אדוארד רידז-שמיגלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדוארד רידז שמיגלי מצדיע, כקצין פולני, בשתי אצבעות, לסימון "כבוד ומולדת" (מסורת מימי נפוליון שנשמרה בצבא הפולני אף בתקופת הקומוניזם)

אדוארד רידז-שמיגלי (11 במרץ 18862 בדצמבר 1941) היה פוליטיקאי, איש צבא, משורר וצייר פולני. לאחר הצטיינות כמפקד צבאי במהלך המלחמה הפולנית סובייטית, ירש את יוזף פילסודסקי כ"מרשל פולין", לאחר מותו של פילסודסקי בשנת 1935, והיה חלק מהטריאומוירט השליט בפולין בין מותו של פילסודסקי ובין מלחמת העולם השנייה לצדם של הנשיא איגנצי מושצ'יצקי ושר החוץ הקולונל יוזף בק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדוארד רידז נולד בכפר קטן ליד העיר בז'ז'ני בגליציה, שהיה אז חלק מן האימפריה האוסטרו הונגרית הוא היה בנו של מש"ק בצבא האוסטרו הונגרי, תומאס רידז. המשפחה ידעה עוני, והוא הפך ליתום מאב בגיל 13. אז גודל בידי הורי אמו, ולאחר מותם בידי משפחתו של ד"ר אורנוביץ', רופא העיירה. לאחר שסיים בהצטיינות את בית הספר התיכון, החל רידז בלימודי פילוסופיה והיסטוריה של האומנות באוניברסיטת קרקוב. לאחר מכן עבר לאקדמיה לאומניות בקרקוב, שם למד ציור ומכיוון שהצטיין בכך השלים את לימודיו בווינה ובמינכן. ב1910 הצטרף לקורס לקציני מילואים בווינה וקיבל שם את ראשית אימונו הצבאי.

ב1911 סיים את חינוכו הצבאי בהצטיינות, והוצע לו לשרת כקצין בצבאו של הקיסר, הצעה לה סירב. ב1912 היה רידז לאחד ממייסדי הארגון הצבאי הפולני "אגודת הרובאים" שהיה כיסוי לצבא פולני מחתרתי. באותו הזמן המשיך בלימודי האומנות שלו, ונחשב להבטחה בתחום ציורי הנוף וציור הפורטרטים.

רידז גויס לצבא האוסטרי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, ובאוגוסט הועבר אל "הלגיון הפולני" בו לחם תחת פיקודו של יוזף פילסודסקי כנגד הרוסים. רידז התקדם במהירות בסולם הדרגות, וב1916 כבר נשא דרגת קולונל (מקביל לדרגת אלוף משנה בצה"ל). בו זמנית פתח תערוכה מציוריו בעיר קרקוב. ב1917 סירב, כמו מנהיגו פילסודסקי, להשבע אמונים לרשויות האוסטריות והגרמניות. הלגיון פוזר, והוא נכלא ביחד עם פילסודסקי במצודת מגדבורג. רידז טען כי בריאותו רופפת, ושוחרר, ואז הפך למנהיג ארגון צבאי פולני מחתרתי. אז גם אימץ את הכינוי "שמיגלי" שפירושו "זריז", שלאחר מכן הוסיף לשמו באופן רשמי.

באוקטובר 1918 הצטרף רידז לממשלתו הסוציאליסטית של איגנצי דשינסקי, שקמה בלובלין כשר המלחמה, והועלה לדרגת בריגדיר גנרל (מקביל לתת אלוף בצה"ל). ממשלה זו הייתה אחת מכמה ממשלות שקמו במקביל. באותו הזמן התחיל להשתמש בשם רידז-שמיגלי. ב-11 בנובמבר העבירה ממשלתו של דשינסקי את כל סמכויותיה לפילסודסקי, אשר הפך לראש המדינה הזמני. פילסודסקי אישר את דרגתו של רידז כבריגדיר.

