אדולף הויזינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדולף הויזינגר

אדולף הויזינגר (4 באוגוסט 1897 - 30 בנובמבר 1982) היה גנרל גרמני בזמן מלחמת העולם השנייה, לאחר המלחמה הוא שירת כמפקדו הראשון של הבונדסוור.

חיים וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הויזינגר נולד בסקסוניה, גרמניה בשנת 1897. הוא התגייס לצבא הגרמני בשנת 1915 והצטרף לגדוד חיל הרגלים התורינגי מספר 96, בשנת 1916 הוא קיבל את דרגות הקצונה שלו. הויזינגר נלחם במלחמת העולם הראשונה ונלחם בקרב ורדן וקרב פלנדריה, הוא נפל בשבי הבריטי ב-17 ביולי 1917.

אחרי המלחמה ושחרורו מהשבי הויזינגר חזר לגרמניה והצטרף לרייכסוור, צבאה המצומצם של גרמניה. הויזינגר שירת בתפקידי פיקוד ומטה שונים, בשנת 1925 הוא קודם לדרגת אוברלויטנט (סגן) ובשנת 1932 לדרגת האופטמן (סרן). הצטרף למשרד החיילים, המטה הכללי הסודי של גרמניה בשנת 1931.

הויזינגר שירת במשרד החיילים עד אוגוסט 1934, הוא מילא תפקיד פיקוד שונים ומונה לקצין המבצעים הראשי של הדיוויזיה ה-11 באוקטובר 1935, קודם לדרגת מאיור (רס"ן) בשנת 1936. הויזינגר הצטרף ל-OKH, המפקדה העליונה של צבא היבשה באוגוסט 1937, וקודם לדרגת אוברסלויטנט (סא"ל) באפריל 1939.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הויזינגר לקח חלק בתכנון המבצעים הצבאיים הקרקעים בפולין, צרפת וארצות השפלה. הוא קודם לדרגת אוברסט (אל"מ) ב-1 באוגוסט 1940 ומונה לקצין המבצעים הראשי של ה-OKH באוקטובר 1940.

עם פתיחת מבצע ברברוסה ה-OKH הפך אחראי לתכנון המבצעים הצבאיים בחזית המזרחית בעוד שה-OKW היה אחראי על המבצעים בשאר החזיתות. הויזינגר קודם לדרגת גנרלמאיור ב-1 בינואר 1942 ולגנרל-לויטנט ב-1 בינואר 1943.

אחרי שראש המטה של ה-OKH גנרלאוברסט קורט צייטצלר נאלץ לפרוש מתפקידו מחמת בעיות בריאות ב-10 ביוני 1944, הויזינגר ירש אותו באופן זמני, הוא היה נוכח במפקדתו של היטלר ב-20 ביולי 1944 בשעה שהפצצה שטמן קלאוס פון שטאופנברג התפוצצה, הויזינגר נפצע בפיצוץ ואושפז בבית חולים.

הויזינגר נעצר על ידי הגסטפו בחשד שהוא היה מעורב בקשר העשרים ביולי, למרות שהוא קיים מגע מסוים עם הקושרים לא נמצאו ראיות מספיקות כדי לקשור אותו לקושרים והוא שוחרר באוקטובר 1944. הויזינגר לא חזר לשירות פעיל והועבר לכוחות המילואים, הוא חזר לשירות פעיל ב-25 במרץ 1945 כאחראי המיפוי של הוורמאכט, נפל בשבי בעלות הברית המערביות במאי 1945.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הויזינגר נתן עדות במשפטי נירנברג ושוחרר משביו בשנת 1947, הוא התמנה ליועץ ביטחון של קאנצלר גרמניה המערבית קונרד אדנאואר בשנת 1950, כמו כן הוא שירת במשרד ההגנה הגרמני תחת השר תאודור בלנק.

עם חימושה מחדש של גרמניה והקמת הבונדסוור בשנת 1955 הויזינגר הוחזר לשירות פעיל, הוא התמנה למפקד הבונדסוור הראשון בשנת 1957 ושירת בתפקיד זה עד מינויו ליושב ראש הוועדה צבאית של נאטו באפריל 1961. פרש מן השירות בשנת 1964.

הויזינגר נפטר בקלן בשנת 1982.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]