אדמה חרוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בארות נפט בכוויית שהובערו על ידי הכוחות העיראקים הנהדפים ב-1991

"אדמה חרוכה" היא טקטיקה צבאית של נסיגה תוך הרס כל דבר העשוי להיות שימושי לאויב. השם מתייחס לנוהג לשרוף יבולים כדי למנוע מהאויב משאבי מזון. הטקטיקה יכולה לשמש צד לוחם על אדמות אויב (אך אז הדבר אסור על פי המשפט הבינלאומי) או על אדמותיו הוא. לדוגמה, בעת מלחמת העולם השנייה, אחרי פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941 במסגרת "מבצע ברברוסה", המליח הצבא האדום את אדמתו הוא כדי למנוע מהנאצים לגדל שם יבולים. כמו כן, היטלר פקד על כוחותיו מדיניות של "אדמה חרוכה" בעת נסיגת הכוחות הנאציים במרץ 1945.

בזמן מלחמות נפוליאון שמשה מדיניות אדמה חרוכה בהצלחה את ספרד ואת רוסיה. בניגוד לדעה הנפוצה, בעיקר בעקבות הרומן "מלחמה ושלום" של טולסטוי, האיש שהציע להשתמש בטקטיקה זו לראשונה לא היה קוטוזוב אלא מיכאיל ברקלאי דה טולי.

קודם החזרת חצי האי סיני למצרים בשנת 1956, הרס חיל ההנדסה של צה"ל את התשתיות בחצי האי. גדוד ההנדסה "אסף" שביצע את המשימה זכה בצל"ש יחידתי בשל כך. המבצע, שארך עשרים שעות, כונה "אדמה חרוכה".

כאשר הכוחות העיראקיים נהדפו מכוויית במהלך מלחמת המפרץ, הם בזזו את בתי התושבים ואת ארמון המלוכה הכווייתי, והבעירו בארות נפט, במדיניות אדמה חרוכה הלכה למעשה - הבארות בערו לעתים במשך מספר שבועות, עד שהצליחו לכבותן לאחר המלחמה.


T-34 76 Westerplatte p d.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא