אדל בלוך באואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפורטרט הראשון
הפורטרט השני

הפורטרט הראשון של אדלה בלוך באואר (Adele Bloch-Bauer I) הוא ציור מאת האמן האוסטרי גוסטב קלימט משנת 1907. הציור מוצג בגלריה החדשה (Neue Galerie) בניו יורק מאז שנת 2006.

היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור בגודל 138X138 סנטימטר בוצע בטכניקה של צבעי שמן וזהב על קנווס בסגנון היוגנדסטיל, ומרובה בעיטורים מורכבים. העבודה על הציור נמשכה כ- 3 שנים. במבט הראשון בולטת הדומיננטיות של הראש והידיים בפינה הימנית העליונה. הקומפוזיציה מחולקת לשני חלקים אנכיים כאשר הימני מלא בתוכן והשמאלי ריק כמעט לגמרי. פניה של הדמות מובלטים באמצעות שיער שחור ושפתיים אדומות על רקע עור פנים חיוור במיוחד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה הוזמנה מקלימט על ידי התעשיין ואיל הסוכר היהודי, פרדיננד בלוך באואר. אדלה, ביתו של הבנקאי מוריץ באואר הייתה בת 26 באותה העת. בשנת 1912 הזמין מקלימט פורטרט נוסף של אשתו.

אדלה נפטרה בשנת 1925, וקבעה בצוואתה כי עם מותו של בעלה, תועבר התמונה לרשותה של הגלריה האוסטרית לאומנות בארמון בלוודר. לאחר הכיבוש הנאצי של אוסטריה נאלץ בעלה לברוח לשווייץ וכל רכושו, כולל התמונה, הוחרם. בשנת 1945 קבע בלוך באואר את אחייניו כיורשי כל רכושו אולם ממשלת אוסטריה טענה כי על פי צואתה של אשתו המנוחה, על הציורים לעבור לחזקתה. לאחר קרב משפטי שהתנהל בארצות הברית ובאוסטריה קבע בית המשפט כי אחת היורשות, מריה אלטמן היא הבעלים הבלעדית של היצירה ועוד ארבע יצירות נוספות של קלימט.

לאחר קביעת פסק הדין נשלחו התמונות לארצות הברית והוצגו בלוס אנג'לס. ביוני 2006 נמכרה התמונה הראשונה של אדלה לרון לאודר תמורת הסכום של 135 מיליון דולר-הגבוה ביותר ששולם מעולם עבור יצירת אומנות (דאז). התמונה מוצגת במוזיאון הפרטי של לאודר, נויה גאלרי (Neue Galerie New York), אשר מכנה אותה "המונה ליזה שלנו".

באותה השנה נמכר הפורטרט השני של אדלה בלוך באואר משנת 1912 לרוכש אנונימי, תמורת הסכום של 88 מיליון דולר, וכיום הוא אינו מוצג לציבור הרחב.

מכירת הציורים עוררה ביקורת רבה בעולם האמנות. מבקר האמנות הראשי של ה"ניו יורק טיימס" מייקל קימלמן טען כי היורשים ותאוות הבצע שלהם, חיללו את מעשה הצדק של השבת הרכוש שנבזז על ידי הנאצים לאחר השואה, ושהיה עליהם למסור את היצירות למוסדות ציבוריים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אן-מארי אוקונור, מאנגלית:יוני רז פורטוגלי, האשה בזהב: הסיפור המופלא של יצירת המופת של גוסטב קלימט "דיוקן אדלה בלוך באור". הוצאת פן/ידיעות ספרים 2013.