אדואר דאלאדיה
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
| אדואר דאלאדיה | |
|---|---|
| (18 ביוני 1884; קרפנטרה (מחוז ווקלוז), צרפת - 10 באוקטובר 1970; פריז, צרפת (בן 86)) | |
 אדואר דאלאדיה, 1924 |
|
| שם בשפת המקור | Édouard Daladier |
| מדינה |  צרפת |
| מפלגה | המפלגה הרדיקלית |
| ראש ממשלת צרפת | |
| תקופת כהונה | 31 בינואר 1933 - 26 באוקטובר 1933 |
| הקודם בתפקיד | ז'וזף פול-בונקור |
| הבא בתפקיד | אלבר סארו |
| ראש ממשלת צרפת | |
| תקופת כהונה | 30 בינואר 1934 - 9 בפברואר 1934 |
| הקודם בתפקיד | קמי שוטאן |
| הבא בתפקיד | גסטון דומרג |
| ראש ממשלת צרפת | |
| תקופת כהונה | 10 באפריל 1938 - 21 במרץ 1940 |
| הקודם בתפקיד | לאון בלום |
| הבא בתפקיד | פול ריינו |
אדואר דאלאדיה (בצרפתית: Édouard Daladier; 18 ביוני 1884 - 10 באוקטובר 1970) היה פוליטיקאי צרפתי וראש ממשלת צרפת בתחילת מלחמת העולם השנייה.
תוכן עניינים |
קריירה פוליטית [עריכה]
תפקידי שר ראשונים והנהגה מפלגתית [עריכה]
דאלאדיה שימש כשר במגוון תפקידים בממשלות הקואליציה השונות בין 1924 ל-1928, ובשנים אלה היווה גורם מרכזי בפילוג המפלגה הרדיקלית ממפלגת הפלג הצרפתי של אינטרנציונל העובדים (SFIO) ב-1926 ובקואליציית "קרטל השמאל" הראשונה ("Cartel des gauches"). עקב פרישת ה-SFIO מהקואליציה והתפלגות הרדיקלים העצמאיים מן המפלגה הרדיקלית, נפלה קואליציית השמאל, הרדיקלים העצמאיים חברו למפלגת הברית הרפובליקאית דמוקרטית הימנית-מרכזית, ובנובמבר 1928 הפך רמון פואנקרה לראש הממשלה.
קדנציות ראשונה ושנייה כראש הממשלה [עריכה]
דאלאדיה הפך לפוליטיקאי מוביל במפלגה הרדיקלית. הוא כיהן כראש הממשלה לראשונה ב-1933, מה-31 בינואר ועד ה-26 באוקטובר, ושוב ב-1934 למספר ימים (מה-30 בינואר עד ה-9 בפברואר) עקב פרשת סטביסקי (הנפקת איגרות חוב מזויפות בה הוכתמה ממשלת שוטאן, אשר הובילה למהומות רחוב של הימין בפריז, להתפטרות ראש הממשלה קמי שוטאן ולנפילת קואליציית "קרטל השמאל" השנייה).
שר המלחמה בממשלת בלום [עריכה]
מ-1934 שימש לפרקים כשר בממשלות שונות. ב-1936 החל לכהן כשר המלחמה בקואליציית החזית העממית של ראש הממשלה לאון בלום.
קדנציה שלישית כראש הממשלה [עריכה]
ועידת מינכן [עריכה]
ב-10 באפריל 1938 החל דאלאדיה בכהונתו השלישית והאחרונה כראש ממשלת צרפת. בתקופה זו החל המשא ומתן שקדם לועידת מינכן, במהלכה צרפת חזרה בה מהתחייבותה להגן על צ'כוסלובקיה מפני גרמניה הנאצית. ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין דחק בדאלאדיה לנהל משא ומתן, שכן אחרת, להבנתו, יפתח היטלר תוך זמן קצר במלחמה נגד צ'כוסלובקיה. בניגוד לצ'מברליין, דאלאדיה היה משוכנע כי בכל מקרה יפתח היטלר במלחמה, כשמטרתו היא כיבוש אירופה כולה. בפגישה שנערכה בסוף אפריל 1938, אמר דאלאדיה לבריטים כי מטרתו האמיתית של היטלר היא להשיג "שליטה ביבשת, שבהשוואה אליה שאיפותיו של נפוליאון היו חלושות". כמו כן אמר כי "היום, זה תורה של צ'כוסלובקיה. מחר, יהיה זה תורן של פולין ורומניה. כשגרמניה תשיג את הנפט והחיטה שהיא צריכה, היא תפנה נגד המערב. ללא ספק עלינו להכפיל את מאמצינו להימנע ממלחמה. אבל זה לא יושג אלא אם כן בריטניה הגדולה וצרפת תעמודנה יחד, תתערבנה בפראג בעד ויתורים חדשים, אך בה בעת תכרזנה שהן תבטחנה את עצמאותה של צ'כוסלובקיה. אם, במקום זאת, כוחות המערב ייכנעו שוב, הם רק יזרזו את המלחמה ממנה הם מבקשים להימנע."[1]
למרות זאת, אולי משום הגישות הפסימיסטיות והתבוסתניות של הצבא ושל חברי ממשלתו אשר ריפו את ידיו, כמו גם הטראומה ממרחץ הדמים בצרפת במלחמת העולם הראשונה לו היה עד באופן אישי, הניח דאלאדיה לצ'מברליין, בסופו של דבר, לפעול כראות עיניו. בשובו לפריז, דאלאדיה, שציפה להמון עוין, התקבל בתשואות. אז העיר לעוזרו אלקסי לז'ה: "הו, השוטים!" ("!Ah, les cons") [2].
