אדם שיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגמת, ניסוח, המון מידע טפל.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אדם שיף
22 ביוני 1960 (בן 54)
אדם שיף
מקום לידה פרמינגהאם, מסצ'וסטס, ארצות הברית
תפקיד

חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז ה-28 של מדינת קליפורניה

תקופת כהונה 3 בינואר 2013 - מכהן
מפלגה פוליטית המפלגה הדמוקרטית
דת יהודי
בת זוג איב שיף
http://schiff.house.gov/HoR/ca29

אדם בנט שיףאנגלית: Adam Bennett Schiff; נולד ב-22 ביוני 1960) הוא פוליטיקאי יהודי-אמריקני, מכהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית ומייצג את המחוז ה-28 של קליפורניה

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיף נולד בפרמינגהאם, מסצ'וסטס. למד באוניברסיטת סטנפורד וסיים עם תואר פרופסור למשפטים ב-1982 ואת אוניברסיטת הארוורד ב-1985. הוא עורך דין במקצועו ולפני שנבחר לסנאט המדינתי של קליפורניה, הוא כיהן כתובע במשרד התובע של לוס אנג'לס במשך שש שנים ובלט במיוחד על הליכי התביעה שלו כנגד סוכן ה-FBI הראשון אי פעם שנתפס בריגול. לאחר מכן, כיהן במשך ארבע שנים בסנאט של קליפורניה, בין השנים 1996-2001, לפני היבחרו למשרה ברמה ארצית בבית הנבחרים של ארצות הברית. שיף מתגורר בברבנק, קליפורניה עם אשתו איב ושני ילדיו, אלקסה ואלייג'ה [1] [2].

הסנאט של קליפורניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ארבע שנות כהונתו כסנאטור בסנאט של קליפורניה הוא ייצג את המחוז ה-21 של קליפורניה. הוא היה יושב ראש של וועדת המשפטים, וועדת הדין לקטינים והוועדה המשותפת לאומנות. הוא הוביל את המאמצים להעברת חקיקות להבטיח ספרי לימוד מעודכנים בכיתות, שינויי יסודי בדמי מזונות והעביר את חוק זכויות החולה [3].

בנוסף לכך, שיף חיבר את הצעת חוק 1847, פרק 1021 ,שנחתם לחוק ב-1998 ויצר את רשות קו הרכבת הכחול של העיר פאסדנה (שבמחוז לוס אנג'לס) כשהקו ממשיך לעבוד תחת קו הרכבת, גולד ליין, של רשות הרכבות של מחוז לוס אנג'לס (LACMTA).

בקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיף נבחר בשנת 2000, כשהוא מביס את הרפובליקני המכהן ג'ים רוגן, שזכה לתמיכה נרחבת לאורך מחוז לוס אנג'לס בקליפורניה ובגלל משפט ההדחה של ביל קלינטון.

בקונגרס עצמו הוא שם למטרה להתרכז במטרות של ביטחון לאומי, קידום קהילתי ומה שהוא מכנה "אג'נדת הילדים במקום ראשון", על ידי פעילות בקידום יוזמות לשיפור החינוך, הבטיחות וביטוח הבריאות לילדים.

הוא פעיל מאוד בנושאים של גניבה של קניין רוחני וזכויות יוצרים. מלבד העובדה שהוא מכהן בעניין זה בוועדת המשנה לבתי משפט, האינטרנט והקניין הרוחני, הוא גם חבר בשדולת חברי הקונגרס למניעת פיראטיות, המורכבת מחברים משתי המפלגות ואשר שמה לה למטרה לעבוד עם השותפים הבינלאומיים של אמריקה בנושא סחר במטרה להבטיח העברת חוקים משפיעים בנושא זכויות יוצרים ושמירה על אכיפת חוקים אלו.

