אדלייד (אי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדלייד
Adelaide Island
אדלייד, 1962
אדלייד, 1962
נתונים גאוגרפיים
מיקום אנטארקטיקה
קואורדינטות 67°15′S 68°30′W / 67.25°S 68.5°W / -67.25; -68.5
שטח 4,663 קמ"ר
אורך 135 קילומטר
רוחב 33 קילומטר
גובה מרבי 2,315 מטר
נתונים מדיניים
אוכלוסייה 22
על שם אדליידה, נסיכת סקסוניה-מיינינגן עריכת הנתון בוויקינתונים
מגלה ג'ון ביסקו עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי 1832
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האי אַדֶלֵיְידאנגלית: Adelaide Island), הידוע גם בתור איסלה אדלאידהספרדית: Isla Adelaida) או איסלה בלגראנו (בספרדית: Isla Belgrano), הוא אי גדול, מכוסה ברובו קרח, 139 ק"מ אורכו ו-37 ק"מ רוחבו,[1] בצדו הצפוני של מפרץ מרגריט סמוך לחוף המערבי של חצי האי האנטארקטי. מדרום לו שוכנים איי ג'ינג'ר. ארגנטינה, בריטניה וצ'ילה תובעות בעלות עליו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילוי האי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי אדלייד התגלה בשנת 1832 על ידי המשלחת הבריטית בהנהגת ג'ון ביסקו, והמשלחת הצרפתית לאנטארקטיקה (1910-1908) בהנהגת ז'אן-באטיסט שארקו ערכה בו את המדידות הראשונות.

על האי שוכנים שני בסיסים. את הבסיס הישן של האי אדלייד (הידוע גם בשם "בסיס T") הקים סקר החסות של איי פוקלנד (FIDS), שהיה בהמשך לסקר אנטארקטיקה הבריטית. הבסיס נסגר עקב אי-יציבות בדרך הגישה אליו והפעלתו עברה אל תחנת המחקר רותרה החדשה בשנים 1977-1976; בסיס זה נשאר פתוח. הבסיס הישן הועבר לשליטת צ'ילה בשנת 1984, ושמו שונה לבסיס טֶנְיֵנְטֶה לואיס קָרוַוחַל וִיָארוֹאֶל. התחנה שימשה מאז את הצ'יליאנים בתקופת הקיץ בלבד. עם זאת, מדרון הסקי וה"שיפוע" היורד אל התחנה מן הרמה התערערו כל כך עם הזמן, שחיל האוויר הצ'יליאני (FACH) הפסיק את פעולותיו במקום. הצי הצ'יליאני מבקר בתחנה כמעט בכל קיץ כדי לוודא את איכות התחזוקה שם. גם עובדי תחנת רותרה מבקרים בתחנה במהלך החורף כשהגישה מן הרמה נוחה יותר.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של האי ניתן לו על ידי ביסקו לכבוד אדלייד, מלכת הממלכה המאוחדת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדלייד בוויקישיתוף
תחנת המחקר רותרה, מבט לעבר חצי האי האנטארקטי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]