אדריכלות גותית אנגלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אדריכלות גותית אנגלית היא קבוצה של תת-סגנונות של האדריכלות הגותית שהיו נפוצים באנגליה של ימי הביניים מ-1180 עד לסביבות 1520.

הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו האדריכלות הגותית בצרפת ושאר אירופה, האדריכלות הגותית האנגלית מאופיינת בקשתות מחודדות, קמרונות מחודדים, תמיכות, חלונות גדולים עם ויטראז'ים וצריחים מחודדים. הסגנון הגותי הגיע מצרפת, שם אלמנטים אלה הופיעו לראשונה ביחד בבזיליקת סן דני, צפונית לפריז. הבזיליקה נבנתה על ידי סוגריוס החל מ-1136 ונחנכה ביוני 1144. הגורמים העיקריים שהביאו את הסגנון הגותי לאנגליה היו:

באנגליה, האדריכלות הגותית התפתחה בכיוונים שונים מהאדריכלות הגותית בשאר אירופה, אם כי בהתחלה וגם מאוחר יותר השתיים השפיעו אחת על השנייה. היו מספר סיבות להתפתחות השונה:

  • האדריכלות הגותית האנגלית התפתחה על בסיס וכהמשך לאדריכלות הנורמנית והאנגלו-נורמנית ששלטה באנגליה החל מהמאה ה-10 (בניגוד לצרפת, גרמניה ועוד, שהבסיס היה האדריכלות הרומנסקית).‏[2]
  • במשך רוב תקופת ימי הביניים המצב הכלכלי בפרובינציות הכנסייתיות באנגליה היה טוב בהרבה מאשר ביבשת האירופית. על כן, הבישופים והשליטים המקומיים יכלו להשקיע הרבה יותר כסף בבניית הכנסיות והמבנים האחרים וכתוצאה מכך הם היו מפוארים ומקושטים יותר מרוב המבנים הדומים ביבשה האירופית.‏[2]

כדוגמה, אפשר להביא את הקתדרלה של סלסברי (Salisbury) שנבנתה בין השנים 1220-1266. בניגוד לקתדרלות הגותיות באירופה:

  • קתדרלה זו אינה נמצאת במרכז העיר, בין בתיה, אלא בקצה העיר, מוקפת שטח אדמה מיוחד שיועד לה.
  • היא מכילה בית מועצה (Chapter House) מבנה (בדרך כלל עגול או מצולע) טיפוסי לכנסיות האנגליות.
  • מלבד בית במועצה, כל הכנסייה בנויה ממרובעים. כך גם בית המקהלה (Choir), זאת בניגוד למקהלות בצרפת שרובן מצולעים שסביבם קפלות.‏[2]
  • הקפלות מרוכזות מאחורי המקהלה ובאנגליה רובן מוקדשות למריה.
  • הכנסייה נבנתה ללא התמיכות הדואות הכל כך אופייניות לכנסיות הגותיות באירופה. מעט התומכות הקטנות שקיימות נמצאות מתחת לגגות הצדדיים של הכנסייה ולא נראות לעין. הסיבה למיעוט התומכות היא הקירות החזקים והעבים מאוד של הכנסייה שאינם זקוקים לתומכות כמו בכנסיות דקות הקירות באירופה.
  • כנסייה זו ורוב הכנסיות הגותיות האחרות באנגליה הן נמוכות יותר מהמקובל באירופה אך חלקן ארוכות משמעותית מאחיותיהן באירופה.‏[2]
  • הכנסייה עשירה מאוד בקישוט, שימוש בסוגי אבן שונים ומוטיבים קישוטיים טיפוסיים לגותיקה האנגלית.

היסטוריונים של תולדות האמנות מחלקים את האדריכלות הגותית ותת-סגנונותיה באנגליה למספר תקופות, שאותן ניתן לחלק לתת-תקופות כדי להגדיר במדויק סגנונות שונים. האדריכלות הגותית המשיכה לפרוח באנגליה גם אחרי הרנסאנס ואדריכלות הרנסאנס שנולדה בפירנצה בתחילת המאה ה-15. במאות ה-16 וה-17 פינתה האדריכלות הגותית את מקומה לאדריכלות הרנסאנס והבארוק, אך קמה לתחייה במאות ה-18 וה-19 בסגנון שנודע כהתחייה הגותית או הסגנון הנאוגותי.