ניצחונות צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המלחמה הפולנית סובייטית בשנים 19191920 רידז פיקד על הכוחות הפולנים בכמה ניצחונות מכריעים, ביניהם ניצחון גדול בוילנה. הוא מונה למפקד צבא לטביה והביס את הצבא האדום בגיזרה זו, ולאחר מכן היה בין מפקדי הצבא הפולני במתקפה על קייב. בקרב על ורשה, שכונה "הנס על הויסלה", בעת שכוחות הצבא האדום עלו על ורשה מחמישה כיוונים, הנהיג את הכוח שספג את עיקר המהלומה הרוסית, בעת שכוחותיו של פילסודסקי יצרו כיתור מסביב לתוקפים. לאחר מכן ניהל מערכת השמדה כנגד הכוחות המכותרים.

האדם השני במדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה מונה רידז לתפקיד המפקח הכללי של הצבא הפולני במחוז וילנה, ולאחר מכן בורשה. בשנת 1926, הנהיג פילסודסקי הפיכה אלימה, ותפס את השלטון. לצידו עמד רידז, אשר שלח כוחות מווילנה לסייע לו כאשר התעמת עם כוחות הממשלה. פילסודסקי ראה בכך הפגנת נאמנות, אותה לא שכח מעולם. ב1929 מינה את רידז לסגנו בכל העניינים הנוגעים למזרח. לאחר מותו של פילסודסקי, במאי 1935, מונה רידז על ידי הנשיא איגנצי מושצ'יצקי להיות "המפקח הכללי על הכוחות המזוינים" ובנובמבר 1936 קיבל את דרגת ה"מרשל".

לאחר מותו של פילסודסקי שלט במדינה טריאומוירט בו היו חברים הנשיא מושצ'יצקי, שר החוץ, הקולונל יוזף בק ורידז. פילסודסקי, בימי חייו שלט מבלי לקבל תפקיד רשמי פרט לתפקיד "שר ההגנה", וזאת בשל סלידתו מן הפוליטיקה. תנועה בשם סנאציה (בפולנית – תברואה) ביטאה את עקרונותיו הפוליטיים – משטר נשיאותי חזק, דיקטטורי כמעט. לאחר מותו הפכה פולין ל"דיקטטורה ללא דיקטטור". חיכוכים בין שלושת חברי הטריאומוירט, כמו גם ירידת קרנה של הדיקטטורה בקרב ההמונים, ולחץ חיצוני מצד שכנותיה של פולין – גרמניה הנאצית וברית המועצות גרמו לירידת קרנו של המשטר, שהפך לשמרני ואוטוריטרי יותר, ואיבד את הקסם שהיה לו בעיני ההמון הפולני בימי פילסודסקי. רידז ניסה להתחבר ל"מפלגת האיכרים", אשר הייתה בעלת גוון מרכזי וליברלי, ואשר הייתה המפלגה השלטת בעת "הפיכת מאי" שיזם פילסודסקי, אך משמגעים אלו כשלו, פנה אל הימין הקיצוני, והתחבר ל"מפלגת האיחוד הלאומי" OZN, בעלת הגוון הפשיסטי. מ-1938 ואילך, הייתה כת הקצינים השלטת בפולין מחולקת ל"אנשי הנשיא" ו"אנשי המרשל", כשביניהם מאזן שר החוץ בק. ממשל זה לא מצא כל פתרון לבעיות הפנים של פולין – היחס למיעוטים, הכלכלה המקרטעת, האבטלה, פיגורה של פולין אחר שכנותיה בתיעוש, ולבעיות החוץ שלה, שהפכו לבעיות קיומיות, ככל שהתחזק משטרו של אדולף היטלר במערב.