בנושא ביטחון לאומי, הוא מאמין בדרך הדיפלומטית ורפורמה במודיעין, דעה שרווחת יותר ויותר בוושינגטון עקב ההסתבכות בעיראק והמודיעין המוטעה שהוביל אליה. כמו כן, לטענתו, הוא מעוניין לקדם את שיפור היכולת של ארצות הברית לייצב מדינות כדי למנוע ממדינות נכשלות בעתיד מלהפוך למקלט לטרוריסטים, אך אינו מאמין בפתרון דמוקרטי כפויי מבחוץ ופועל על פי אמונתו זו לעודד דמוקרטיות חדשות דרך פעולותיו בגוף הקונגרס לסיוע לדמוקרטיה, שם הם נפגשים עם מחוקקים ממדינות שיש צורך לעודד בהם דמוקרטיה כסיוע ולא כפתרון צבאי כפוי [4]. הוא דחף לאימוץ ההמלצות של הוועדה הדו מפלגתית "הוועדה לחקר אירועי ה-11 בספטמבר", כשהוא היה מבין יוזמי האמצעי שדורש יישום של המלצות הוועדה אשר עברה את האישור בבית הנבחרים.

במרץ 2003, שיף היה המייסד המשותף של קבוצת המחקר הדמוקרטית לנושא ביטחון לאומי במטרה לחקור נושאי ביטחון לאומי שצפים כל העת ביחד עם חברי קונגרס נוספים. הקבוצה שמעה מאז מגוון של דוברים בנושאים כגון טרור גלובאלי, תכנון לאחר המלחמה, ביטחון, שינויים ותמורות בצבא, שינויים בבנות ברית, אפגניסטן, עיראק, מניעת תפוצת נשק, איראן, צפון קוריאה, האומות המאוחדות ותוכנית ההגנה מפני טילים.

הוא מונה לפאנל החדש לפיקוח על המודיעין. הפאנל יוסד רק במושב הקונגרס הנוכחי, המושב ה-110 של הקונגרס, בעקבות המלצות של "ועדת ה-11 בספטמבר", שהוקמה אחרי כישלון המודיעין בצפי האסון המתקרב, היא קראה בהמלצותיה ליותר בקרה על משימות של סוכנויות המודיעין, על יכולותיהם, התיאום ביניהם והתקציב שלהן. הפאנל משלב שלושה עשר חברים הן מוועדת ההקצאות והן מוועדת המודיעין במטרה לשלב פיקוח הן על תפקוד ההסמכות וההקצאות של המודיעין. הפאנל יעבוד גם מול ועדת המשנה להקצאות ביטחוניות במטרה לחזק את שיתוף הפעולה עם אלו שיש להם בקרה ישירה על סוכניות המודיעין ואלו ששולטים בתקציב.

בשנת 2007, הוא מונה לכהן בוועדת ההקצאות רבת ההשפעה, אשר אחראית על חלוקת כל המימון של הממשל הפדרלי, שהוא נתח גדול מאוד בתקציב המדינה. מסיבה זו חברי הוועדה נתפסים כבעלי עמדה מרכזית של השפעה ובכדי לכהן בוועדה הייחודית של ההקצאות נדרש מחברי הוועדה לוותר על כל חברות בוועדה אחרת. לפני שמונה לוועדת ההקצאות, הוא כיהן שש שנים בוועדת יחסי החוץ. למרות כל זאת, ניתן לשיף אישור מיוחד, כתובע לשעבר, לשבת בוועדת המשפטים כדי שהוא יוכל להמשיך להעניק מהידע והניסיון שלו בבקרה על בתי המשפט ומשרד המשפטים האמריקאי.

בפעלותו הנוספת בקונגרס, הוא ייסד במשותף את שדולת חברי הקונגרס לחופש העיתונות במאי 2006. השדולה היא דו מפלגתית ודו גופית - מבית הנבחרים ומהסנאט. שיף מכהן כיושב ראש המשותף שלה יחד עם מייק פאנס והסנאטור כריס דוד. השדולה שמה למטרה לקדם את חופש העיתונות ברחבי העולם על ידי יצירת פורום שילחם ויגנה צנזורה על התקשורת ורדיפה של עיתונאים מסביב לעולם.

