אדמונד פלפס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדמונד פלפס

אדמונד ס. פלפס (אנגלית: Edmund S. Phelps; נולד ב-26 ביולי 1933) הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית. פלפס זכה בפרס נובל לכלכלה לשנת 2006, על תרומתו בחקר היחס בין אינפלציה ואבטלה.

במחקריו, אשר בוצעו ברובם בשנות ה-60, טען פלפס כי בניגוד לעקומת פיליפס, היחס בין אינפלציה לאבטלה אינו שלילי. פלפס ומילטון פרידמן הציגו תאוריה לפיה רק אם רמת האבטלה תרד מתחת לרמת האבטלה הטבעית, מונח בו הם השתמשו לראשונה, יחל היחס השלילי בין האבטלה לאינפלציה. פלפס עוד חקר כיצד אותו תהליך משפיע על מקבלי ההחלטות בטווח הקצר והארוך.

פלפס קיבל את התואר הראשון מאמהרסט קולג' (Amherst College) ב1955 ואת תואר הדוקטור מאוניברסיטת ייל בשנת 1959. פלפס החל את הקריירה האקדמית שלו בייל, עבר לאוניברסיטת פנסילבניה, ובשנת 1971 הצטרף לסגל אוניברסיטת קולומביה, בה הוא משמש כפרופסור מן המניין לכלכלה פוליטית מאז 1982. פלפס מכהן בתור מנהל המכון לקפיטליזם וחברה של אוניברסיטת קולומביה.

הקשר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 אדמונד פלפס והיאן הן מאוניברסיטת סינגפור פרסמו בכנס על מקרו-כלכלה שנערך מטעם האוניברסיטאות הישראליות בן-גוריון ובר-אילן, מחקר הטוען כי הייסוף שיצר נגיד בנק ישראל דאז, דוד קליין, דווקא עזר לצמיחה, בניגוד לדעת רבים.

ההסבר, לשיטתם, נעוץ בכך שכשיש ייסוף, הייבוא גדל. הגידול בייבוא מעודד את התחרות בשוק המקומי, מה שמוריד את המחירים ואת המרווחים של היצרנים המקומיים. ירידת המחירים מעודדת את הגדלת הביקוש אצל הצרכנים, המגיבים בהגדלת התפוקה – בגלל הביקוש של הצרכנים וגם כדי לשמור על הרווח הכולל שלהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]