1939[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הסכם מינכן בשנת 1938, אשר ביתר את מדינת צ'כוסלובקיה (ואשר פולין קיבלה בהם נתח קטן מן המדינה המבותרת, באזור המריבה בשצ'צ'ין), נראה היה בבירור כי יעדו הבא של היטלר הוא פולין. עוד בינואר 1939 ביקר יואכים פון ריבנטרופ בפולין והעלה דרישות באשר למסדרון הפולני ולעיר החופשית דנציג. במרץ 1939 כבשו הנאצים את בוהמיה ומורבייה ויצרו את מדינת הלוויין סלובקיה. פולין הייתה מוקפת עתה משלושת עבריה בגרמניה הנאצית ומדינות הלוויין שלה, כאשר מן המזרח גבלה בברית המועצות. רידז ראה בבירור את הסכנה הנשקפת לפולין, אך סירב לדרישות ברית המועצות לאפשר תנועת חיילים דרך שטחה של פולין במקרה שזו תותקף על ידי גרמניה. "ברגע שאלו ייכנסו לפולין, לעולם לא יעזבו אותה" התנבא.

ב-1 בספטמבר 1939 כאשר פלשו הגרמנים לפולין, רידז הוכרז כמפקד עליון של הכוחות הפולנים. ב-7 בספטמבר נאלץ לעזוב את ורשה ביחד עם ממשלתו. בשלב זה החל לאבד את השליטה בכוחות. מן העיר ברסט ליטובסק הורה ב-11 בספטמבר כי על ורשה יש להגן בכל האמצעים. הוא ציפה להגן על ורשה ולהחזיק בה חודשים מספר, בתקווה להתקפה של בריטניה וצרפת על הכוחות הגרמניים, שהשתמעה מן הערבות הבריטית והצרפתית שניתנה לשלמות גבולותיה של פולין. תקווה זו הייתה מנותקת מן המציאות. הצבא הפולני עליו פיקד רידז היה צבא מיושן, ולא היה ערוך לטקטיקות הבליצקריג הגרמניות שכללו תנועה מהירה של טנקים ומטוסים, כיתור כוחות האויב והשמדתם. פולין הייתה המקום הראשון בו נוסו טקטיקות אלו. מחשבתו הצבאית של הצבא הפולני הייתה מפגרת ומיושנת, ורבות מיחידותיו כללו פרשים, שלא היו יעילים בתנאי הלוחמה המודרנית. מעבר לכך – לא הייתה כל תוכנית בריטית וצרפתית לתקוף את גרמניה. הצרפתים הסתפקו בתנועה סמלית של כוחות בחבל הסאר, כיבוש מספר כפרים נטושים, ללא כל התנגדות, ונסיגה מיד לאחר מכן.

ב-17 בספטמבר הצטרפה ברית המועצות לגרמניה, והתקיפה את פולין מן המזרח. עתה היה ברור אף לרידז שגורל מדינתו נחתם. הוא פקד על צבאו לסגת אל הגבול הרומני ולהימנע מלהלחם ברוסים (ואכן רבים מהם הצליחו להמלט לארצות המערב דרך רומניה ובולגריה, ולהמשיך שם בלחימה). ב-18 בספטמבר חצה רידז את הגבול לרומניה, ונכלא.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רידז קיבל על עצמו את מלוא האחריות לתבוסת צבא פולין. על אף שצבאו הותקף משני עברים בידי הצבאות החזקים והמודרניים ביותר באירופה. מכלאו ברומניה החל ביצירת מחתרת פולנית בהתבסס על קצינים שהיו נאמנים לו פוליטית. ב-27 באוקטובר העביר את כל סמכויותיו כמפקד לולדיסלב שיקורסקי, אשר היה לראש הממשלה הפולנית הגולה (ובשנים הקודמות היה אחד ממבקריו החריפים של משטר ה"סנאציה" אשר רידז היה אחד מראשיו). רידז הועבר ממחנה שבויים לוילה של ראש הממשלה הרומני לשעבר, נמלט ממנה ב-10 בדצמבר 1940, וחצה את הגבול אל הונגריה. שיקורסקי לא ראה את ההימלטות בעין יפה, ושלח מכתב לסטפן רובצקי מפקד כוחות המחתרת הנאמנים לשיקורסקי בפולין, "ארמייה קריובה" (אשר בשלב זה כונתה ZWZ, ראשי תיבות של "איגוד ללוחמה מזוינת"), בו מסר לרובצקי כי יראה בשובו של רידז משום חבלה בעבודתו, ודרש מרידז להגיע אל שטח שבשליטת האימפריה הבריטית. בינתיים הגיע רידז לפולין בחשאי, ויתר על דרגת המרשל, והחל משתתף בפעולות המחתרת כחייל פשוט. חמישה שבועות לאחר הגעתו לורשה, ב-2 בדצמבר 1941 מת מהתקף לב פתאומי. הוא נקבר תחת השם הבדוי "אדם זביסה". עד 1991 נשא קברו שם זה, אך לאחר נפילת הקומוניזם הוקמה על קברו מצבה ראויה הנושאת את שמו.

