אדית וורטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדית וורטון

אדית וורטוןאנגלית: Edith Wharton; ‏24 בינואר 1862 - 11 באוגוסט 1937) הייתה סופרת אמריקאית, מחברת רומנים וסיפורים קצרים.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדית ניובולד ג'ונס נולדה ב-24 בינואר 1862, לעושר ומותרות. הוריה היו ג'ורג' פרדריק ג'ונס ולוקרציה סטיבנס רינלאנדר. היו לה שני אחים: פרדריק רינלאנדר והנרי אדוארד.

ב-1885, בגיל 23, התחתנה עם אדוארד (טדי) רובינס וורטון, שהיה מבוגר ממנה ב-12 שנים. אדוארד, בא ממשפחה מבוססת בבוסטון, בן למעמד החברתי של אדית, חובב ספורט וג'נטלמן, שותף לאהבתה לנסיעות ולטיולים. במרוצת השנים התגלו אצל אדוארד וורטון סימני התערערות נפשית, שהלכו והחמירו. ב-1913, אחרי שוורטון עבר התמוטטות עצבים, אובחן כחולה נפש ואושפז בבית חולים, התגרשו אדית ואדוארד לאחר 28 שנות נישואים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוזת "ההר", 2006

ב-1901 בנתה וורטון את אחוזת "ההר" (The Mount) בלנוקס, מסצ'וסטס, שם כתבה כמה מספריה, כמו "בית השמחה" (1905)‏[1], הראשון העוסק בעלילות "החברה הגבוהה", אצולת הממון של ניו יורק במאה ה-19, ואירחה כמה מחשובי האישים בעולם הספרות של אמריקה, כולל חברה הקרוב, הנרי ג'יימס.

לאחר מלחמת העולם הראשונה חילקה וורטון את זמנה בין פריז לפרובאנס, שם סיימה את "עידן התמימות" ב-1920. ב-1921 זכה "עידן התמימות" בפרס פוליצר לספרות. וורטון הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס. היא דיברה צרפתית שוטפת והרבה מספריה פורסמו גם באנגלית וגם בצרפתית.

דף מתוך כתב יד מקורי של "בית השמחה"

בכתיבתה מיזגה וורטון התבוננות בוחנת ומעמיקה במעמדות באמריקה עם שנינות טבעית. שילוב מוצלח זה שירת אותה היטב בבואה לכתוב רומנים וסיפורים קצרים, עוקצנים והומוריסטים. בין ידידיה היו רבים מן האינטלקטואלים ידועי השם של אותה תקופה, כמו הנרי ג'יימס, סינקלר לואיס, ז'אן קוקטו ואנדרה ז'יד. פגישתה עם הסופר פרנסיס סקוט פיצג'רלד תוארה בידי העורכים של מכתביה כ"אחת הפגישות הכושלות ביותר בעולם הספרות האמריקאית". גם תאודור רוזוולט נמנה עם ידידיה.

בשנות מלחמת העולם הראשונה השקיעה את כל מרצה בעבודת צדקה למען פליטים, וב-1916 הוענק לה אות אבירת לגיון הכבוד הצרפתי כהוקרה על מחויבותה לעקורים. עבודת הרווחה שעסקה בה כללה הקמת סדניאות לנשים צרפתיות מובטלות, ארגון קונצרטים כדי לספק עבודה לנגנים, פתיחת בתי חולים לשחפנים והקמת "אכסניות אמריקאיות" לפליטים בלגים. בשנת 1916 ערכה וורטון את "ספר חסרי הבית", שהיה מורכב מכתבים, עבודות אמנות, ארוטיקה ופרטיטורות, שליצירתו תרמו כמעט כל האמנים החשובים בני התקופה באירופה. עם סיום מלחמת העולם הראשונה ב-11918, נטשה את בית העיר האופנתי שלה ועברה ל"פאביון קולומב" בסאן-ברי-סו-פורה הסמוכה, להתענג שם על מנעמי הכפר.

לצד כתיבתה הספרותית, הייתה וורטון אדריכלית נוף ומעצבת פנים מוערכת מאוד בזמנה. בתחום עיסוקה זה כתבה מספר ספרים רבי השפעה, בהם הספר הראשון שלה שיצא לאור, "עיצוב בתים".

וורטון המשיכה לכתוב עד מותה ב-11 באוגוסט 1937 בגיל 75 בצרפת. הרומן האחרון של וורטון "האריסטוקרטים", לא היה גמור כאשר נפטרה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם הספר לקוח מפרק ז', פסוק ד' בספר קהלת