אדמונד לוי

אדמונד לוי
נולד	11 באוקטובר 1941, עיראק
בוגר	האוניברסיטה העברית
השתייכות	מערכת בתי המשפט הישראלית
תקופת כהונה	1977 ואילך
תפקידים בולטים	שופט בית משפט השלום שופט בית המשפט המחוזי שופט בית המשפט העליון חבר הוועדה לבחירת שופטים

אדמונד אליהו לוי (נולד ב-11 באוקטובר 1941) כיהן כשופט בית המשפט העליון וחבר הוועדה לבחירת שופטים, עד ליציאתו לגמלאות באוקטובר 2011.

תולדות חייו

לוי, יליד בצרה שבעיראק, עלה לארץ ישראל עם משפחתו בגיל 10, והוא בן למשפחה תומכת תנועת החרות. אביו אליהו היה ראש עיריית רמלה בשנים 1971-1972. לאחר שירותו הצבאי החל לעבוד בבית משפט השלום ברמלה ובו בזמן למד משפטים בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל אביב. הוא התקדם בתפקידיו בבית המשפט ממחלק תה עד שהפך למזכיר הראשי ובמקביל ב-1970 קיבל רישיון עורך דין ופתח משרד משלו בעיר. כיהן כסגן ראש עיריית רמלה מטעם הליכוד במשך 3 שנים. ב-1977 מונה לשופט צבאי, תפקיד אותו מילא במשך שנתיים. ב-1979 מונה לשופט שלום בכפר סבא. ב-1984 לשופט מחוזי בתל אביב. לוי דן בעיקר בפלילים והתבלט כשופט יעיל וקפדן. בין השאר ניהל את משפטו של יגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין.

מונה לשופט בית המשפט העליון כמינוי זמני בשנת 2000‏, וכשזה הסתיים, מונה למינוי של קבע באוגוסט 2001 לצד אילה פרוקצ'יה. לוי חובש הכיפה נתפס כמייצג של מזרחיות מסורתית דתית, אנטי תזה לערכים שייצגה פרוקצ'יה. בפועל, גישתם של שני השופטים דווקא דומה מאוד, אולם התגלו ביניהם הבדלים: לוי התגלה כשופט אקטיביסט יותר מפרוקצ'יה, הדוגל בהתערבות שיפוטית מוגברת בהחלטות שלטוניות. לוי סיים את כהונתו ב-11 באוקטובר 2011.

ב-24 במרץ 2008 נבחר לוי על ידי חבר שופטי בית המשפט העליון לוועדה לבחירת שופטים במקומו של המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין‏.

בחודש ינואר 2012 מונה על ידי ראש הממשלה ושר המשפטים לעמוד בראש הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון. ביולי 2012 פורסמו מסקנות הוועדה.

פסקי דין וגישה משפטית

תחום התמחותו של השופט לוי הוא המשפט הפלילי. בין היתר, כתב לוי את פסק הדין בפרשת הסגרתו של זאב רוזנשטיין לארצות-הברית, בו הכיר ביכולת להסגיר אזרח ישראלי שהעבירות שביצע היו קשורות לשטחה של מדינה זרה.

בתחום המשפט הציבורי, נחשב לוי לשופט "אקטיביסט", והיה מוכן להתערב בהחלטות שלטוניות ומינהליות (כולל חוקים של הכנסת), גם במקרים בהם אין בית המשפט נוהג להתערב. הדבר הוביל לכתיבת דעות יחיד רבות מצדו. כך, לדוגמה, היה לוי השופט היחיד שפסק, בדעת מיעוט, שהחוק המקטין את קצבאות הביטוח הלאומי אינו חוקתי ודינו להתבטל. כן הצטרף לוי לפסק-הדין, לפיו יש לבטל סעיף בחוק הנזיקים האזרחיים, שפטר את המדינה מאחריות נזיקית כלפי פלסטינים שנפגעו בפעולות צה"ל שלא במסגרת פעילות ביטחונית. לוי ישב בראש הרכב בג"ץ שפסל את החלטת שר הפנים דאז, מאיר שטרית, לצמצם את מספר חברי מועצות הערים סמוך למערכת הבחירות המוניציפליות שהתקיימו בסוף שנת 2008.