רבים ממבני הפאר של האדריכלות האנגלית, בייחוד קתדרלות, בנויים ברובם בסגנון הגותי. כך גם טירות, ארמונות, אחוזות, אוניברסיטאות ומבנים חילוניים אחרים. קבוצה נוספת של מבנים גותיים חשובים הן כנסיות קהילתיות, שבדומה לקתדרלות רבות מימי הביניים באנגליה, בנויות על יסודות נורמנים.


מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית קתדרלת קנטרברי, ניתן לראות את ההבדל בין בית המקהלה הגותי המוקדם לבין הספינה הראשית בסגנון גותי ניצב.

המאפיינים הכלליים של הגותיקה האנגלית הם: בסגנון הגותי האנגלי הדגש עבר מבנייה לגובה (בלא מעט מקרים, הבנייה היוותה המשך של קתדרלה נורמנית או רומנסקית קיימת, והבנייה הגותית שמרה על גובה המבנה הקודם), לבנייה לאורך (קתדרלות אנגליות רבות הן ארוכות ביותר), הדגשת הקו האופקי (על חשבון הקו האנכי) והתמקדות בפרטים עשירים, מורכבים ומפותחים. קתדרלות ללא תמיכות דואות (קתדרלת סולסברי וקתדרלת וולס), ויתור על חלון רוזטה בחזית המערבית, קתדרלות ללא מגדלים בחזית (כגון קתדרלת וולס וקתדרלת סולסברי), קתדרלות עם מגדל מצלב גדול במרכז ומעליו צריח מחודד (אם כי רבים מצריחים אלה נהרסו במהלך השנים), קתדרלות עם סיומת מזרחית ישרה (כגון קתדרלת יורק) ופיתוח קמרונות הצלעות הבסיסיים לקמרונות מורכבים ומפותחים. קתדרלות רבות באנגליה נבנו במהלך מאות שנים ולכן חלקים שונים שלהן בנויים בסגנונות שונים, ללא ניסיון ליצור אחדות סגנונית.‏[3]

חלוקה לתת-סגנונות של אדריכלות גותית אנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת הסגנון האדריכלי הגותי האנגלי לתת-סגנונות בוצעה על ידי ההיסטוריון תומאס ריקמן, בחיבורו Attempt to Discriminate the Style of Architecture in England בשנים 18121815. היות שלחלוקה זאת יש גם מרכיב כרונולוגי, ההיסטוריונים מתייחסים לתת-סגנונות אלו כ"תקופות" (באנגלית: "periods"), לדוגמה: "Perpendicular period". הסגנונות השונים נראים בהתפתחותם המלאה בקתדרלות, כנסיות מנזר ובנייני קולג'ים. כמעט כל הקתדרלות באנגליה בנויים במספר סגנונות, כתוצאה מהתמשכות הבנייה על פני מאות בשנים והתפתחות הגותיקה האנגלית במהלך הזמן.

להלן הסגנונות והתקופות:

  • סגנון גותי אנגלי מוקדם - Early English - בסביבות השנים 1180-1275.
  • סגנון גותי מקושט - Decorated - בסביבות השנים 1275-1380.
  • סגנון גותי ניצב - Perpendicular - בסביבות השנים 1380-1520.

יש חוקרים שמוצאים תת-סיגנונות נוספים (ראה להלן).

סגנון גותי אנגלי מוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופה של קתדרלת סולסברי (למעט המגדל והצריח המחודד) נבנה בתנופה אחת בסגנון גותי מוקדם. נעשה שימוש בחלונות מחודדים בקתדרלה. לקתדרלה אופי "טהור" ומאופק עקב שימוש מועט יחסית בקישוטים מגוונים ופזרניים כפי שנעשה במבנים רומנסקיים, וכן תחרת חלונות פשוטה יחסית לזאת המצויה במבנים מאוחרים יותר.