רידז היה נשוי למרתה תומאס, אשר מתה בעיר ניס בצרפת בתאונת דרכים בשנת 1951. לזוג לא היו ילדים.

המוניטין שיצאו לרידז לאחר מותו הושפעו מיריבותו עם שיקורסקי. בעיני החוגים הקרובים לממשלה הפולנית הגולה, היה שמו קשור בדיכוי של משטר הסנאציה בשנות השלושים, והוא נתפס כמי שנטש את חייליו בשדה הקרב בשנת 1939. בעיני הקומוניסטים ששלטו בפולין לאחר מלחמת העולם השנייה היה רידז מאוס בשל השתתפותו במלחמה הפולנית סובייטית. כיום נראה כי ישנה הערכה מחודשת לפעילותו מצד המשטר הפולני שקם לאחר נפילת הקומוניזם, והיסטוריונים מייחסים לרידז חשיבות כפטריוט פולני, אשר פעל לטובתה של ארצו בתנאים קשים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cepnik, Kazimierz. Wódz Naczelny i Marszałek Polski Edward Śmigły-Rydz, Życie i Czyny. Lwów, 1937.
  • Eckert,Marian. Historia polityczna Polski lat 1918-1939. Warszawa, 1989.
  • Jabłonowski, Marek,i Stawecki, Piotr. Następca komendanta. Edward Śmigły-Rydz. Materiały do biografii. Pułtusk,1998
  • Jędruszczak, Hanna, and Tadeusz Jędruszczak. Ostatnie lata Drugiej Rzeczypospolitej (1935-1939). Warszawa, 1970.
  • Kaden-Bandrowski,Juliusz. Piłsudczycy. Oświęcim, 1916.
  • Mirowicz, Ryszard. Edward Rydz-Śmigły: działalność wojskowa i polityczna. Warszawa, 1988.
  • Pepłoński,Andrzej. Wywiad a dyplomacja II Rzeczypospolitej. Toruń, 2004.
  • Piłsudski,Józef. Pisma zbiorowe. Warszawa: 1937.
  • Seidner, Stanley S., "The Camp of National Unity: An Experiment in Domestic Consolidation," The Polish Review vol. xx, nos. 2-3, 1975, pp. 231–236.
  • Seidner,Stanley S., "Reflections from Rumania and Beyond: Marshal Śmigły-Rydz Rydz in Exile," The Polish Review vol. xxii, no. 2, 1977, pp. 29–51.
  • Seidner, Stanley S. Marshal Edward Śmigły-Rydz Rydz and the Defense of Poland. New York, 1978.
  • Serwatka, Tomasz. "Edward Rydz-Śmigły," Gazeta:Historia mało znana(January) 2007.
  • Stachiewicz, Wacław. Wierności dochować żołnierskiej. Warsaw, 1998.
  • Zaremba, Paweł. Historia Dwudziestolecia 1918 - 1939. 2 vols., Paris, 1967.