אדולף פישהוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדולף פישהוף, בליתוגרפיה משנת 1848

אדולף (אברהם) פישהוףגרמנית: Adolf Fischhof;‏ 8 בדצמבר 1816 אובודה - 23 במרץ 1893 אמרסדורף על יד קלגנפורט) היה מהפכן, פוליטיקאי ופעיל שלום יהודי-אוסטרי. היה רופא בהכשרתו.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדולף פישהוף נולד באובודה (בודה הישנה) בהונגריה כבנם של יוזף פישהוף, יליד אייבנשיץ (כיום איוואנצ'יצה בחבל מורביה) ושל רוזלי לבית לוי (Löwy), ילידת בודה. אחרי שלמד בגימנסיה של הפיאריסטים בפשט (1829-1834), שבה ישב יחד עם בני דתו ב"ספסלי היהודים", פישהוף למד רפואה באוניברסיטת וינה בשנים 1844-1836 ובהמשך עבד בבית חולים בווינה. בשנת 1846 קיבל תעודת מומחה כרופא מיילד.

אדולף פישהוף, ליתוגרפיה מאת יוהאן נפומוק שטריקסנר

במהפכת 1848-1849[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרופא צעיר הצטיין כאחד ממנהיגי הצעירים שהשתתפו במהפכת מרץ 1848 באוסטריה. היה ביום הראשון של המהפכה, 13 במרץ 1848 הראשון שנאם בפני ההמונים שהתכנסו מול בניין הפרלמנט ודרש הנהגת רפורמות פוליטיות כמו חופש העיתונות והחינוך, הקמת חברי מושבעים בתחום המשפט, זכויות לכל הקבוצות האתניות באוסטריה על בסיס הסכמה חופשית. הפך תוך ימים ספורים למנהיג של הסטודנטים בווינה ונבחר לעמוד בחדשים מאי - יולי 1848 בראשות הוועד לביטחון הציבורי ( Sicherheitsausschuss) שניהל את ענייני ווינה בקיץ 1848, ותיווך בין ההמונים ובין הרשויות המהפכניות. אחר כך נבחר מטעם רובע מאצליינסדורף של וינה לחבר באסיפה המחוקקת - הרייכסטג שהתכנס בווינה, ועבר אחר כך לקרמס. בימי הממשלה הליברלית של דובלהוף בין 2 ביולי 1848 - 20 בדצמבר 1848 כיהן עד אוקטובר 1848 כיועץ במשרד הפנים לענייני תברואה וערך מסע בגליציה כדי לחקור את מגפת הכולרה.

אחרי פירוק הרייכסטג בקרמס, ב-7 במרץ 1849, להבדיל מרבים מעמיתיו, לא ניסה להימלט מן הארץ ונעצר. הואשם בבגידה במולדת ובמעורבות ברצח שר המלחמה לטור, אולם במשפט שהתקיים בהיעדרו, זוכה אחרי 9 חודשי מעצר, חוסר הוכחות. בשנת 1856 עקב כאבי ראש ממושכים נסע לצורך הבראה לשווייץ, דרום גרמניה ואיטליה. נשאר חסר זכויות אזרחיות מלאות עד שנת 1867 כשזכה לחנינה. עם זאת עבד כרופא עד שנת 1875 כשנאלץ לפרוש מסיבות בריאות. אחר כך בחר לחיות במעין גלות מרצון באמרסדורף בקרינתיה. שם התעמק פישהוף בהיגוי תוכניות לרפורמות מקיפות של האימפריה ההבסבורגית, בעיקר בשאלה הלאומית. כפי שהעיד הרב יוזף סמואל בלוך בזכרונותיו פישהוף העניק לתושבי הכפר טיפול רפואי בחינם.

המשך פעילותו האידאולוגית והפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיפוטו הפוליטי זכה להערכה רבה ורבים היו המדינאים שביקשו להתייעץ איתו. בימי הממשל של אלפרד יוזף פוטוצקי באוסטריה הוצע לו תפקיד שר הדואר אך הוא סירב לקבלו מפני שלא היה מוכן להתנצר.

בשנת 1861 יחד עם יוזף אונגר (לימים שר בממשלה) חיבר פישהוף את הפמפלט "Zur Lösung der ungarischen Frage (על פתרון השאלה ההונגרית) שבו הם העלו את התוכנית למונרכיה דואלית אוסטרית - הונגרית שאכן התגשם בשנת 1867. אחרי המלחמה בין אוסטריה ובין פרוסיה משנת 1866, כתב פישהוף את הפמפלט "Ein Blick auf Oesterreich's Lage" (מבט במצבה של אוסטריה) שבו המליץ לכרות ברית חזקה עם גרמניה. בשנת 1869 בחוברת "Oesterreich und die Bürgschaften Seines Bestandes" (אוסטריה והערבויות לקיומה) תמך בהרחבת הענקת זכויות אוטונומיה על בסיס פיוס לא רק בין האוסטרים הגרמנים ובין ההונגרים, אלא עם האתניות הסלביות באימפריה.

בכתביו תמך פישהוף מכל מאודו בארגון פדרלי של החלק האוסטרי (Cisleithania) של האימפריה האוסטרית ובמתן זכויות אוטונומיות לאתניות השונות. רעיונותיו השפיעו בעיקר על האינטלקטואלים הצ'כים. השקפותיו לא הלכו בקנה אחד עם המדיניות הריכוזית של הממשלה הליברלית הגרמנית שמונתה על ידי הקיסר פרנץ יוזף בשנת 1867.

ההנהגה האוסטרית ביקשה, עם כל ההתפשרות עם ההונגרים, לשמור על רוב גרמני באימפריה ובו זמנית לבצע רפומרות ליברליות. לדידו של פישהוף, ליברליות אמיתית הייתה צריכה לערב לא רק לחרויות הפרטיות של האזרחים האוסטרים אלא גם לחרויות הקבוצות הלאומיות שבה. הוא היה משוכנע שרק פתרון פדרלי עשוי למנוע את התפרקות האימפריה ההבסבורגית לפי גבולות לאומיים. התפרקות כזאת, הוא סבר, עלולנ להוביל להשתלטות גרמנית או רוסית על העמים הקטנים במרכז אירופה ולשים קץ גם לחופש היחסי שהם נהנו בו תחת המונרכיה ההבסבורגית. יש החושבים שתחזיתו התגשמה מאוחר יותר, במאה ה-20.

ביתו באמרסדורף וביתו של פרנטישק לדילסב ריגר, נציג הליברלים הצ'כים, ארחו מפגשים בין ריגר ובין מיכאל אטיין, מוציא לאור של העיתון "נויה פרייה פרסה" ונציג של הליברלים האוסטרים-הגרמנים, אליהן הצטרף גם אלכסנדר שרף, המוציא לאור של "וינר זונטג ומונטגסצייטונג".

פישהוף הייתה דמות המפתח מאחורי "הממורנדום מאמרסדורף" משנת 1878 שחיפש למצוא מצע משותף לתנועה הליברלית הצ'כית ולחוגים הליברלים מווינה.

אחרי קריסת הליברליזם הגרמני-אוסטרי בשנת 1879 והעלייה לשלטון של ממשלה קלירלית-שמרנית שנתמכה על ידי מפלגות סלביות, פישהוף תיכנן בשנת 1882 ,יחד עם הברון ארנסט פון ולטרסקירכן, הקמת מפלגת העם גרמנית -אוסטרית טרנס-אתנית בעלת מצע ליברלי. מפלגה זו נועדה לשחק תפקיד של מתווכת בשאלת הלאומים ולאחד את כל היסודות הליברלים באימפריה. אולם מאמציו טורפדו על ידי התנגדות בתוך הזרם המרכזי של המפלגה הליברלית החוקתית הגרמנית.

דעותיו של פישהוף היו שונות לא רק מדעות רוב הליברלים הגרמנים, אלא אף מאלו של הבורגנות היהודית, שאהדה את הליברליזם. להבדיל מפישהוף, רוב המעמד הבינוני היהודי תמך עדיין בשנות ה-1880 בזרם המרכזי של הליבליזם הגרמני, אף על פי שהוא לא היה מסוגל לעצור את הסחף לרדיקליזציה של הפוליטיקה האוסטרית, לרבות את העלייה באנטישמיות.

כשנפטר צלצלו פעמוני כל הכנסיות באמרסדורף ואחרי טקס בבית התפילה יהודי בקלגנפורט, ליוו המונים את ארונו עד לתחנת הרכבת של העיר משם עמד להיות מובל אל בית הקברות המרכזי בווינה, בהתאם לבקשתו. על מצבתו חרות משפט מנאומו המפורסם ממרץ 1848:

Cquote1.svg

Eine übelberathene Staatskunst hat die Völker Österreichs bisher auseinandergehalten; sie müßen sich jetzt brüderlich zusammenfinden u. ihre Kräfte durch Vereinigung erhöhen. 13. März 1848

Cquote2.svg
Cquote2.svg

מדיניות לא נבונה הפרידה עד עכשיו את עמי אוסטריה; הם צריכים לחבור כעת כמו אחים ועל ידי איחודם להגדיל את כוחם. 13 במרץ 1848

Cquote3.svg

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1979 רחוב ברובע 10 בווינה נקרא לפי שמו: פישהוף-גאסה
  • 1992 רחוב בפרבר אמרסדורף של קלגנפורט נקרא לפי שמו: ד"ר פישהוף-שטראסה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Zur Erweiterung der Munizipalautonomie" (1868);
  • "Zur Reduktion der Kontinentalen Heere" (1875);
  • "Die Sprachenrechte in den Staaten Gemischter Nationalität" (1885);
  • "Der Oesterreichische Sprachenzwist" (1888);

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ian Reifowitz - Threads intertwined: German national egoism and liberalism in Adolf Fischhof's vision for Austria,Nationalities Papers: The Journal of Nationalism and Ethnicity

Vol. 29, Issue 3, 2001

  • Das große Buch der Österreicher – 4500 Personendarstellungen in Wort und Bild (1987), ed. W. Kleindel & H. Veigl, Verlag Kremayr & Scheriau, Wien, 615 S.
  • S. Walz, Staat, Nationalität und jüdische Identität in Österreich vom 18. Jahrhundert bis 1914, 1996