תקופת הסגנון גותי אנגלי מוקדם התמשכה מסוף המאה ה-12 עד לקראת הרבע השלישי של המאה ה-13, לפי ניקולאוס פבסנר (4), או בשנים 1189-1307, לפי תומאס ריקמן, שקבע את התאריכים האלה לפי תקופת שלטונם של מלכים אנגלים.

בסוף המאה ה-12 הסגנון הגותי המוקדם דחק את האדריכלות הרומנסקית והאדריכלות הנורמנית (שידועה יותר באנגליה עקב הכיבוש הנורמני) והחלה כייבוא של הסגנון הגותי הצרפתי המוקדם והתאמתו למאפיינים של אנגליה. בסוף המאה ה-13 סגנון זה התפתח לסגנון גותי מקושט, שנמשך עד סוף המאה ה-14. בכל הסגנונות הללו יש חפיפה בין התקופות. כאשר האופנות השתנו, אלמנטים חדשים הופיעו לצד אלמנטים ישנים יותר, במיוחד במבנים גדולים ככנסיות וקתדרלות, שבנייתם נמשכה פרק זמן ארוך. לכן, נהוג לזהות פאזה של מעבר בין אדריכלות רומנסקית לאדריכלות גותית אנגלית מוקדמת החל מאמצע המאה ה-12.

למרות שהסגנון ידוע כ"סגנון גותי אנגלי מוקדם", מוצאו למעשה בצרפת, באזור פריז, ומשם התפשט לאנגליה, בה הוא היה ידוע בהתחלה כ"הסגנון הצרפתי". סגנון זה נראה לראשונה באפסיס של בזיליקת סן דני בפריז, שנחנך ב-1144. קתדרלת דרהאם, שנבנתה מוקדם יותר, הציגה מספר מאפיינים קדם-גותיים. סגנון זה הגיע לאנגליה באמצעות קשרים בין הכמורה הגבוהה של צרפת לזאת של אנגליה (ראו למשל את ויליאם מסנס) וכן באמצעות כנסיות מנזרי העוני. עד 1175, הסגנון ביסס את עצמו באנגליה עם השלמת בית המקהלה של קתדרלת קנטרברי על ידי ויליאם מסנס.

מאפייני הסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיין המשמעותי ביותר של הסגנון הגותי האנגלי המוקדם היה הקשת המחודדת, שנקראת גם lancet. הקשת המחודדת שימשה בכל חלקי המבנה, ולא רק בקשתות הארקדה. הן שימשו לשערים, חלונות, קמרונות ועוד. החלונות המקושתים בדרך כלל צרים ביחס לגובהם ונטולי תחרת חלונות. מסיבות אלה הסגנון הגותי האנגלי המוקדם ידוע כ-"Lancet" או "First Pointed". למרות שקשתות מחודדות רחבותעדיין הופיעו לעתים, קשתות מחודדות עם פרופורציות חדות משמשות לעתים קרובות ומאפיינות מאוד את הסגנון. דוגמה ידועה לקשת מחודדת גבוהה וצרה ניתן למצוא בארדקה באפסיס של מנזר וסטמינסטר.

החלונות בעלי הקשת המחודדת והארקדות הקישוטיות בדרך כלל קובצו בזוגות או בשלשות. מאפיין זה נראה בכל המבנה של קתדרלת סולסברי בה יש זוגות חלונות באגפים ושלשות חלונות בקומת התאורה. בבית הרוחב הצפוני של קתדרלת יורק ישנה חמישיית חלונות בעלי קשת מחודדת, הידועה כ"חמש האחיות", כל חלון בגובה של כ-15.24 מטר (50 רגל). חלונות אלה שמרו על הזכוכית המקורית מימי הביניים.