בבג"ץ קו לעובד נגד ממשלת ישראל הורה השופט לוי על ביטול הסדר הכבילה של עובדים זרים בישראל, תוך שהוא משתמש בלשון נוקבת לבקר את הדרך בה נוהגת המדינה בעובדים אלה: "אל לה למצוקתם של עובדים אלה מלהפוך עבורנו קרדום לחפור בו. חלילה לנו מהפיכת עוניים מנוף לפגיעה בלתי-מבוקרת ובלתי-מידתית בזכויות-יסוד. אנו, בעיקר אנו – שטעמה המר של גלות אינו זר לנו – הלוא ידענו את נפש הגר, שגרים היינו בארץ מצרים (שמות כ"ג, ט)".

בתיק אחר, קבע לוי בשנת 2006 כי התיקון לחוק האזרחות, אשר מונע איחוד משפחות בין פלסטינים לבין תושבי ישראל, אינו חוקתי. עם זאת, קבע כי אין לבטל את החוק, כיוון שממילא תוקפו עומד לפוג בתוך מספר חודשים, ויש להניח כי הכנסת תתקן את החוק בגלגולו הבא. דעתו של לוי הייתה שובר השוויון בין חבריו בפרשה זו. בשל כך, הפכה דעתו להלכה אשר יצאה מפסק הדין: ברוב קולות נקבע כי החוק אינו חוקתי, אולם הוא נשאר בתוקפו. בשנת 2012, בעתירה נוספת נגד החוק, קבע לוי בדעת מיעוט שיש לבטל את החוק.

לוי היה גם היחיד שפסק כי יותר למשה פייגלין להתמודד בבחירות לכנסת השש עשרה. מנגד, דרש הסברים ממפקד חיל האוויר, דן חלוץ, על התבטאויותיו אחר חיסול סאלח שחאדה. כן הצטרף לשאר השופטים ותמך בהסרת גדר ההפרדה סביב אלפי מנשה והחלפתה בגדר שלא תקיף יישובים פלסטינים.

לוי מתח ביקורת חריפה על פיטורי שרי הימין שבוצעו במטרה לאפשר את קבלת תוכנית ההתנתקות, אך לבסוף נתן להם הכשר משפטי. גם על ההחלטה לבטל את "המצרף" כתחליף לפסיכומטרי מתח ביקורת, אך אישר אותה בפסק דינו. פסיקה אחרת של לוי, שבה דעתו התקבלה על חבריו השופטים, הייתה לאסור על מימון בתי ספר חרדים שלא יקיימו את תוכנית הליבה של משרד החינוך.

השופט אדמונד לוי הוא זה שדחה את ערעורו של עו"ד ישראל פרי על הרשעתו בפרשת הפנסיה הגרמנית. בעתירות שהוגשו נגד הסדר הטיעון שנחתם בין פרקליטות המדינה לנשיא המדינה לשעבר משה קצב, בעניין עבירות המין שבהן הוא חשוד, שנדחו ברוב של שלושה מול שניים, היה בדעת מיעוט (ביחד עם השופטת דורית בייניש), וסבר כי יש להתערב ולפסול את עסקת הטיעון. בין השאר גזר על שלמה בניזרי 4 שנות מאסר על עברות של שוחד והפרת אמונים. ב-13 ביולי 2009 בדיון בבית המשפט העליון תקף קשות את בית המשפט המחוזי והשופט משה דרורי שבחר שלא להרשיע אברך שדרס בכוונה תחילה שומרת בחניון, רק כדי לא למנוע את קידומו של האברך הדורס לעמדה בכירה בבית-דין רבני.

השופט אדמונד לוי בולט במלחמתו בשחיתות הציבורית וכתב בפסק דין לביטול עסקת הטיעון שנחתמה בין היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לנשיא המדינה לשעבר, משה קצב כי "מציאות קשה, כמותה לא ידענו בעבר, הולכת ומתהווה נגד עינינו. במקרים רבים ניצלו אנשי ציבור את מעמדם ואת כוח השררה שבמשרתם כדי להיטיב עם עצמם ועם מקורביהם, אגב עשיקתה של הקופה הציבורית".

דעת המיעוט בבג"ץ ההתנתקות

נכונותו הייחודית של לוי להתערב בהחלטות שלטוניות בכלל, ובחוקים בפרט, באה לידי ביטוי בפרשת ההתנתקות.

בהחלטתו ביוני 2005 בעתירה שהוגשה לבג"ץ כנגד תוכנית ההתנתקות‏ מצא עצמו לוי במיעוט כאשר ביקש לפסול את התוכנית כלא חוקתית. עוד במהלך הדיונים בעתירה, ביקש לוי להוציא צו ביניים לעיכוב יישום התוכנית, ובפסק הדין עצמו קבע כי ההתנתקות כולה אינה חוקתית ופסק כי אם דעתו הייתה מתקבלת, היא הייתה בטלה ומבוטלת.

