אדמונד קין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדמונד קין, 1816 לערך

אדמוּנד קִיןאנגלית: Edmund Kean; ‏17 במרץ(?) 1789 - 15 במאי 1833) היה שחקן תיאטרון אנגלי. גילם בעיקר דמויות שייקספיריות בתיאטרון דרורי ליין ונחשב לשחקן הגדול של תקופתו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קין נולד בלונדון. אביו היה פקיד ואמו שחקנית. כבר בגיל ארבע הופיע על הבמה כקופידון. חיי הבמה משכו אותו יותר מלימודים ולאחר תקופה קצרה כנער סיפון, חבר לדודו מוזס שהיה בדרן, פנטומימאי ופיתום ממנו למד יכולות אלו וכן נחשף למחזותיו של שייקספיר. עם מות דודו עבר לחסותה של השחקנית שרלוט טידסוול (Charlotte Tidswell) שלימדה אותו את עקרונות המשחק ובפרט המשחק השייקספירי.

בגיל 14 הופיע לראשונה בתפקיד המלט ביורק ובהמשך היה לחבר בלהקת תיאטרון נודדת, שהגיעה אף לחצרו של ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת בטירת וינדזור. ב-1807 הופיע בבלפסט לצידה של גדולת השחקניות באותה תקופה, שרה סידונס (שלא העריכה אותו, ייתכן משום שפיתח פרשנות שונה לדמויות השייקספיריות מאשר זו שטבע אחיה, ג'ון פיליפ קמבל).

ב-1814 התקבל כשחקן קבוע בתיאטרון דרורי ליין בלונדון והקריירה שלו החלה לפרוח. תפקידו הראשון בתיאטרון זה, שיילוק מתוך "הסוחר מוונציה", זכה להצלחה גדולה ואחריו עקבו התפקידים הראשיים בהצגות ריצ'רד השלישי, המלט, אותלו, מקבת' והמלך ליר. קין היה הראשון שיזם את החזרת הסוף הטראגי המקורי של "המלך ליר", לאחר שבמשך שנים הופיעו תיאטראות עם התחליף (האופטימי) שכתב נחום טייט לסיום המחזה במסגרת שכתובו "ההיסטוריה של המלך ליר". החזרה למקור השייקספירי לא התקבלה ברצון על ידי הקהל.

קין זכה להערכה רבה כמפרש של שייקספיר וכעמוד התווך של התיאטרון. קריקטורה בת הזמן מתארת אותו כאטלס הנושא על גבו את התיאטרון‏[1]. סמואל טיילור קולרידג' כתב שלראות את קין משחק זה כמו לקרוא את שייקספיר לאורם של ברקים‏[2].

ב-29 בנובמבר 1820 הגיע קין לניו יורק במסע הופעות והופיע בתפקיד ריצ'רד השלישי. קין שהה בארצות הברית עד יוני 1821 והופיע בין היתר גם בבוסטון עם תיאטרון מקומי. קין שב לבקר בארצות הברית ובקנדה בין אוקטובר 1825 לדצמבר 1826.

הקריירה של קין נפגעה בשל אורח חייו. בעת שהות בשווייץ פגש בשרלוט קוקס, רעייתו של חבר מועצת העיר לונדון. עם שובו הואשם קין בניאוף עם אשת איש. בית המשפט פסק נגדו, אשתו עזבה אותו והטיימס הלונדוני יצא נגדו בסדרת כתבות אלימה. עקב האווירה הציבורית זכה קין לקריאות בוז ולהשלכת פירות וחפצים אל הבמה נגדו הן בבריטניה והן בארצות הברית.

לאחר ששב מארצות הברית, נחלש קין פיזית ומנטלית. הוא לא זכר את תפקידיו ולא יכל עוד לתפקד ללא לחשן. ב-25 במרץ 1833 הופיע בפעם האחרונה בתיאטרון קובנט גרדן כשהוא מגלם את אותלו, עם בנו צ'ארלס בתפקיד יאגו. במהלך ההצגה התמוטט על הבמה ולא שב עוד לאיתנו. הוא נפטר פחות מחודשיים לאחר מכן בביתו בריצ'מונד שעל התמזה.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1836 חיבר אלכסנדר דיומא האב את המחזה "קין או הפרעה וגאונות" (Kean, ou Désordre et génie), לפיו הדמויות אותן משחק קין משתלטות על חייו עד כי הוא אינו מסוגל עוד להפריד בין חייו לדמויות אותן הוא מגלם וסופו שהוא יוצא מדעתו וכמעט רוצח את השחקנית המגלמת לצידו את דזדמונה במחזה אותלו, במהלך התקף קנאה וזעם.
  • בשנת 1953 כתב ז'אן-פול סארטר את המחזה Kean אודות חייו של אדמונד קין.
  • ב-1961 הופק בברודוויי המחזמר Kean, השואב משני המחזות לעיל לפי ליברית שחיברו פיטר סטון ורוברט רייט. המחזמר זיכה את אלפרד דרייק, שגילם את קין, במועמדות לפרס טוני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hillebrand, Harold Newcomb, Edmund Kean, New York, Columbia University Press, 1933. Reprint 1966 ISBN 978-0404032692

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]