במבנים רומנסקים השתמשו בדרך כלל בקשתות חצי-עגולות, למרות שלעתים נעשה שימוש בקשתות מחודדות במקצת, כאשר השימוש הידוע ביותר הוא בקתדרלת דרהאם, שם הם שימשו לתמיכת הסיטראות. בהשוואה לסגנון הרומנסק המעוגל, השימוש בקשתות המחודדות של הסגנון הגותי האנגלי המוקדם הוא יותר אלגנטי, וחשוב יותר, יותר יעיל בחלוקת העומס של המבנה, דבר המאפשר בנייה גבוהה ורחבה יותר תוך שימוש בעמודי תמיכה צרים יותר.

במקום לבנות עמודי תמיכה מסיביים ועבים, העמודים הורכבו מצרור עמודים דקים יותר ובהם עמודונים התומכים בקשתות. עמודים מורכבים אלה נבנו בדרך כלל משיש "פארבק" כהה. מאפיין את הסגנון הגותי האנגלי המוקדם הוא העומק הרב שניתן לחללי הכרכובים עם רצועות מתחלפות וגלילות, על ידי קישוט החללים עם קישוטי "שן הכלב" ואבקוס מעגלי על כותרות העמודים.

החזית הצפונית של מנזר וסטמינסטר שהושפע מאוד מהגותיקה הצרפתית

באמצעות השימש בקשת מחודדת, ניתן היה לבנות קירות פחות כבדים וחלונות יותר גדולים, המקובצים יחד ברווחים קטנים יותר, כך שהאדריכלים יכלו לבנות מבנים פתוחים, אווריריים וחינניים יותר. לעתים, הקירות וקמרונות האבן הגבוהים נתמכו בתמיכות דואות - חצאי קשתות מאבן שהעבירו את העומסים של המבנה הראשי לעמודי אבן מסיביים מחוץ למבנה. התמיכות הדואות יובאו מצרפת ולא נעשה בהן שימוש בכל הכנסיות האנגליות.

בקשתות שקישטו את הארקדות ואת קומת הגלריה היו לעתים גומחות מעוגלות. כמו כן, נעשה שימוש בחלונות עגולים ובהם תחרת חלונות שכללה טריפויל (3 עלים), קוורטרפויל (4 עלים) וכו'. לעתים נעשה גם שימוש בחלונות רוזטה, בעיקר בקצות הטרנספט (בית הרוחב) כמו בקתדרלת לינקולן (1220), אך פחות בחזית המערבית (בה לרוב הועדף חלון ישר עם קשת מחודדת). קישוטי העלווה שעיטרו את כותרות העמודים היו בעלי יופי וגיוון רב ושימשו אף בספנדרלים (אזור האבן שמעל הקשת), אבני הראשה של הקמרונות וכו'. בספנדרלים של קשתות הספינה הראשית, בית הרוחב וארקדות בית המקהלה היו לעתים קישוטי Diapering, למשל בבית הרוחב של מנזר וסטמינסטר שמייצג נאמנה את התקופה.

בגרסתו הטהורה ביותר, הסגנון הגותי האנגלי המוקדם היה פשוט וצנוע, והדגיש את גובה המבנה. לקראת סוף התקופה נבנה מנזר וסטמינסטר (Westminster Abbey) שהושפע מסגנון ה-Rayonnant הצרפתי והיה בעל ספינה ראשית בגובה של כ-31 מטר, מבין הגבוהות באנגליה. בכנסיית המנזר של וסטמינסטר קבורים רבים ממלכי אנגליה ואף אנשי רוח אחרים, והיא המקום בו מוכתרים מלכי בריטניה. מאפיין חשוב נוסף של הסגנון הגותי המוקדם באנגליה היה הופעתם של "חזיתות המסך" (Screen facade). מדובר בחזית מלבנית רחבה מאוד, לעתים רחבה בהרבה מאשר הכנסייה העומדת מאחוריה, במקרים רבים היא חסרה את שני המגדלים הצדדיים הכל כך אופייניים לגותיקה הצרפתית ואם המגדלים מופיעים, אזי הם מאחורי קו החזית. השער הראשי הוא פשוט ולרוב לא מקושט. בחלק מהכנסיות באותה תקופה שער זה גם לא שימש ככניסה ראשית לכנסייה שהייתה בצד הכנסייה, לרוב בצד הצפוני. חזית זו מאופיינת בקווים אופקיים ובקישוטים רבים, לרוב פסלים של קדושי הכנסייה בגודל ובגובה בהתאם לחשיבותם ההירארכית. הדוגמאות המפוארות ביותר של חזיתות אלו נמצאות בקתדרלת וולס ובקתדרלת פטרבורו (Peterborough Cathedral).

