אדי לאנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאנג בסביבות 1930, כמלווה של בינג קרוסבי

אדי לאנג (Eddie Lang; ‏ 25 באוקטובר 1902 - 26 במרץ 1933), "אבי גיטרת הג'אז", נגן הגיטרה החשוב הראשון בג'אז, אשר השפיע על דג'אנגו ריינהארדט, שנחשב לממשיך דרכו‏‏[1].

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאנג נולד בפילדלפיה למשפחת מהגרים מאיטליה בשם סאלבטורה מסארו (Salvatore Massaro). מגיל צעיר למד נגינה בכינור יחד עם בן מהגרים נוסף, ג'ו ונוטי והשניים הפכו לחברים שדרכיהם לא נפרדו עד מותו של לאנג. לאנג למד גם נגינה בבנג'ו וגיטרה ולבסוף, בשנת 1918 לערך, התמקד כנגן גיטרה בצמד שהקים עם ונוטי (אשר היווה השראה לצמד גרפלי-ריינהארדט). כאשר ניגנו השניים יחד עם תזמורות ריקודים גדולות הם התבקשו לסיים כמעט כל קטע בסולו או בדואט סוחף. הם גם הקליטו מספר תקליטים כצמד. לאחר נסיעה ללונדון, בשנים 1924 - 1925 השתקע לאנג בניו יורק והצטרף, יחד עם ונוטי, להרכב "חמש הפרוטות" של רד ניקולס ולאחר מכן לתזמורתו של פרנק טראמבאואר.

ב-4 בפברואר 1927 השתתף בהקלטה ההיסטורית של Singin' the Blues עם תזמורתו של טראמבאואר וביקס ביידרבק כסולן. ההקלטה נחשבת לאחת מהקלטות הג'אז החשובות והמשפיעות ביותר של שנות ה-20‏‏[2] ונכנסה ל"היכל התהילה" של פרס הגראמי ב-1977.

ב-1929 הצטרף לאנג (יחד עם ונוטי) לתזמורת של פול וייטמן ובמסגרתה השתתף בסרט "מלך הג'אז"[3].

ב-15 בספטמבר 1930 הקליט עם ביידרבק והוגי קרמייקל את Georgia On My Mind יחד עם ה"סופרגרופ" שכללה גם את ג'ו ונוטי בכינור, ג'ק טיגרדן בטרומבון, ג'ימי דורסי בקלרינט ופי ווי ראסל בסקסופון אלט. בהמשך אותה שנה‏‏[4] הצטרף לאנג כמלווה לבינג קרוסבי והשתתף בסרט Big Broadcast, זהו התיעוד האחרון בו ניתן לראות ולהאזין לנגינתו.

ב-1933, בעת ניתוח להסרת השקדים מלועו, נפטר מאיבוד דם עקב דימום חריג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mazzoletti, Adriano. Eddie Lang: Stringin' The Blues. Rome, Italy: Pantheon Editore, 1997.
  • Sallis, James, editor. Jazz Guitar: An Anthology. Quill Publishers, 1984.
  • Worsfold, Sally-Ann. The Quintessential Eddie Lang, 1925–1932. Timeless Records, 1997.
  • Berend, Dave. Seven Original Compositions For The Guitar by the Great Eddie Lang: Transcribed and Arranged for Plectrum Guitar Solos with Guitar Accompaniment. Robbins Music, 1961.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Berendt, Joachim E (1976). The Jazz Book. Paladin. pp. 268.‏
  2. ^ ‏Jazz: A History of America's Music / Geoffrey C. Ward (ISBN 0679765395) p. 144‏
  3. ^ ‏"The King of Jazz", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  4. ^ ‏לפי האמור באתר הביוגרפיה של ביידרבק