אדריכלות אסלאמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכי אסלאם
אסלאם
Mosque02.svg
פורטל אסלאם
מונחים בסיסיים · כל הערכים
"כּוּתָאב מינאר" ליד דלהי, מינארט הלבנים הגבוה ביותר בעולם
הטאג' מאהל באגרה הוא דוגמה ייצוגית לאדריכלות אסלאמית בהודו
מסגד השע באיספהאן שבאיראן
פנים כיפת "המסגד החדש" מהמאה ה-17 באיסטנבול
אדריכלות בסגנון מורי-ספרדי במלון פאלאס בירושלים

אדריכלות מוסלמית כוללת את כל המגוון של האדריכלות שהתפתחה מהאסלאם כתופעה חברתית, תרבותית, פוליטית ודתית. לפיכך המושג כולל מבנים דתיים יחד עם מבנים חילוניים, מהעבר הרחוק או מהעת האחרונה, במקומות שהיו תחת רמות שונות של השפעת האסלאם.

הסגנון האדריכלי החל להופיע במזרח התיכון במאה ה-7 והתפשט במהלך ימי הביניים לצפון אפריקה, דרום ספרד, אסיה הקטנה, פרס והודו. בעידן המודרני נבנים מסגדים בסגנון האסלאמי גם בקהילות מוסלמיות באפריקה, מזרח אסיה, צפון אמריקה ואירופה.

אלמנטים אדריכליים ומאפיינים של הסגנון האסלאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפשר לזהות את האדריכלות האסלאמית עם מרכיבי הסגנון הבאים:

  • כיפות גדולות
  • מינרט (צריח) אחד או שניים או מספר זוגי של מינרטים במסגדים גדולים מאוד.
  • חצרות גדולות, פעמים רבות מחוברות לאולם תפילה גדול. חצרות בדרך כלל מעוצבות כגן מוסלמי - טיפוס גן שמתאפיין בגאומטריה ברורה ונוקשית, תעלות מים וקולונדות עמודים היקפיות.
  • שימוש בצורות גאומטריות ובאמנות רפטטיבית (חוזרת על עצמה) – ערבסקות
  • שימוש רב בקליגרפיה עיטורית בערבית
  • שימוש בסימטריה
  • כיורים ומזרקות לרחצת היטהרות
  • מיחרב בתוך המסגד המציין את הכיוון למכה
  • שימוש בצבעים בולטים
  • התמקדות בחלל הפנימי של הבניין לעומת החיצוניות שלו
  • קשתות מחודדות וקשתות פרסה.
  • מוקרנס - סוג של תמיכה קישוטית של קשת.
  • משרבייה - קיר לבנים חלול או גילוף עץ המונח על חלון, ומאפשר להביט אל הרחוב מבלי להיחשף.
  • שימוש במוטות מתיחה בבסיסי קשתות.

טיפוסי מבנים בסגנון האסלאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנויות שכיחות של האדריכלות האסלאמית כוללות:

  • כוחו האינסופי של אללה מוזכר על ידי סגנון החוזר על עצמו, וכך מזכיר את האינסופיות
  • כמעט לעולם אין מציירים צורות בעלי חיים או בני אדם באמנות, בגלל האיסור על פיגורטיביות באסלאם. צמחייה, לעומת זאת, היא מוטיב רווח, אך בדרך כלל היא מסוגננת או מפושטת בשל אותה הסיבה.
  • הקליגרפיה מוסיפה לפנים הבניין על ידי ציטוטים מהקוראן, וזאת בשל חשיבות השפה הערבית באסלאם.
  • יש שכינו את האדריכלות האסלאמית כ"אדריכלות הרעלה" מכיוון שהיופי נמצא בחללים הפנימיים (חצרות וחדרים), אותם לא ניתן לראות מבחוץ.
  • השימוש בצורות מרשימות כמו כיפות גדולות, מגדלים גבוהים, וחצרות עצומות מיועד לבטא כוח ועוצמה.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון אסלאמי מיוחד התפתח זמן קצר לאחר מוחמד. מתחילתה, אדריכלות זו שאבה מהאדריכלות הרומאית, המצרית, הפרסית-סאסאנית והביזאנטית. אפשר להצביע על דוגמה מוקדמת ב"קובאת אל-סאקרה" (כיפת הסלע) בירושלים. היו בה חללים פנימיים בעלי כיפה, כיפה עגולה גדולה, ונעשה שימוש בעיטורים מסוגננים החוזרים על עצמם.

המסגד הגדול בסאמרא שבעיראק, שהושלם ב-847, צירף בין סגנון העמודים הרבים התומכים בבסיס שטוח, שעליו נבנה מינרט ספירלי עצום.