דוגמאות ידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגנון הגותי האנגלי המוקדם מאפיין כנסיות מנזרים ציסטריאניים רבים (הן בבריטניה והן בצרפת) כגון מנזר ויטבי ו-Rievaulx Abbey ביורקשייר. קתדרלת סולסברי היא אולי הדוגמה הטובה ביותר לסגנון, שכן היא נבנתה בתנופה אחת (בשנים 1200-1275) וכמעט שלא מצויים בה סגנונות אחרים (למעט החזית המערבית והמגדל עם הצריח המחודד, מהמאה ה-14). דוגמאות אחרות הן מבואת הגליל בקתדרלת אלי, הספינה הראשית ובית הרוחב בקתדרלת וולס (1225-1240), החזית המערבית של קתדרלת פטרבורו, בוורלי מינסטר ובית הרוחב הדרומי בקתדרלת יורק.

סגנון גותי מקושט[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית המערבית של יורק מינסטר היא דוגנה נאה לסגנון הגותי המקושט, ובפרט בתחרת החלונות בחלון הראשי. בתקופה זו הסיתות והגילוף, באבן הגיעו לשיאן, עם חלונות בעלות מסגרות מפותחות וכותרות עמודים, לעתים עם דוגמאות מעולם הצומח (עלים, פרחים וכו').

התקופה המקושטת, או סגנון גותי מקושט, היא השם שניתן לתת-סגנון אנגלי של האדריכלות הגותית. באופן מסורתי, תקופה זו מחולקת ל-2 תת-תקופות: "Geometric "גאומטרית" (1250-1290) ו-"Curvilinear" "עקמומית" (1290-1350).

הסגנון הגותי המקושט היה בשימוש בסביבות השנים 1250-1350 (לפי סר ניקולאוס פבסנר). סגנון זה היווה התפתחות של הסגנון הגותי האנגלי המוקדם מהמאה ה-13, והתפתח במאה ה-14 לסגנון הגותי הניצב, ששלט עד אמצע המאה ה-16. מונחים אלה נטבעו בידי תומאס ריקמן בחיבורו Attempt to Discriminate the Style of Architecture in England ומונחים אלה עדיין בשימוש נרחב. ריקמן תיארך את התקופה המקושטת ל-1307 עד 1377.

מאפייני הסגנון הגותי המקושט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגנון הגותי המקושט מאופיין על ידי תחרת החלונות שלו. החלונות המפותחים מחולקים למוליונים (פסי אבן אנכיים) צפופים, עד לגובה בו מתחילה הקשת של החלון. המוליונים ממשיכים למעלה ומסתיימים בתחרת חלונות מפותחת הכוללת תבניות אבן מורכבות הכוללות בדרך כלל קישוטי טריפויל (מסגרת עגולה ובה 3 גומחות הדומות לקצוות של עלים), קוורטרפויל (אותו דבר, רק עם 4 עלים) ועוד. הסגנון היה גאומטרי בהתחלה, אך נהפך לזורם ו"עקמומי" בתקופתו המאוחרת, בה הוסרו מעגלים מתחרת החלונות והן הוחלפו בקשתות עם גומחות מסוג Ogee. תחרת החלונות הזורמת, שדמתה לזו של הסגנון הגותי Flamboyant, פותחה ברבע הראשון של המאה ה-14 והייתה בשימוש כ-50 שנה.