הוא מכהן גם כן בגוף בית הנבחרים לסיוע בדמוקרטיה. הגוף הזה קיבל ייפויי כוח ב-2005 ממי שעכשיו מכהנת כיושבת ראש בית הנבחרים, ננסי פלוסי וממי שהיה אז היושב ראש, דניס הסטרד. הגוף עובד עם דמוקרטיות חדשות במטרה לחזק מוסדות דמוקרטיים ואת שלטון החוק בעיקר במדינות הזקוקת לכך.

שיף חבר ב"קואליציית הכלבים הכחולים", קבוצה של דמוקרטים בבית הנבחרים שהם ימניים יותר מהמפלגה השמאלנית שהם מייצגים, המפלגה הדמוקרטית. כמו כן, הוא חבר ב"קואליציה הדמוקרטית החדשה", קבוצה של חברי קונגרס דמוקרטיים ממרכז המפה הפוליטית במגוון של נושאים כמו גם בנושאים כלכליים הקשורים לקידום עסקים [5].

רצח העם הארמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שיף פעיל מאוד בנושא הארמנים-האמריקאים; יש לו, לטענתו, כ-70,000 ארמנים-אמריקנים במחוז שלו. הוא דחף מאוד לחתימה של הצעת חוק בית הנבחרים 106, שתכיר ברצח העם הארמני. ב-11 באוקטובר 2007, ההצעה היזומה על ידי שיף, אושרה בוועדת יחסי החוץ של בית הנבחרים. ההצעה זכתה לכיסויי תקשורתי נרחב ואף לתגובה של ראש הממשלה הטורקי שאמר שאישור ההחלטה תסכן את יחסי טורקיה ארצות הברית.

ועדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שיף מכהן בוועדות בית הנבחרים הבאות:

  • ועדת ההקצאות
    • ועדת המשנה למסחר, דין צדק, מדע וסוכנויות קשורות
    • ועדת המשנה לפעולות מדינה וחוץ ותוכניות קשורות
    • ועדת המשנה לשירותים פיננסיים וממשל כללי
    • הפאנל הזמני לפיקוח על המודיעין
  • ועדת המשפטים
    • ועדת המשנה לבתי משפט, אינטרנט וקניין רוחני
תפקידים נוספים בקונגרס
  • שדולת חברי הקונגרס למניעת פירטיות בינלאומית (יושב ראש משותף)
  • קבוצת המחקר של הדמוקרטים לענייני ביטחון (מייסד משותף)
  • שדולת חברי הקונגרס לחופש העיתונות (מייסד משותף)
  • גוף בית הנבחרים לסיוע בדמוקרטיה.
  • שדולת חברי הקונגרס לאנרגיה מתחדשת יעילה.

פרסים ותארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוינות קהילתית וחינוך

פרס נשיא המרכז לחינוך הילד (CEC) לשנת 2008 של חינוך גן חובה בעיר אל.איי קנדה, מחוז לוס אנג'לס, עבור מה שהוא שם כ"אג'נדת הילדים במקום ראשון". פרס מגן של "קהילת היום הראשון", עבור מאמציו להגן על נוער דרך תמיכה בתוכניות אחרי בית ספר, תוכניות למניעת סמים ויוזמות לביטוח בריאות לילדים. באוגוסט 2005, הוא קיבל את הפרס השנתי של קרן ורסי מאיי ריצ'רדסון מטעם מרכז אלקבו-לאן לתרבות, עבור מצוינות קהילתית ושירות ציבורי. באוקטובר 2005, הוא קיבל את פרס לשנת 2005 של קרן ליזראג'ה מטעם המרכז הקהילתי של לה קאסה דה סאן גבריאל, עבור שרות בולט לקהילה [6].

