אדווין סרוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדווין סרוסי

פרופ' אדווין סרוסי (1952) הוא חוקר מוזיקה יהודית ישראלי המתמחה בעיקר בחקר המוזיקה של יהודי צפון אפריקה, האימפריה העות'מאנית, ומוזיקה ישראלית עממית ופופולרית. הוא מופקד על הקתדרה למוזיקולוגיה על שם עמנואל אלכסנדר באוניברסיטה העברית וראש בית הספר לאמנויות שם מאז שנת 2009.

סרוסי הוא יליד מונטה וידאו, אורוגוואי, ועלה ארצה ב-1971. למד לתואר ראשון ושני במוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1987 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ועם שובו הרצה בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מכללת לוינסקי, ומאז 1990 באוניברסיטת בר-אילן, שם שימש גם כראש המחלקה למוסיקה. במהלך כהונתו כראש המחלקה פיתח בה את מחלקת הקומפוזיציה, את המחלקה לתרפיה במוזיקה ואת המעבדה למוזיקה ומחשבים.

סרוסי פרסם שבעה ספרים, ועשרות מאמרים מדעיים על המוזיקה בחברות היהודיות הספרדיות והמזרחיות עם דגש על מסורות צפון אפריקאיות, האימפריה העות'מאנית וקהילות האנוסים במערב אירופה, נושאים בהם הוא נחשב לאחד המומחים הגדולים. בנוסף פרסם מאמרים על הזמר העברי והמוזיקה הפופולארית הישראלית. בשנת 2000 עבר אל האוניברסיטה העברית ומאז הוא מנהל את המרכז לחקר המוזיקה שם. כמו כן הוא מכהן כראש בית הספר לאמנויות באוניברסיטה העברית מאז שנת 2009.

סרוסי הוזמן כפרופסור אורח וכמרצה באוניברסיטאות בעולם ובהן אוניברסיטת טורונטו, אוניברסיטת ברקלי ועוד. כמו כן זכה בפרסים על עבודתו, בהם פרס מארגון מורשת יהודי ספרד בניו יורק.

סרוסי ארגן והפיק קונצרטים של מסורות מוסיקה יהודית בפסטיבלים ברחבי העולם ואחראי על סדרת התקליטורים "אנתולוגיה של מסורות מוסיקה בישראל". בנוסף, שימש כיו"ר הוועדה הישראלית של המועצה הבינלאומית למוסיקה (אונסקו) והאיגוד הישראלי למוסיקולוגיה, והוא חבר בחבר הנאמנים של רננות – המכון למוסיקה יהודית, ושל תזמורת הבארוק ירושלים. כמו כן הקים את "בית הספר למוסיקה שורשית" באוניברסיטת בר-אילן, ואת ה"שיח המוסיקלי הים תיכוני" של משכנות שאננים.

פרסומים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישן וחדש בשירת הבקשות של יהודי מרוקו: היבטים היסטוריים, חברתיים-תרבותיים ומוסיקליים של מנהג שירת הבקשות (1981)
  • מדריך למוזיקה עות’מאנית קלאסית בלדינו בכתב יד מהמאה ה-18, חקרי מערב ומזרח, תשע"א, עמ' 491-‏503. ‬
  • מבוא לחוויה המוסיקלית הישראלית, זמנים, 110, 2010, עמ' 56-‏64. ‬
  • נבואת ביאליק על המוזיקה המזרחית בתרבות העברית החדשה, פעמים, 119, תשס"ט-2009, עמ' 173-‏180. ‬
  • בלחן אחד : מוזיקאים יהודים בארצות האסלאם, מנחה למנחם, תשס"ח-2008, עמ' 489-‏498 .‬
  • חורבנה של ירושלים בלחן אחד : קינה עברית מספרד ומקבילתה הנוצרית, לאות זיכרון, תשס"ז, עמ' 347-‏362. ‬
  • יסוד אחד להן : גילוי המזרח ואחדותן של מסורות המוסיקה היהודיות במשנת אברהם צבי אידלסון, פעמים, 100, תשס"ד-2004, 125-‏146.‬
  • עולמו המוסיקלי של רבי משה זכות לאור שירת הקודש שלו, פעמים, 96, תשס"ג-2003, עמ' 53-‏70. ‬
  • בעקבות "המלחין היהודי הדגול" : עיון מחודש בדמותו וביצירתו של סאלאמונה רוסי, פעמים, 93, תשס"ג-2003, עמ' 172-‏182.‬
  • לחקר המוסיקה הליטורגית של יהודי אלג’יריה, פעמים, 91, תשס"ב-2002, עמ' 31-‏50. ‬
  • זמרת הפיוט הספרדי בקוצ’ין (הודו), מסורת הפיוט, ב, תש"ס-2000, עמ' 231-‏248. ‬
  • למחקרה של מסורת המוסיקה של יהודי אפגאנסתאן, פעמים, 79, תשנ"ט-1999, עמ' 159-‏170. ‬
  • המוסיקה של השיר העממי בלדינו, פעמים, 77, תשנ"ט-1999, עמ' 19-5.
  • מוסיקה עות’מאנית קלאסית בקרב יהודי שאלוניקי, לאדינאר, א, תשנ"ח-1998, עמ' 79-‏91. ‬
  • מוסיקה טורקית ושירת קודש עברית באימפריה העות’מאנית, פעמים, 70, תשנ"ז-1997, עמ' 124-‏128. ‬
  • המקאם הטורקי בשירת יהודי ספרד בקיסרות העות'מאנית, אפיריון, 32, 1994, עמ' 43-‏47. ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]