אדריכלות מורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניה של המסגד הגדול בקורדובה מ-785 מסמנת את תחילת האדריכלות האסלאמית בספרד ובצפון אפריקה. המסגד ידוע בשל הקשתות הפנימיות המרשימות שלו. האדריכלות המורית הגיעה לשיאה עם הבנייה של האלהמברה, הארמון/מבצר המרהיב של גרנדה, עם חלליו הפנימיים הגדולים המעוטרים באדום, כחול וזהב. הקירות מעוטרים במוטיבים צמחיים מסוגננים, כתובות ערביות וערבסקות, ומכוסים באריחים מזוגגים.

אדריכלות טימורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדריכלות הטימורית היא השיא של האדריכלות האסלאמית באסיה המרכזית. מבנים מרשימים שנבנו על ידי טימור ושושלתו בסמרקאנד והראט עזרו להגדיל את ההשפעה של האמנות האיחנידית בהודו, וכך צמחה האסכולה המוגולית באדריכלות. האדריכלות הטימורית התחילה במאוזליאום של אחמד ייאסווי בקאזחסטאן של ימינו והסתיימה במאוזליאום של טומיר, "גור-א אמיר" בסמרקאנד. סימטריה היא מאפיין של כל המבנים הטימוריים החשובים, וכן קיימות כיפות כפולות רבות, והמשטחים החיצוניים מכוסים באריחים צבועים בצבעים עזים.

אדריכלות עות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדריכלות של האימפריה העות'מאנית מהווה יחידה נפרדת, ובמיוחד המסגדים הגדולים בסגנון סינאן, כמו מסגד סולימאן מאמצע המאה ה-16. מסגד סולטאן אחמד מהמאה ה-17 מציג את הפיתוח של כמה מהצורות הקיימות בהאגיה סופיה, שנבנתה אלף שנה קודם לכן.

אדריכלות מוגולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון מיוחד נוסף הוא האדריכלות של האימפריה המוגולית בהודו במאה ה-16. הקיסר אכבר בנה את העיר המלכותית פטהפור סיקרי (כ-35 קילומטר מערבית לאגרה) במאה ה-16, ושילב בה אלמנטים אסלאמיים והינדיים.

הדוגמה המפורסמת ביותר של אדריכלות מוגולית היא הטאג' מאהל, "הטיפה הנצחית", שבנייתו הסתיימה ב-1648 על ידי הקיסר שאח ג'אהן לזכר אשתו מומטז מאהל שמתה בלידת ילדם ה-14. השימוש הרחב באבנים יקרות ויקרות למחצה המשובצות במבנה, והכמות האדירה של השיש הלבן כמעט ורוששו את האימפריה. הטאג' מאהל הוא כמעט סימטרי, לבד מהסרקופאג של שאח ג'אהן שמוסט מהמרכז בחדר הקבר שמתחת לקומה הראשית. סימטריה זו הביאה גם לבניית מסגד-מראה מאבן חול אדומה על מנת להקביל למסגד הפונה למכה ממערב למבנה העיקרי.

אדריכלות פרסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהתרבויות הראשונות שהאסלאם פגשה בזמן ולאחר לידתה, הייתה ההתרבות הפרסית-סאסאנית. הבירה הפרסית הייתה על הגדות המזרחיות של הפרת והחידקל במאה ה-7. קירבה זו הביאה אדריכלים של האסלאם הקדום לשאול, ולמעשה לרשת את המסורות והדרכים של האימפריה הפרסית-סאסאנית שנפלה.

האדריכלות האסלאמית שאלה רבות מהפרסית. בגדאד, לדוגמה, התבססה על תקדימים פרסיים כמו פירוזבאד בפרס. למעשה, כיום ידוע ששני המעצבים שאל-מנצור שכר על מנת לתכנן את העיר היו נאובאחט, זוראסטרי לשעבר פרסי, ומאשלה, יהודי לשעבר מח'וראסאן שבאיראן.

המסגד הגדול בסאמרא הוא דוגמה נוספת, שם המגדל הספירלי התבסס על אדריכלות פרסית, כמו המגדל הספירלי באמצע פירוזבד, בירה סאסאנית לשעבר.

מיידאן-אה אמאם באספהאן הכוללת אוסף מרהיב של אדריכלות פרסית

אדריכלות ממלוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדריכלות ממלוכית

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Richard Ettinghausen, Oleg Grabar, Marilyn Jenkins, Islamic Art and Architecture 650-1250, New Haven: Yale University Press, 2001.
  • Jonathan M Bloom, Sheila S Blair (eds.), Grove Encyclopedia of Islamic Art & Architecture, Oxford University Press, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]