מאמצי חימוש מחדש [עריכה]
באוקטובר 1938 פתח דאלאדיה בשיחות חשאיות עם ארצות הברית, כדי למצוא דרך לעקוף את חוקי הנייטרליות האמריקאיים, על מנת לאפשר לצרפת לרכוש מטוסים מתוצרת ארצות הברית וכך לפצות על חוסרי ייצור בתעשיית המטוסים הצרפתית[3]. באוקטובר 1938 הֵעִיר דאלאדיה "אם היו לי שלושה או ארבעה אלף מטוסים, מינכן לעולם לא הייתה מתרחשת", והוא היה טרוד ביותר במאמציו לקנות מטוסי קרב אמריקאיים, אותם ראה כדרך היחידה לחזק את חיל האוויר הצרפתי[4]. בעיה מרכזית בשיחות צרפת-ארצות הברית הייתה האופן שבו תשלם צרפת בעבור המטוסים האמריקאיים, וכאמור לעיל - כיצד תעקוף את חוקי הנייטרליות האמריקאיים [5]. נוסף על כך, ב-1932 שמטה צרפת את חובותיה לארצות הברית מתקופת מלחמת העולם הראשונה, ועל פי חוק ג'ונסון מ-1934 (Johnson Act of 1934), לצרפת אסור היה עקב כך לשווק איגרות חוב ממשלתיות בארצות הברית (כלומר נאסר עליה ללוות כסף מארצות הברית)[6]. בפברואר 1939, הציעה צרפת (שהייתה אז אימפריה קולוניאלית), למסור את חזקותיה בקריביים ובאוקיינוס השקט, בתוספת תשלום יחיד בסך 10 מיליארד פרנק, בתמורה לזכות בלתי מוגבלת לקנות, באשראי, מטוסים אמריקאיים [7]. לאחר משא ומתן קשה ומענה, גובש הסדר באביב של 1939, לפיו יוּתר לצרפת להגיש הזמנות עצומות לתעשיית המטוסים האמריקאית. אף על פי שמרבית המטוסים שהוזמנו לא הגיעו לצרפת עד 1940, ארצות הברית אפשרה להטות את ההזמנות של צרפת אל בריטניה[8].
כניסת צרפת למלחמת העולם השנייה [עריכה]
 |
ערך מורחב – המלחמה המדומה |
חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב (ב-23 באוגוסט 1939) עוררה זעקה ציבורית בצרפת, עליה הגיב דאלאדיה בהוצאת המפלגה הקומוניסטית הצרפתית מחוץ לחוק, על בסיס סירובה לגנות את פעולותיו של סטאלין. כשבוע אחר כך, ב-1 בספטמבר, פלשו ברית המועצות וגרמניה הנאצית לפולין. דאלאדיה, שלא רצה לצאת למלחמה, הכריז על כניסת צרפת למלחמה ב-3 בספטמבר 1939, אלא שזו לא כללה צעדים התקפיים של ממש, וכך נוצרה המלחמה המדומה. ב-6 באוקטובר באותה שנה, פנה היטלר לצרפת ולבריטניה בהצעת שלום, ובממשלת צרפת היו לא מעטים שנכונו לקבל הצעה זו. למרות זאת, בשידור ארצי למחרת, הכריז דאלאדיה "התחמשנו בכלי נשק נגד תוקפנות. לא נניח אותם עד שנקבל ערבויות לשלום וביטחון של ממש, ביטחון שאיננו מאוים מדי ששה חודשים."[9] ב-29 בינואר 1940, בנאום רדיו אשר כונה "מטרת הנאצי היא עבדות"[10], אותו נשא דאלאדיה אל העם הצרפתי, כמעט שלא הותיר דאלאדיה ספקות בנוגע לדעתו על הגרמנים. בנאום זה אמר: "בעבורנו, נדרש לעשות יותר מאשר רק לנצח במלחמה. עלינו לנצח בה, אך אנו חייבים לזכות גם בניצחון גדול בהרבה מאשר זה המושג בנשק. בעולם זה של אדונים ועבדים, שאותם משוגעים אשר שולטים בברלין מבקשים לעצב, עלינו גם לשמור על החירות ועל כבוד האדם."
שר ההגנה בממשלת ריינו [עריכה]
|
ערך מורחב – מוריס גמלאן |
במרץ 1940 פרש דאלאדיה מראשות הממשלה, לאחר כשלונו לסייע בהגנת פינלנד במלחמת החורף, והוחלף על ידי פול ריינו. עם זאת, דאלאדיה נותר שר ההגנה, ונוכח סלידתו מפול ריינו, נמנע ריינו מהעברת מוריס גמלן מתפקידו כמפקד העליון של צבא צרפת.