פרסים אחרים

בשנת 2006, הוא קיבל את פרס מגן עסקי התוכנה המקוונת על עבודותו ומחויבותו למדיניות לקידום עולם דיגיטלי בטיחותי וחוקי, בדצמבר 2005, את פרס האזרח המכובד של מחוז הבישוף המערבי של הכנסייה האמריקנית בצפון אמריקה וביולי 2005, הוא קיבל את פרס איגוד חיל האוויר האמריקאי של קליפורניה [7].

מדיניות חוץ ועיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינויי כיוון בעיראק

הוא מאמין בשינויי כיוון עיראק, באמצעות הפיכת משימת הכוחות האמריקנים מתפקיד של שיטור על מה שהוא רואה כמלחמת אזרחים בעיראק, למשימה של מניעת טרור ואימון העיראקים תוך כדי התחלה של השבת הכוחות הביתה. כמו גם, הוא רואה בתלות בנפט מהמזרח התיכון את הסכנה הגדולה ביותר לביטחון הלאומי של אמריקה בטווח הארוך ופעיל לשם כך במסגרת שדולת חברי בית הנבחרים לאנרגיה מתחדשת ויעילה, למציאת פתרונות אלטרנטיביים לנפט. ערב פתיחת מלחמת עיראק, הוא הצביע בעד ההסמכה לפלוש לעיראק, וכמה זמן אחר כך בעד הדחתו של סדאם חוסיין מהשלטון, מאז שינה את דעתו באופן יסודי [8].

במשך שנים האחרונות הוא הסיק כי אין פתרון צבאי למה שהוא תופס כמלחמת אזרחים בעיראק וכי רק תהליך פוליטי של התפייסות יכול לייצב את עיראק. הוא רואה עצמו מחויב למטרה של סיום מלחמת עיראק והשבת החיילים הבייתה ופעיל בתחום חקיקתי השם לחץ על הממשל לשנות את הכיוון בעיראק, כאשר הוא מצביע פעמים רבות לשינוי זה, להערכות מחדש של הכוחות הלוחמים מעיראק, כולל הצעת חוק 2237, המורה לצבא להתחיל בנסיגה תוך 90 יום ולהשלימה לא יאוחר מ-180 יום לאחר מכן, התרכזות באימון הצבא העיראקי וכוחות הביטחון שלהם, לעירוב דיפלומטיה אזורית עם שכנותיה של עיראק וללחוץ על העיראקים לפשרות פוליטיות שהכרחיות לסיום מלחמת האזרחים שם.

בין השאר, כחבר הקונגרס שאחראי על הארנק של המדינה, הוא התנגד לחוק תוספת ההוצאות העיראקיות אשר לא מיסד קריטריונים להתקדמות בעיראק במקביל להערכות מחדש של הכוחות האמריקנים. הוא דרש שיהיה חוק משופר עם אמצעי שיתן את נשיאת האחריות הכלכלית הן לביצועי הממשל האמריקני בניהול המלחמה או ההתקדמות של הממשלה העיראקית לכיוון התפייסות פוליטית שיהיה תלוי מימון.

הוא מאמין כי המערכה המתמשכת כנגד הטליבאן ואל-קאעידה, מלחמת עיראק והמחויבויות הצבאיות המתמשכות מתחו את יכולותיו של הצבא. הצבת החיילים הרחיבה את יריעת העול של המשמר הלאומי ושמשתמשים בהם בצורה שמעולם לא השתמשו בה בעבר. הוא טוען כי קצב הפעולות השפיע על המוראל, המוכנות, האימונים ואת מספר צווי הקריאה למילואים. הוא גם טוען כי המלחמה גבתה מחיר על ציוד צבאי נרחב וכי הצבא מדווח על פיגור של שלוש שנים במצבורים פגומים שזקוקים לתיקון. הוא מאמין שהצבא וחיל הים האמריקני זקוקים לחיילים נוספים כדי לבצע את משימותיהם ולמרות שעמדה זו אינה פופולרית בקרב מתנגדי המלחמה המסורתיים, הוא תמך ב-2005 בחקיקה שתאפשר העלאת מספר החיילים ב-20,000 ואת מספר הנחתים ב-3,000 עם העלאות נוספות ב-2009 [9].