בין נימוקיו ציין לוי את הונאת הבוחרים שנעשתה בידי ראש הממשלה, שהתחייב במסע הבחירות שלא לסגת מעזה. בנוסף ציטט בהרחבה רבה נימוקי פוליטיקאים ואנשי ביטחון שסברו כי התוכנית מסוכנת ודבריהם פורסמו בתצהיר לבית המשפט או בעיתונות. בעיקר הוא הדגיש את זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל בכללותה ולפיכך את היותה של התוכנית "שלילה של זכות יסוד שאין נעלה ממנה". השתמע ממנו שרק חוק יסוד יכול לפגוע בזכות זו. לוי דחה בתוקף את הטענה שהשמיעה המדינה לפיה על המתנחלים היה לצפות שישיבתם בשטח היא זמנית. על אף דבריו החריפים נגד התוכנית קרא לוי לציבור בסוף דבריו לציית לחוק ולהחלטת רוב חברי בית המשפט.

התבטאותו נגד שר המשפטים

בחוות-דעת מיעוט פסל את החלטת היועץ המשפטי מני מזוז לחתום על עסקת טיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב. בגוף פסק הדין הזכיר השופט לוי את יוזמות החקיקה שהוביל שר המשפטים דניאל פרידמן במטרה להפחית מכוחו של בית המשפט העליון, וטען כי הן "איום גס שמערכת המשפט טרם ידעה כמותו ואשר נועד ככל הנראה להשפיע על פסיקותיה"‏. בהתייחסה לדברים אלה ולדברים חריפים נוספים, שהתייחסו לשר חיים רמון, ושאותם כלל השופט לוי בדעת המיעוט שלו בפסק הדין בעניין עסקת הטיעון של משה קצב, כתבה בחוות-דעתה באותו העניין נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כי "איננה סבורה, שמקומם של אלה יכירם במסגרת פסק הדין".

בג"ץ עמנואל

למרות שההחלטה בפרשת בית הספר בית יעקב בעמנואל נתנה פה אחד, הציבור החרדי שמצא עצמו נפגע מההחלטה הקדיש חלק מרכזי במאבק בהכפשתו של אדמונד לוי שהיה ראש ההרכב והדומיננטי בו. כך ח"כ משה גפני פרסם טור ברשת עיתונות דתית תחת הכותרת "תודה, אדמונד" ובו כינה את לוי "טיפש". אברהם בורג לעומתו כינה את גוף הפסיקה כ"טיפשית", מבלי לייחסה ללוי.‏. בעיתונות החרדית כונה לוי באותה תקופה "סגן ראש עיריית רמלה לשעבר", ובעיתון החרדי יתד נאמן פורסם טור חריף תחת הכותרת "אבן שזרק שופט אחד, עשרה חכמים לא יוכלו להוציא", ובאותו טור יוחסו לאדמונד לוי נחיתות, נקמנות וחוסר מזג שיפוטי מינימלי. בעקבות אלה קרא בג"ץ בראשותו של לוי ליועץ המשפטי לממשלה לבחון את חוקיות הדברים וליידע את חברי הכנסת על הייחס בו הם אמורים לנהוג בבית המשפט.

ועדת אדמונד לוי 2012

ערך מורחב – הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון

בינואר 2012 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו ועדה בראשות השופט העליון בדימוס אדמונד לוי לבחון נושאים הקשורים בתחום השטחים וההתנחלויות. הוועדה מצאה כי השטחים אינם בבחינת "שטח כבוש" מאחר שלא הוחזקו בידי ירדן על פי הדין הבינלאומי. חלק נכבד מן הדו"ח עוסק בהזמת דו"ח טליה ששון. ממצאי הוועדה שנויים במחלוקת, כאשר חוגי ימין תומכים בהם וחוגי שמאל מתנגדים.

ראו גם

• בג"ץ בית הספר בעמנואל

לקריאה נוספת

• זאב סגל, עשרה חושבים כך, לוי חושב אחרת, באתר הארץ
• נאווה צוריאל, שופט המעברות, אתר nrg
• יובל יועז, השופט לוי: לבד בקרב על הרחבת הזכות לקיום בכבוד, באתר הארץ
• חיים משגב, אדמונד לוי: אחרית דבר, נתיב, ספטמבר 2006
• יובל יועז, וצדק לכול: מיהו אדמונד לוי, השופט שהלך עד הסוף בפרשת עמנואל, גלובס