אדולף רודניצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קברו של אדולף רודניצקי

אדולף רוּדניצקיפולנית: Adolf Rudnicki;‏ 1909, ז'אבְּנוֹ, גליציה המערבית1990, ורשה) היה סופר יהודי-פולני, מראשי הזרם הספרותי היהודי-פולני שלאחר מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדל בבית חסידי אך בגיל צעיר התנתק מהעולם הדתי וממשפחתו, עבר לוורשה והמשיך בלימודי מסחר. בשנת 1932 פרסם את ספרו הראשון Szczury ("עכברושים") המתאר מערכת יחסים קשה בין בן לאביו בעיירה פולנית פרובינציאלית. ב- 1933 יצא לאור ספרו השני Żołnierze ("חיילים") השוטח באופן ביקורתי ופסימיסטי את רשמיו בתור חייל בשירות חובה בצבא הפולני. בשנת 1937 פורסמה הנובלה Niekochana ("הלא אהובה", שאף הוסרטה ב-1966). בעקבות ספר זה שויך על ידי מבקרי הספרות של התקופה לזרם הפסיכולוגיסטי. ב-1938 הופיע ספרו Lato "הקיץ", קובץ רשמים משהות בעיירת הקיט קז'ימייז' דולני שכלולים בו תיאורים של חסידי גור בימים הנוראים. לימים התייחס רודניצקי אל ספרו זה כתיאור "הקיץ האחרון של יהודי פולין".

ב-1939 גויס לצבא הפולני ונלחם בפולש הגרמני. לאחר שנפל בשבי הגרמני הצליח להימלט לחלק הכבוש על ידי ברית המועצות והתגורר בעיר לבוב שם שימש ככתב העיתון הקומוניסטי Nowe widnokręgi ("אופקים חדשים"). לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות, נמלט שוב וחזר לוורשה שם התגורר תחת זהות נוצרית בדויה בצד הארי והצטרף למחתרת היהודית האנטי-נאצית. בגמר המלחמה עבר להתגורר בעיר לודז', שם הצטרף לחוג הספרותי המרקסיסטי Kuźnica ("הנפחייה") והיה ממייסדי הזרם הספרותי הפולני החדש שטופח בידי המשטר הקומוניסטי ופנה במהרה לכיוון סוציו-ריאליסטי. באותה עת החלה כתיבתו הענפה בנושא יהדות פולין ונושא השואה. ב-1952 יצא לאור אוסף סיפוריו Żywe i martwe morze ("ים החיים והמוות") המתאר את חיי "האומה של היהודים הפולניים" (מושג שטבע רודניצקי) ואת השמדתה של אומה זו בשואה. החל מ-1953 החל מפרסם מסות ומאמרים בעיתונים רבים, במגוון נושאים רחב. מאמרים אלו נקבצו במספר כרכים בשם "דפים כחולים". החל משנות ה-60 קיבלו יצירותיו נופך מיסטי ואלגורי, כשהנושא היהודי משחק בהן תפקיד מרכזי וכמעט בלעדי. בשנות ה-70 בילה חלק ניכר מזמנו בפריז (שם נישא לאישה צרפתייה ובה נולד בנו יחידו ב-1973) ולמעשה חווה התנתקות מהמציאות בפולין שהגל האנטישמי של 1968 הביא לעזיבת רוב יהודיה. בה בעת גם הלך רודניצקי ונשכח מתודעת הקהל הרחב. תרגומיו לשפות זרות ובעיקר לצרפתית הקנו לו הכרה מסוימת גם מחוץ לפולין. בשנות השמונים שב להתגורר בוורשה עד למותו ב-1990.

סגנון ספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור כתביו המוקדמים, לפני המלחמה, רודניצקי נחשב לסופר נטורליסט, אקספרסיוניסט ומשתייך לזרם הפסיכולוגי הספרותי. ספוריו באותה תקופה הם עירוב של דמיון, תיאור דוקומנטרי ואוטוביוגרפיה. לאחר המלחמה, נחשב לסופר לירי ולנציג הראשי של זרם שכונה "האסכולה היהודית הפולנית" - קבוצה של סופרים יהודים שכתבו פולנית בסגנון מודרניסטי אך שמרו גם על שורשים יהודיים.

רודניצקי התנגד לאמנציפציה המוחלטת של היהודים בחברה הפולנית החדשה שלאחר המלחמה, על ידי ויתור על שורשיהם התרבותיים. בהשפעת דעות אלו החל מפרסם את אוספי סיפוריו הדנים בתקופת השואה, אותה כינה בשם epoka pieców ("עידן הכבשנים"), מושג שנכנס ללקסיקון הפולני. היחס של רודניצקי לשואה היה בתחום האתי ועסק בסימן השאלה לגבי ערך התרבות האירופית בעקבות השואה ותפקיד הספרות כמשמרת זיכרון. בניצולי השואה הוא ראה אנשים פגועים נפשית בצורה בלתי הפיכה, הסובלים מתחושה מתמדת של אשמה ומאמביוולנטיות לגבי נטישת היהדות לחלוטין או הצטרפות לחברה יהודית חדשה. כתב הרבה על הקשרים בין יהודים ופולנים, על ההשפעה ההדדית בין שתי התרבויות וביקר בחריפות את התעלמות הפולנים מהתרבות היידישאית הגדולה שהייתה בפולין (הוא ראה בסופר י.ל. פרץ ובשחקנית אידה קמינסקה את נציגיה הבולטים של תרבות זו).

שורשיו היהודיים של רודניצקי בולטים ביצירותיו בצורת מוטיבים דתיים, סמלים ומטפורות ממקור מקראי ושימוש בפתגמים ומושגים מעולם היידיש. סיפוריו מלאים בתאורי אירועים, חגים ופולקלור יהודי ותזכורות של סיפורי חסידים או הגדות מהמדרש.

ספריו בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שקספיר (עברית: אמיר גלבע),‫ מרחביה : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1949. (סיפורים מזמן מלחמת העולם השנייה)
  • ים החיים והמוות (עברית: בנימין טנא),‫ מרחביה: ספרית פועלים, 1964. ‬(התוכן: חלונות זהב; ים החיים והמוות) ‬
  • העלייה לשמים וסיפורים אחרים (תירגמה מפולנית והוסיפה אחרית-דבר: עדה פגיס)‫ תל אביב: עם עובד, תשנ"ט 1999. ‬

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים:

  • אדולף ברמן, "משהו על המחבר", אורלוגין 2 (אפריל 1951).
  • רות ‬שנפלד, 'על אדולף רודניצקי המספר היהודי', בחינות 2-3 (תשל"ב), 111-116.
  • 'Rudnicki, Adolf,' in The Great Soviet Encyclopedia, 1979

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]