מניעת תפוצת נשק להשמדה המונית

הוא רואה במניעת תפוצת נשק להשמדה המונית כעניין המרכזי בפעילותו בקונגרס. לפי דבריו, הבעיה זוהתה כבעיה החמורה ביותר לביטחון הלאומי של אמריקה משתי המפלגות והיא הועצמה על ידי ההצהרות של אוסמה בין לאדן לשימוש בנשק גרעיני כנגד ארצות הברית כמו גם תוכניות הנשק הגרעיניות של איראן וצפון קוריאה.

הוא פעיל בתחום של הגברת האבטחה של חומרים גרעיניים ברחבי העולם ובמיוחד מברית המועצות לשעבר. לפי דבריו, מחלקת המדינה זיהתה שם עשרים וארבעה אתרים מסוכנים שחומרים משם הם בפוטנציאל של גניבה לשימוש של טרוריסטים וכי לטענתו מחלקת המדינה לא מחזיקה בשום אסטרטגיית מנע לכך.

במושב הקונגרס ה-109, שיף הציג את חוק מניעת תפוצת הנשק ומניעת טרור גרעיני אשר מחזק את תוכניות מניעת תפוצת הנשק בכל הממשל. זה כולל הצבת איש רב סמכויות שבסלנג קוראים לו "הצאר", אשר יפקח על כל היוזמות האמרקניות למניעת תפוצת נשק, ייעץ לנשיא בנושאים אלו וישיב חיים חדשים למאמצים של יומת הפחתת הסיכונים הגלובאליים ויוזמת ביטחון תפוצת הנשק במטרה למנוע גנבות והעברות של נשק להשמדה המונית. היוזמה שלו גם כלולה בחוק הראשון שעבר במושב הקונגרס ה-110.

במושב הקונגרס ה-110, הוא ייזם שני הצעות חוק בנושא. החוק הראשון, חוק סיום תנועת הנשק, אשר היא הצעד הראשון של הפיכת העברת חומרי נשק גרעיני כפשע נגד האנושות ויחזק את יכולות החוקים האמריקנים כנגד העברות שכאלה. הוא מאמין כי בהפיכת ההעברות האלו לבלתי קבילות בעיני כל מדינה, זה יהיה אפשרי להלחם בתופעה מן השורש. החוק השני, חוק המיקוח וההקשר הגרעיני אשר יחזק את יכולת הזיהויי של מקור החומר הגרעיני בצורה כזו שתרתיע מדינות רעות מלהעביר כלי נשק וחומר לידי קבוצות טרוריסטיות, בגלל שהם יהיו מקושרים באופן שלא ניתן להמלט ממנו לפשע [10].

היחס לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעת עמדות בנושא ישראל

באוקטובר 2002, הוא הצביע בעד הצעת החוק המביעה סולדריות עם ישראל במלחמתה בטרור.

ב-8 בפברואר 2005, הוא נאם במליאה עם היבחרו של אבו מאזן לנשיא, "לא מאז הימים המשכרים אחרי חתימת הסכמי אוסלו בספטמבר 1993, שהיה כל כך הרבה אופטימיות ליחסים טובים יותר בין ישראל לפלסטינים; אני מעודד מהעמקת המגעים בין ישראל לפלסטינים אחרי מותו של יאסר ערפאת; תכנון ותיאום בין כוחות הביטחון הישראלים לפלסטינים ישפר את הסיכוי להעברה שלווה של שליטה פלסטינית בעזה. אני גם מקווה שהיבחרו של הנשיא עבאס יסמן סוף סוף דחיה ברורה של טרור מהרשות הפלסטינית; אני חולק את חזון הנשיא של ישראל ופלסטין החיות זו לצד זו בשלום ואני שמח כי הוא מגבה את חזון זה בבקשה של סיוע אמריקני משמעותי " [11].

ב-13 במאי 2005, הוא נאם במליאה לכבוד יום העצמאות ה-57 למדינת ישראל ובתמיכה בהצעת חוק המברכת את ישראל על כך, "אדוני היושב ראש, אני קם היום כדי להנציח את יום השנה ה-57 לעצמאותה של ישראל. היום אנחנו חוגגים את ההבנה בת אלפיים שנה של החלום היהודי לחזור לממלכת ישראל העתיקה. מאות שנים של רדיפה ופרופגנדה נתנו לחלום זה את התחושה של הדחיפות ובסוף המאה ה-19, תיאדור הרצל ומנהיגים יהודים אחרים ברחבי העולם גויסו כדי לייסד מדינה יהודית חדשה. החלום שלהם נתן השראה ליהודים נרדפים ברחבי העולם למצוא באומץ מקלט בפלסטין בחיפוש אחר חיים טובים יותר לעצמם וילדיהם. ללא הגבורה שלהם ונחישותם, תקומתה של ישראל לעולם לא הייתה אפשרית. הזוועות שלא ניתן להעלותם על דל השפתיים של השואה חיברו יותר את הצורך למדינה יהודית וישראל סוף סוף יוסדה כאומה ריבונית ועצמאית ב-14 במאי 1948" [12].

ב-14 ביולי 2005, ערב תוכנית ההתנתקות, הוא נאם במליאה, האשים את יאסר ערפאת על כישלון שיחות קמפ דייויד בשנת 2000 וציין את הוויכוח הפנים הישראלי כולל דעתו של מי שהיה אז ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט, לגבי הסכנה הדמוגרפית ואמר "לאלו שאכפת להם עמוקות מישראל, שרון ואולמרט פרשו סיבות משכנעות לתמוך בהתנתקות בזמן שטיעוני המתנגדים מחייבים אותנו לעבוד הן עם ישראל והפלסטינים להבטיח שהפינויי נעשה בשלווה ושחמאס ואלמנטים מתנגדים אחרים לא יהיו בעמדה לתפוס יתרון על האומץ של ישראל בחתירתה לשנות את הדינמיקות על הקרקע". הוא קרא להענות לבקשת הסיוע הכלכלי של ישראל, כדי שתוכל לעמוד במהלך ולגבי הסיוע הפלסטני הוא אמר, "אנחנו חייבים להתעקש על נשיאת אחריות להבטיח שאלו מוצאים כראוי לעוני, אספקת תעסוקה ופיתוח מוסדות שמכבדים את שלטון החוק" והוסיף, "ארצות הברית חייבת גם להכפיל את מאמציה לחנוק את זרימת הסיוע לחמאס, החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית, הג'יהאד האסלאמי ותמיכה אחרת של קבוצות אלו ועבור חזבאללה, אשר בלבנון. חייבים לעשות שדמשק תבין שיש מחיר לתמיכה שלה בטרור והמחיר הזה רק עולה אם היא מסרבת לסיים תמיכה זו" [13].

ב-28 באוקטובר 2005, יומיים לאחר ההצהרות המסיתות של נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד בדבר הצורך "למחוק את ישראל מהמפה", הוא יזם את הצעת החוק המגנה את איומי אחמדיניז'אד כלפי ישראל וקישר בנאום במליאת בית הנבחרים ל"מה שעושה את ההערות של אחמדיניז'אד הרבה יותר מטרידות הוא שהם באות בזמן שאיראן חותרת באופן פעיל לנשק גרעיני שיכול להפוך את הרטוריקה הקשה שלו למציאות. איך העולם יכול לעמוד מן הצד בזמן שאומה פורעת חוק מנסה להשיג נשק גרעיני? איך העולם יכול לעמוד מן הצד בזמן שאומה פורעת חוק מכריזה על הכוונות הרודניות שלה להשמיד מיליוני אנשים? אם איראן יום אחד תוציא לפועל את הכוונה הרצחנית שלה, איך העולם יוכל לטעון להפתעה?" והוסיף: "העולם חייב להתאחד כדי לגנות את האיומים האלו והאפיזודה הזו חייבת לגרום להקשות את הנחישות של אירופה והאומות המאוחדות להבטיח כי טהראן לעולם, לעולם לא תשיג נשק גרעיני" [14].

יומיים קודם לכן הוא נאם במליאה על יוזמתו האישית להצעת החוק המברכת את השגריר הישראלי לאו"ם, דני גילרמן על היבחרו להיות סגן נשיא עצרת האו"ם ונגע ביחסי ישראל והאו"ם, "עבור מיליוני יהודים ברחברי העולם, ההצבעה על החלוקה וההצטרפות של ישראל לאומות המאוחדות ב-1949 דחפה קדימה את ההבטחה שהמדינה החדשה תאומץ על ידי הקהילה הבינלאומית וזוועת השואה יפנו דרך לעידן חדש של קבלה של העם היהודי והאספירציות הלאומיות שלהם. התקוות האלו התנפצו במהרה, למרות זאת, דרך מאמצים מכוונים של החברים הערבים של האומות המאוחדות אשר דחו את זכותה של ישראל להתקיים; הבחירה של גילרמן היא היסטורית. ב-20 בספטמבר, הוא הפך להיות הישראלי הראשון לנהל את עצרת האו"ם מאז אבא אבן האגדי שכיהן כסגן נשיא עצרת האו"ם ב-1953; מדינת ישראל הייתה מושא לאכזריות ולעתים קרובות ביקורת גרוטסקית מצד האומות המאוחדות; הרבה חברים [בבית הנבחרים], כולל אני, הרימו את קולם בתדהמה על הפיכתה של ישראל לשולית באו"ם על מה שהינו ראייה לכך שהאו"ם לא עמד בציפיות של העקרונות המייסדים שלו; נותר עוד הרבה מה לעשות, אבל הישראלים, החברים שלהם כאן באמריקה והחברים האמיתיים של האו"ם יכולים להיות שבעי רצון בתפקידה של ישראל בסתיו זה של עצרת האו"ם" [15].

ב-15 בפברואר 2006, הוא נאם במליאה בתגובה לעליית החמאס לשלטון, כמה שבועות קודם לכן ובתמיכה בהצעת החוק המצהירה שניצחון החמאס הוא מכשול לשלום במזרח התיכון, "אדוני היושב ראש, אני קם היום בתמיכה חזקה בהצעת חוק פשוטה זו וההדגש של הנחת היסוד שלה--שהאומה הזאת לא תתמוך בממשלה פלסטינית שאינה משתמעת לשתי פנים בהכרתה בזכותה של ישראל להתקיים ואינה חד משמעית בתמיכתה לפתרון של שתי מדינות לסכסוך המתמשך על פני עשורים בין ישראל לפלסטינים; הבעיה כעת היא כיצד אנחנו, ארצות הברית, ישראל ושאר הקהילה הבינלאומית, נשכנע את חמאס שהדרך היחידה קדימה היא לנטוש את חלומה לדחוק את ישראל לתוך הים ולהחליפה בפלסטין איסלמית. למען הכנות, אדוני היושב ראש, אינני יודע אם זה אפשרי, אבל שוכנעתי כי אחרי סרובים רבים מדוברי החמאס להתנער מהקריאה לחורבן ישראל, שהדרך היחידה קדימה היא להדק את הלחץ. הצעת חוק זו, אני מאמין, היא צעד ראשון טוב. היא אינה שמה מנדט על צעדים ספציפיים של הממשל, אבל חוזרת על המסר שהמדינה הזו לא תתמוך בממשלת חמאס שלא תכיר בישראל; לאלה שדבקים בחלום חורבן ישראל חייבים להבין כי הצעת חוק זו היא אזהרה ושהמשך אי הפשרנות יפגוש אמצעי מנע נוקשים" [16].