שר החוץ בממשלת ריינו [עריכה]
|
ערך מורחב – המערכה על צרפת |
כתוצאה מהצלחת כוחות השריון הגרמניים להבקיע את קו ההגנה של צרפת באזור יער הארדנים, ולאחר שחצו את נהר המז באזור העיירה סדאן, התחלפו דאלאדיה וריינו במשרדיהם - דאלאדיה קיבל את משרד החוץ, וריינו (שנותר ראש הממשלה) קיבל את משרד ההגנה. מעמדה זו חש ריינו חופשי לממש את רצונו ולהדיח את גמלאן, אשר הוחלף במקסים וייגאן ב-19 במאי 1940, תשעה ימים לאחר תחילת הפלישה הגרמנית לצרפת.
בריחה מצרפת ומאסר [עריכה]
תחת הרושם לפיו תמשיך הממשלה לפעול מצפון אפריקה, ברחו דאלאדיה וחברים נוספים בממשלה למרוקו (שהייתה אז מדינת חסות צרפתית על בסיס הסכם פס). בניגוד לתוכניתו, דאלאדיה נעצר ונשפט על בגידה בידי ממשלת וישי במסגרת משפט ריום, משפט ראווה שנערך ב-1942. דאלאדיה נכלא בפור דו פורטאלה (Fort du Portalet), מצודה הממוקמת בפירנאים של צרפת, והוחזק שם כאסיר מ-1940 ועד אפריל 1943, אז נמסר לגרמנים וגורש למחנה הריכוז בוכנוואלד. במאי 1943 הועבר דאלאדיה יחד עם נכבדים צרפתים אחרים לטירת איטר (Itter Castle) אשר בצפון טירול, אוסטריה, בה נותר עד סוף המלחמה.
לאחר המלחמה [עריכה]
חבר האסיפה המכוננת והפרלמנט [עריכה]
באוקטובר 1945 כשל דאלאדיה בניסיונו להיבחר לאסיפה המכוננת הראשונה, אך הצליח להיבחר כחבר באסיפה המכוננת השנייה, ביוני 1946. בנובמבר של אותה שנה הצליח להיבחר לפרלמנט, ושוב ב-1951 וב-1956. כחבר פרלמנט היה יריבו של שארל דה גול, ותמך בממשלת פייר מנדס פראנס (1954-1955) ובניסיונו של מנדס לשקם את המפלגה הרדיקלית. ב-1957 שימש דאלאדיה כיושב ראש כינוס השמאל הרפובליקאי (Rassemblement des gauches républicaines). ביוני 1958 הצביע נגד מועמדותו של שארל דה גול לראשות הממשלה ונגד הגדלת כוחו, כפי שדרש, כך שיחזיק בסמכויות שלטוניות מלאות ויהא רשאי לעשות שימוש בצווים לשעת חירום. דה גול זכה בהצבעות אלה והשתמש בסמכויות שניתנו לו, כפי שהצהיר מראש, כדי ליצור את החוקה על בסיסה קמה הרפובליקה הצרפתית החמישית.
ראש עיריית אביניון [עריכה]
ב-1953, במקביל לחברותו בפרלמנט, נבחר דאלאדיה לראש עיריית אביניון (תפקיד בו שימש עד 1958).
פרישה [עריכה]
בנובמבר 1958, לאחר שהגיע שלישי בסיבוב הראשון של הבחירות לפרלמנט, הסיר את מועמדותו לקראת הסיבוב השני, וכן פרש מראשות עיריית אביניון.
מותו [עריכה]
דאלאדיה הלך לעולמו בפריז בשנת 1970, ונטמן בבית העלמין פר לשז.
ראו גם [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ ויליאם שיירר, "קריסת הרפובליקה השלישית: חקירת נפילת צרפת ב-1940", בהוצאת "דה קאפו פרס", 1969, עמ' 339-340 (Shirer, William, The Collapse Of The Third Republic: An Inquiry into the Fall of France in 1940, 1969, Da Capo Press.
- ^ ז'אן-פול סארטר, דרכי החירות (Les Chemins de la liberté)
- ^ ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 234-235. חיבור זה של קיילור מהווה את פרק 8 (עמ' 204-244) בספר "תבוסת צרפת ב-1940: הערכות מחדש", בעריכת ג'ואל בלַט ובהוצאת "ספרי ברגהם", אשר נדפס בפרובידנס, 1998 (Keylor, William, "France and the Illusion of American Support, 1919-1940" pages 204–244 from The French Defeat of 1940 Reassessments edited by Joel Blatt, Berghahn Books: Providence 1998).
- ^ ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 234
- ^ ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 235–236
- ^ ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 237
- ^ ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 238
- ^ ויליאם קיילור, "צרפת ואשליית הסיוע האמריקאי, 1919-1940", עמ' 233–244
- ^ ויליאם שיירר, "קריסת הרפובליקה השלישית: חקירת נפילת צרפת ב-1940", עמ' 529.
- ^ "מטרת הנאצי היא עבדות" בויקיטקסט האנגלי
