפני מלאת לבליידן 18, לקחו אותו נוקס ואשתו לארצות הברית על מנת לרשום אותו לאוניברסיטת רטגרס, בה למד נוקס בשעתו. בקשתם סורבה באוניברסיטה שו ובשני סמינרים לכמרים נוספים. נוקס הציע לבליידן לחבור לתנועת החזרה לאפריקה ולעבור לליבריה, בה יוכל לתרום מיכולותיו לפיתוח האומה החדשה.

ליבריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליידן הפליג לליבריה ב-1850 והרבה לסייר במערב אפריקה. הוא ערך וכתב בעיתונים Liberia Herald, The Negro ו-The African World שראו אור בליבריה ובסיירה לאון. כן כתב לביטאון תנועת החזרה לאפריקה African Depository and Colonial Journal.

בליידן שירת כשגריר ליבריה לצרפת ולבריטניה. בארצות הברית הופיע בפני קהל אפרו-אמריקאי ונאם בזכות שיבה לאפריקה. רק באפריקה, עטן, יוכלו השחורים לזכות בשוויון זכויות אזרחי, ייקחו חלק בבניית חברה צודקת ויסייעו בפיתוח היבשת ממנה שורשו אבותיהם כעבדים. לגישה אידאולוגית זו, שתקרא בהמשך "פאן-אפריקניות", קרא בליידן אתיופיניזם ("Ethiopianism"), על משקל הציונות משורש "ציון". ב-1861 התמנה לפרופסור ללימודים קלאסיים בקולג' ליבריה ובין 1880 ל-1884 כיהן כנשיא הקולג'.

בשנת 1862 נבחר לשר החוץ של ליבריה, תפקד אותו מילא עד 1864. בין 1880 ל-1882 כיהן כשר הפנים של המדינה. ב-1885 התמודד בליידן על משרת נשיא ליבריה מטען המפלגה הרפובליקנית, אך הפסיד להילרי ר. וו. ג'ונסון.

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1901 עבר לפריטאון שבסיירה לאון וניהל מוסדות השכלה למוסלמים. בתקופה זו אימץ את הרעיון לפיו על השחורים השבים למולדתם לדבוק בדת האסלאם, שהיא הנכונה והמתאימה ביותר לשורשיהם. את גישתו זו הביא לידי ביטוי בספרו Christianity, Islam and the Negro Race.

יחסו לציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליידן ראה בציונות דגם ראוי לאימוץ עבור שיבת האפרו-אמריקאים מגלותם למכורתם.

בשנת 1898 כתב בליידן:

יש לי עניין עמוק ביותר בהיסטוריה היהודית, ובעיקר באותה תנועה נפלאה המכונה ציונות. השאלה במובנים רבים דומה לשאלה המתסיסה אלפי כושים באמריקה, הרוצים בכל מאורם לשוב לארץ אבותיהם [ ... ] ההיסטוריה של הגזע האפריקני - השעבוד, הרדיפות, האפליה והסבל - דומה להיסטוריה של היהודים [ ... ] יש לציין בסיפוק שהתנועה הציונית משפיעה על כל הקהילות היהודיות [ ... ] היא עוקרת מתוכן חומרנות אדישה ומחזירה אותן לרוחניות, להכרה פעילה בדבר אחריות לאומית. אין כמעט איש בעולם התרבות - נוצרי, מוסלמי או יהודי - שאינו מכיר בתביעתם של היהודים לארץ הקודש ובזכותם עליה. מעטים לא ישמחו - אם התנאים יאפשרו - לראות את היהודים שבים כגוף אחד לכור מחצבתם בארץ אבותיהם.

— מלאומיות פאן אפריקנית באמריקה לריבונות ול"בניין אומה " טריטוריאלית באפריקה הפוסט קולוניאלית בתוך: אילן רחום (עורך), חזרה לפוליטיקה : המדינה המודרנית, לאומיות וריבונות, מרכז זלמן שזר, 2009 עמ' 252