אדווין בלאנז'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אדווין בלאנז'הצרפתית: Edwin Bélanger18 בנובמבר 1910 - 14 בינואר 2005) היה מנצח, כנר, ויולן, מעבד ומורה קנדי. קשריו עם התזמורת הסימפונית של קוויבק נמשכו למעלה מיובל שנים, בכלל זה כהונת מנצח ראשי משנת 1942 עד 1951. אדווין בלאנז'ה היה אביהם של המוזיקאים מארק בלאנז'ה וגי בלאנז'ה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאנז'ה נולד בנפת קוויבק. השכלה כללית ולימודי כינור רכש בקולג' "אחי הלב הקדוש" בעיר הולדתו ואחר המשיך בלימודי כינור והרמוניה בסמינר של קוויבק. בשנת 1933 זכה בפרס אירופה לכנרים ויצא לפריז להשתלם בכינור אצל קרל פלש (1933-34) וללונדון, להשתלם בניצוח אצל ארנסט ריד (1934-35).

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאנז'ה התחיל את קריירת ההופעות שלו בגיל 17, ככנר באגודה הסימפונית של קוויבק (שהייתה בהמשך לתזמורת הסימפונית של קוויבק), ועם הרכב זה נשאר עד 1931. אחרי שהשלים את לימודיו באירופה, החל לעבוד בשנת 1935 ככנר, ויולן, מנצח ומעבד בתאגיד השידור הקנדי בקוויבק. ב-1936 ייסד את החוג הפילהרמוני של קוויבק (Cercle philharmonique de Québec) וכיהן כמנצחו עד 1942, כשהתזמורת התמזגה עם התזמורת הסימפונית של קוויבק. בשנים 1942 - 1951 היה המנהל האמנותי של התזמורת המאוחדת והמשיך את קשריו התדירים עמה כמנצח אורח. משנת 1966 עד 1975 ניגן בשורה הראשונה של קבוצת הכינור השני של התזמורת והיה הוויולן הראשי שלה מ-1975 עד 1977. בין 1977 ל-1984 חזר לנגן בקבוצת הכינור השני של התזמורת.

בשנת 1937 החליף בלאנז'ה את צ'ארלס או'ניל כמנצח התזמורת הצבאית של הגדוד המלכותיח מס' 22. עם התמנותו לתפקיד קיבל דרגת סרן בצבא קנדה. הוא נשאר בתפקידו זה עד 1961, כשהיה לבעליה של הוצאת המוזיקה Procure générale de musique, עם התזמורת הצבאית יצא לסיורי קונצרטים באסיה, אירופה וארצות הברית, נוסף להופעות בכל רחבי קנדה. בהמשך היה המנהל המוזיקלי של "קונצרטי קופרן", משנת 1977 עד 1982.

במשך כל שנות הקריירה שלו עסק בלאנז'ה בהוראת כינור וויולה, הן באופן פרטי והן בכמה מוסדות. במשך כמה עונות לימודים לא-רצופות כיהן כנשיא האקדמיה למוזיקה בקוויבק (1947-50, 1953-56, 1963-65 ו-1971-1974). משנת 1973 עד 1985 לימד ויולה ונגינה תזמורתית בקונסרבטוריון למויקה בקוויבק. בשנת 1984 העניקה לו אוניברסיטת קוויבק תואר דוקטור לשם כבוד. הוא מת בקוויבק בשנת 2005, בן 94.