אדריאן ריץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדריאן ריץ', 1980

אדריאן ססיל ריץ'אנגלית: Adrienne Cecile Rich; ‏16 במאי 1929 בבולטימור, מרילנד, ארצות הברית27 במרץ 2012) הייתה תאורטיקנית פמיניסטית ומנהיגה לסבית שוויתרה על קריירה מוזיקלית בפסנתרנות והלחנה, לטובת חיי משפחה.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל עשרים ואחת פירסמה את אסופת שיריה הראשונה שעליה זכתה בפרס מאוניברסיטת ייל למשוררים צעירים. פרס זה הוא הפרס הראשון שלו זכתה ריץ' והוא נמנה עם שורה ארוכה של פרסים ואותות הערכה להם זכתה לאורך חייה[1].

בשיר האוטוביוגרפי שכתבה ריץ' ב-1983, "שורשים", היא שיחזרה את ילדותה ותיארה תביעות אינטלקטואליות נכבדות מצד אביה התובעני, לצד קונפליקט דתי-תרבותי מתמיד שנבע משורשיו היהודים של האב והרקע הפרוטסטנטי של אמה.

בשנת 1953 נישאה ריץ' לפרופסור אלפרד קונרד ולו ילדה שלושה בנים.

בשנת 1966 עברה ריץ', נשואה ואם לשלושה בנים, לגור בניו-יורק. היא הפכה להיות פעילה למען נשים באשר הן. אלפרד בעלה, לימד בניו-יורק קולג' ובשנת 1968 גם ריץ' הצטרפה להוראה בקולג' ולימדה כתיבה, חלק בלתי נפרד מחייה. ריץ' רצתה ללמד את הדור הצעיר את הבסיס של הכתיבה. בשנת 1974, כתבה ריץ' מספר כתבים תחת השם "Diving Into the Wreck" וזכתה עימו לפרס הכתיבה הלאומי בספרות. את הפרס סירבה ריץ' לקבל לבדה ודרשה לקבלו עם עוד שתי סופרות - אליס ווקר ואודרי לורד - ולהקדישו לכל הנשים השקטות בעולם.

בשנות השישים פעלה ריץ' בתנועה לזכויות האזרח ובתנועה נגד מלחמת וייטנאם. לאחר מכן היא הצטרפה לזרם הפמיניסטי הרדיקלי והיוותה קול מרכזי בזרם זה. היא הייתה המרצה, המורה, הנואמת והכותבת העיקרית. ריץ' טענה כי כל הנשים הינן לסביות מטבען וההטרוסקסואליות נכפתה עליהן על ידי הגברים. זאת ועוד שהמבנה הכלכלי חברתי בחברה פטריארכאלית הוא הסיבה לקבלת יחסים הטרוסקסואליים כמובן מאליו לנמצאות בחברה זו. לפי הגדרתה של ריץ', ההטרוסקסואליות הכפויה על המין הנשי הוא מוסד בסיסי של הדיכוי הגברי[2].

אדריאן ריץ' הייתה מחלוצות החשיבה הלסבית פמיניסטית, ראתה עצמה כאקטיביסטית פוליטית, היא האמינה שיש להעלות על נס את מעמד האישה על תפקידיה, תכונותיה וסביבתה. היא ראתה בעצמה כלי לעדות ולמחאה על מצבן של הנשים, עניים, שחורים, לסביות ובני העולם השלישי[1]. ריץ' שאפה ליצור שפה חדשה אשר תוביל לשינוי חברתי. היא הדגישה בנאומיה ובכתביה את הרקע היהודי ממנו באה, יצאה כנגד גזענות, מיליטריזם, ניצול קפיטליסטי ואנטישמיות וחשה הזדהות עם נשים כהות ועניות.

ספרים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הספרים המשפיעים ביותר בהגות הפמיניסטית אשר נחשב לאבן יסוד בהשפעה ובעיצוב השקפת עולמן של נשים רבות הוא ספרה של ריץ' ילוד האישה אשר יצא לאור בשנת 1976. בספר זה תיארה ריץ' במחקר נרחב את "התרבות הפטריארכאלית" ובו היא הציגה את מוסד האמהות כגורם לקביעת גורלה של האישה. ניתן לראות בספרה של ריץ' תיאורים וחוויות אישיות, אוטוביוגרפיות מעולמה הפרטי הממחיש את מה שעובר על האישה. בקטע להלן חושפת ריץ' את הרגשתה אחרי לידת בנה הראשון: "איש אינו מזכיר את המשבר הנפשי הנלווה ללידת ילד ראשון, את פרץ הרגשות הקבורים עמוק עמוק כלפי האם, את המבוכה שבין כוח לחוסר אונים, של סבך התחושות בין הכניעה מזה ובין צמיחת כוח חדש... דקות אבחנה בשיאה העשויה להיות מבלבלת ומתישה."[2].

בין המאמרים שפרסמה ריץ', מאמרה "הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי" הוא התגלמות ההגות הלסבית. הוא נכתב בשנת 1978 ופורסם לראשונה בשנת 1980 בגיליון "מיניות" של כתב העת Compulsory Heterosexuality and Lesbian. ריץ' תיארה את מוסד ההטרוסקסואליות כמוסד חברתי ולא כביולוגי[1]. היא העמידה למבחן סיטואציות ומבנים חברתיים אשר משמרים את השליטה הגברית בכך שגורמים לכפייה של הטרוסקסואליות על המין הנשי. ריץ' הציעה להגדיר מחדש את מושג הלסביות, בכך שהיא יצאה בקריאה לנשים בעולם לבחון את מידת ההטרוסקסואליות שלהן ואת יחסן ללסביות[1]. היא קראה תיגר על מחיקת הקיום הלסבי מספרות המחקר הפמיניסטי וטענה שבעקבות מחקרה לא רק הפכה לאנטי-לסבית אלא גם לאנטי-פמיניסטית. פרסום מאמר זה עורר תגובה הפוכה ועל זאת כתבה אדריאן ריץ': "בשלוש השנים שעברו מאז כתבתי את "הטרוסקסואליות כפויה" - באנרגיה זו של תקווה ותשוקה, האווירה החברתית הפכה לשמרנית יותר והלחצים לקונפורמיות גברו. המסרים של הימין החדש לנשים הם שאנחנו רכושם הרגשי והמיני של גברים, ושאוטונומיה ושוויון של נשים הם איום על המשפחה, הדת והמדינה"[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באום, ד'. ללמוד פמיניזם: מקראה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2006.
  • אדריאן ריץ', ילוד האישה, תרגום: כרמית גיא, הוצאת עם עובד, 1976.
  • אדריאן ריץ', "הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי", גיליון 'מיניות' בתוך כתב העת סמנים, 1980.
  • אדריאן ריץ', "כל חיינו" שיר. תרגמה מאנגלית: נוית בראל, בתוך: גלריית בית העם. 19.12.2008
  • אדריאן ריץ', כשאנו המתות מתעוררות: כתיבה כבחינה מחדש. תרגמה מאנגלית: נוית בראל. בתוך: סדק 3. יולי 2008. הוצאת פרדס.
  • אדריאן ריץ', שלושה שירים. תרגמה מאנגלית: נוית בראל. בתוך: כתב העת שבו גיליון 21. אוקטובר 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 באום, ד'. (2006) ללמוד פמיניזם: מקראה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב
  2. ^ 2.0 2.1 ריץ', א'. (1976) ילוד האישה, תרגום: כרמית גיא, הוצאת עם עובד.
  3. ^ ריץ' א'. (1980) הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי, גיליון 'מיניות' בתוך כתב העת סמנים.