אדולף גאלאנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדולף גאלאנד

אדולף גאלאנד (19 במרץ 1912 - 9 בפברואר 1996), אלוף הפלות גרמני (103 הפלות) וגנרל בלופטוואפה בזמן מלחמת העולם השנייה, עוטר בצלב האבירים עם עלי אלון, חרבות ויהלומים, אחד העיטורים הגבוהים ביותר של גרמניה הנאצית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאלאנד נולד בווסטפאליה כבנו השני של מנהל קרקעות. מגיל מוקדם הוא הראה עניין בטייס שהטיס דאונים ליד עירו. גאלאנד סיים את הגימנסיה "הינדנבורג" בשנת 1932 והצטרף לבית הספר לטיסה של חברת התעופה לופטהאנזה. בשנת 1933 הצטרף ללופטוואפה, השלים את הכשרתו כטייס קרב ב-1935, והוצב בטייסת הקרב "ריכטהופן" שהייתה מוצבת ליד ברלין. הוא השתתף בלחימה במסגרת לגיון הקונדור שנשלח על ידי גרמניה לסייע לכוחות הלאומנים של פרנקו. בספרד הוא הצטיין באוויר, הטיס יותר מ-300 משימות, ובסיום המלחמה עוטר בצלב הספרדי מזהב עם יהלומים על תרומתו לניצחון כוחות פרנקו.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה קודם גאלאנד לדרגת האופטמן (סרן). הוא הטיס 50 טיסות תקיפה בזמן המערכה לכיבוש פולין; הועבר ליחידה בחזית המערבית בפברואר 1940; ב-12 במאי הוא רשם את ההפלה הראשונה לזכותו, ועד תום המערכה הצרפתית עמדו לזכותו 14 הפלות.

מיוני 1940 הוא לקח חלק בקרב על בריטניה. ביולי הוא קודם לדרגת מאיור (רס"ן), והיה, יחד עם עמיתו ורנר מלדרס (Werner Mölders), החייל הגרמני הראשון שעוטר בעיטור צלב האבירים עם עלי אלון וחרבות. נובמבר הוא מונה למפקד כנף קרב מס' 26 וקודם לדרגת אוברסטלויטנט (סא"ל). בסוף 1940 כבר היו לו 58 הפלות לזכותו, והוא המשיך להוביל את הכנף שלו ב-1941 נגד הפשיטות של חיל האוויר המלכותי.

מטוסו של גאלאנד

בנובמבר 1941, בעקבות מותו בתאונה אווירית של חברו ורנר מלדרס, מונה גאלאנד על ידי הרמן גרינג לרשת את מלדרס כגנרל זרוע מטוסי הקרב. למרות ההסתייגויות שהיו לו, קיבל גאלאנד בסופו של דבר את התפקיד, מתוך מחשבה שזה יתן לו השפעה ויכולת שינוי באותם הדברים שהטרידו אותו ואת חבריו הטייסים בחזית. עם מינויו הוא קודם לדרגת גנרל-לויטנט (מקביל לתת-אלוף).

הוא היה אחראי מטעם הלופטוואפה על תכנון מבצע קרברוס, שבמהלכו הועברה קבוצת ספינות מלחמה גרמניות מצרפת לנורבגיה דרך התעלה האנגלית. המבצע הסתיים בהצלחה ונחשב להישג גדול.

בשנת 1942 הוא הטיס אב-טיפוס של מטוס הקרב הסילוני הראשון בעולם, המסרשמיט Me-262 והפך לתומך נלהב בהכנסת המטוס לייצור המוני מהר ככל האפשר.

בשנת 1943 הוא נהיה חלק ממערך ההגנה של הרייך כנגד ההפצצות של בעלות הברית, היו לרשותו רק מספר קטן של מטוסים, הוא בעצמו השתתף בכמה קרבות אוויר שבהם הוא הפיל כמה מפציצים אמריקאים.

בתוקף תפקידו כאחראי על הגנת הרייך מהפצצות, הוא העביר ביקורת קשה על אי ההתמקדות בייצור מטוסי קרב, עיכוב ייצור מטוס הסילון ואי הקצאת מטוסים מספיקים להגנת הרייך.

עקב גישתו הכנה והביקורת הגלויה שהוא העביר על מפקד הלופטוואפה, הרמן גרינג, בין השאר בעניין השימוש השגוי במטוסי סילון, הודח גאלאנד מתפקידו כגנרל זרוע מטוסי הקרב בינואר 1945, אך גרינג נענה לבקשתו לחזור ללחימה כמפקד טייסת מטוסי קרב סילוניים שהוא יוכל לבחור את טייסיה. גאלאנד צירף אליו את אלופי ההפלות המובחרים ביותר של גרמניה, אך היחידה הספיקה להילחם, בהצלחה, פעמים מעטות בלבד לפני שנאלצה להיכנע ליחידת טנקים של בעלות הברית ב-3 במאי 1945, לא לפני שגאלאנד דאג לשריפת מטוסי הסילון כדי למנוע מהם ליפול לידי כוחות בעלות הברית.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאלאנד היה שבוי מלחמה של בעלות הברית עד שחרורו בשנת 1947. עבודתו הראשונה הייתה כמרצה על טקטיקה לטייסי חיל האוויר המלכותי. ב-1948 נסע גאלאנד לארגנטינה כיועץ לחיל האוויר הארגנטינאי. עם הוויתור הארגנטינאי על השאיפה לפתח תעשיית אוויר עצמאית, הוא חזר לגרמניה בשנת 1955 ובנה קריירה מצליחה כבעל חברה לייעוץ אווירי.

הוא נשא לאישה את סילוויניאה פון דנהוף ב-1954. בשנת 1984 הוא התחתן עם אשתו השנייה היידי הורן, ונשאר איתה עד מותו.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כאשר לחם גאלאנד בספרד, בגלל החום הוא נהג לטוס שהוא לבוש רק בבגד-ים.
  • בשל אהבתו לסיגרים, גאלאנד התקין בתא הטייס שלו מצית.
  • דמותו של מיקי מאוס המעשן סיגר ומחזיק גרזן, הייתה מצוירת על גוף מטוסו של גאלאנד.
  • בזמן ביקור של גרינג, אחרי שהטיח ביקורת בטייסי הקרב, ביקורת שגאלאנד חשב לבלתי מוצדקת, הוא שאל אותו מה דרוש להם. גאלאנד השיב: "הייתי רוצה יחידת ספיטפיירים ללהק שלי". תגובתו של גאלאנד הותירה את גרינג המום והוא עזב את המקום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדולף גאלאנד, הראשון והאחרון, הוצאת מערכות, 1978

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]