אדם קרוב אצל עצמו

הביטוי אדם קרוב אצל עצמו מופיע בתלמוד בדרך כלל בעדות, כביטוי לזה שלאדם יש סיבה (אינטרס) להעיד ולכן אסור לו להעיד.

ביטוי זה בא לומר שלאדם יש קירבה לעצמו, כלומר האדם תמיד רוצה בטובתו שלו או בטובת קרוביו וחבריו, ולכן כשיש דיון או דבר מסוים שנוגע לו או לחבריו אסור לאדם זה להשתתף ולקחת חלק בזה, מכיוון שיש לו סיבה להכריע את הדבר לטובתו או לטובת קרוביו.

דוגמה לביטוי זה אנו מוצאים במסכת סנהדרין ט, ע"ב. שם מדובר על דיון בבית דין על אדם מסוים ויש עדות של אחד מקרובי משפחתו של הנידון. בנוגע לכך, נפסק בגמרא שהאדם קרוב אצל עצמו והוא פסול לעדות מכיוון שהאדם תמיד ירצה בטובת קרוביו ולא ינסה לפוסלם ולכן אין הוא נאמן להעיד.

ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.