אדום (עם)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה של ממלכת אדום, כולל הערבה וחלק מהנגב. בצבע בורדו מלמעלה: השטח בו ישבו האדומים בימי בית שני.
מפה של ממלכת אדום, כולל הערבה וחלק מהנגב. בצבע בורדו מלמעלה: השטח בו ישבו האדומים בימי בית שני.

אֶדוֹם הוא שמו של עם קדום ששכן בהרי אדום שבדרום עבר הירדן (דרום מערב ירדן של ימנו). חפירות ארכאולוגיות באזור מצאו כי הייתה זו תרבות יישובית-חקלאית עשירה שהוקמה במאה ה-13 לפנה"ס.

הדת האדומית הייתה דת אלילית שהתבססה על אלי הפריון, והאלה הראשית שלה נקראה בשם קוס.

גבולות אדום המקוריים היו כגבול הרי אדום, כלומר נחל זרד בצפון, הערבה במערב, ואדי חיסמה ומפרץ אילת בדרום ומדבר ערב במזרח. בתקופות מסוימות בהיסטוריה של אדום התפשטה הממלכה אל הערבה ומעבר לה, על חלקים גדולים של הנגב.

[עריכה] יחסי האדומים והיהודים

על פי המסורת המקראית, האדומים הם צאצאיו של עשיו, אחי יעקב, והיריבות ביניהם לבין עם ישראל היא המשך ליריבות שהתקיימה בין עשיו ליעקב. בתנ"ך, שמהווה מקור מידע חשוב על האדומים, מוזכרים האדומים פעמים מספר כשכניהם של בני ישראל, לרוב בהקשר שלילי, כאויב. אדום נכבשה פעמים מספר בידי ממלכת יהודה, כמו בימי דוד המלך שהפכה לממלכה כבושה ומעלת מיסים. דוגמאות ליריבות בין אדום וישראל ניתן לראות בתהילים קל"ז, בו מסופר על כך שהאדומים עודדו את הבבלים להרוס את ירושלים וגולי יהודה דורשים נקמה על כך.

[עריכה] תקופת בית שני

בימי בית שני היגרו האדומים לדרום הר חברון הריק מיהודים בשל לחצם של הנבטים על ארצם העתיקה. בתקופה ההלניסטית עברו האדומים, כמו כל העמים באזור, תהליך של התיוונות. המעמד הגבוה באדום דיבר יוונית ואימץ אל חיקו את התרבות היוונית.

זמן מה התעוררו חיכוכים בין תושביה החדשים של דרום יהודה לבין היהודים הוותיקים, אך בשנת 112 לפנה"ס יצא הנשיא החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון למלחמה באדומים, כבשם וגיירם בכוח, על ידי העמדת ברירה בפניהם בין גירוש מארצם וגיור, מחקרים מודרניים מפקפקים בכך שהגיור נעשה וכפייה וגורסים שרוב האדומים קיבלו את היהדות ברצון. רוב האדומים בחרו להתגייר, מלבד שכבה קטנה של מתיוונים שברחה למצרים התלמית.

מאותה תקופה ואילך נטמעו האדומים בעם היהודי, עד שבתקופת אלכסנדר ינאי מונה אדומי בשם אנטיפס לשמש כנציב אדום נכדו הורדוס הצליח לעלות לכס השלטון ביהודה ויסד את השושלת ההרודיאנית. כבר בימי המרד הגדול האדומים נטמעו לחלוטין בעם ישראל ונחשבו כיהודים קנאים.

בספרות היהודית אדום הפכה סמל לשונאי ישראל, קודם לקיסרות הרומאית ולאחר מכן לנצרות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מפות של אדום
כלים אישיים