ב-16 בפברואר 2006, הוא נאם במליאה על הצעת חוק שהיה מבין יוזמיה המביעה את הצורך להתאחד סביב תוכנית הגרעין האיראנית, "אריאן המשיכה להוליך שולל את הקהילה הבינלאומית לגבי המאמצים שלה. היא החליפה לסרוגין פתיח דיפלומטי עם פעילות חשאית בתוכנית הגרעינית שלה; היכולת הגרעינית הגדלה של איראן מצורפת לסדרה של הצהרות אחרונות על ידי הנשיא האירני, אשר בהם הוא הכריז שחברה באומות המאוחדות חייבת להמחק מהמפה. ההערות האלו מדגימות זלזול בחיי אדם ומערערות את העקרון המרכזי של האומות המאוחדות; אני לא יכול לחשוב על עדיפות גדולה יותר למוצעה [ מועצת הביטחון ] ומאמין שפעולה מוסכמת מטעם חבריה הקבועים של המועצה מייצג את ההזדמנות הטובה ביותר לנטרל את המשבר הזה; כמחווה של הערכה מטעם הקונגרס, אני, יחד עם מר' קירק מאילינויי ומר' אנדרוס מניו ג'רזי, מפיץ מכתב לחבריה הקבועים האחרים של מועצת הביטחון. המכתב מודה להם על תמיכתם בדווח איראן למועצת הביטחון ומפציר בהם למסד את המסקנות על המשך אי שיתוף הפעולה. אני מעודד את עמיתיי לחתום על המכתב; אני מקווה שעם קונגרס מאוחד וקהילה בינלאומית מאוחדת, אנחנו נוכל למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני אשר יכול לערער את האזור כולו ויכול לשמש כדי להוציא לפועל את הרצון המוצהר של איראן למחוק מיליונים משכניה מהמפה [17].

ב-19 ביולי 2006, שבוע לאחר פתיחת מלחמת לבנון השנייה הוא נאם במליאת בית הנבחרים בתמיכה בישראל ובהצעת החוק המגנה את ההתקפות האחרונות על מדינת ישראל, ואמר כי למרות נסיגתה של ישראל הן מדרום לבנון ומרצועת עזה והצפייה כי הסמכויות ייצבו את המקומות המפונים, "במקום, במה שנראה כמהלך מתואם, חמאס וחזבאללה חצו את הגבולות הבינלאומיים המוכרים כדי לרצוח ולחטוף אישים מכוחות הביטחון הישראלים בשטח ישראלי" והוסיף, "ארבעה דברים ברורים: הראשון, הפעולות האלה לא נלקחו על עצמם מטעם אלמנטים קשים של חמאס וחזבאללה, אלא היו תוצאה של תכנון ארוך ומדוקדק. שנית, בזמן שההתקפות שוגרו מעזה ומלבנון, הממשלות של סוריה ואיראן היו מעורבות בתכנון ובהוצאה לפועל, במיוחד במקרה של ההתקפה הלבנונית. שלישית, הרצח והחטיפה של אישים מכוחות הביטחון הישראלים בשטח ישראלי בידי כוחות חמושים הפועלים ממדינות שכנות או ישויות פוליטיות הוא שורשה של הסיבה לאלימות הנוכחית ורביעית, לישראל יש את הזכות הלגיטימית להגן על אזרחיה והטריטוריה שלה מפני ההתקפות" [18].

במרץ 2007, בעקבות הקמת ממשלת האחדות הפלסטינית עם חברי חמאס, הוא חתם יחד עם 243 חברי קונגרס על היוזמה של היהודים רוברט וקסלר וגארי אקרמן, אשר מפציר בחאבייר סולאנה והאיחוד האירופי שלא לתת סיוע או מענק הכרה לרשות הפלסטינית עד אשר היא תכיר בישראל, תתנער מהטרור ותקבל את כל ההסכמים הישראלים-פלסטיניים הקודמים [19].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהעיתונות הזרה
מהעיתונות הישראלית