בפנים הכנסייה, הסגנון מאופיין בעמודים גבוהים (בדרך כלל דקים ואלגנטיים יותר מתקופות קודמות) שתומכים בקמרונות. הקשתות הן מחודדות ושוות-צד (equilateral) והכרכובים המעוצבים עבים ובולטים יותר מאשר בתקופת הסגנון הגותי האנגלי המוקדם, אך עמוקות פחות במגרעות עם שימוש רב ב-fillet (רצועה צרה ושטוחה). קישוט מסוג ballflower (כדור ובו דוגמאות פרחים) ומוטיבים של פרחים בעלי 4-עלים תופסים את מקומם של קישוטי "שן-הכלב". העלווה שעל הכותרות היא פחות קונבנציונלית מהסגנון הגותי האנגלי המוקדם וזורמת יותר, ותבניות ה-Diapering בקירות יותר מגוונות.

דוגמאות ראויות לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות של הסגנון הגותי המקושט נמצאות בכנסיות וקתדרלות רבות בבריטניה. דוגמאות עיקריות הן הקצוות המזרחיים של קתדרלת לינקולן וקתדרלת קרלייל, והחזיתות המערביות של יורק מינסטר וקתדרלת ליצ'פילד. רוב קתדרלת אקסטר בנויה בסגנון המקושט, כמו גם מקום המצלב של קתדרלת אלי (כולל מגדל-המנורה המתומן, שנבנה בשנים 1322-1328 כדי להחליף את מגדל המצלב שקרס) ושלושת המפרצים המערביים של בית המקהלה וקפלת הגבירה. בסקוטלנד, מנזר מלרוז היה יכול להוות דוגמה מצוינת לסגנון המקושט, אלמלא נהרס (כיום הוא עומד הרוס).

סגנון גותי ניצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנים קתדרלת גלוסטר הבנוי בסגנון גותי ניצב. הפנים מעביר רושם של כלוב מאבן וזכוכית, האופייני לסגנון זה. תחרת החלונות של הסגנון הגותי המקושט פינתה את מקומה לקווים ישרים, חדים ופחות ראוותנים.
החוץ של קפלת הגבירה של הנרי השביעי במנזר וסטמינסטר הוא דוגמה מצוינת לסגנון הניצב ולדגש על קווים ישרים.
קמרונות מניפה (בקפלת הגבירה במנזר וסטמינסטר) האופייניים לגותיקה האנגלית המאוחרת.

סגנון גותי אנגלי ניצב הוא הסגנון השלישי בחלוקה ההיסטורית של האדריכלות הגותית באנגליה. השם "ניצב" ניתן לו בגלל הדגש שהוא שם על קווים אנכיים וישרים. לעתים סגנון זה נקרא גם "סגנון קווי" (Rectilinear) או פשוט "סגנון גותי מאוחר" ויש המשייכים אותו לסגנון גותי בינלאומי (International Gothic) של שלהי ימי הביניים.

הסגנון הניצב התפתח בסביבות 1350 מהסגנון המקושט המאוחר והיה נפוץ עד לאמצע המאה ה-16 והווה ניגוד בקוויו הישרים והפשוטים לתחרת החלונות העקמומית והמפותחת של הסגנון המקושט.

מאפייני הסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוויות (לינאריות) של הסגנון הגותי הניצב בולטת בתכנון החלונות, שנהיו גדולים מאוד (לפעמים ענקיים - כגון החלונות במערב ובמזרח של הכנסיות הגדולות) וכללו קורות אמצע (mullion) צרות שאפשרו יותר מקום לזכוכית ואמנות ויטראז'. קורות האמצע של החלונות התנשאו עד לקשת תבנית החלון, כאשר חלקו העליון חולק ליותר תת-חלונות עם קורות אמצע קטנות יותר.

תמיכות ומשטחי קיר חולקו גם הם לפאנלים אנכיים. בסגנון הניצב נעשה עדיין שימוש בקשתות מחודדות, אך נעשה גם שימוש הולך וגובר בקשתות ogee וקשתות טיודור.

בתקופה זו התפתח קמרון המניפה. בקמרון זה, מעמודי התמיכה יוצאות הרבה קשתות שמהוות צלעות של משטח חרוטי המקושט בתחרת אבן עשירה.

בסגנון זה היה נהוג לתחום את הטימפנון של שערים בריבוע מעל קשת, כאשר הספנדרלים (החלקים שמעל הקשת ומתחת לקו האופקי של ראשה) קושטו בתחרת אבן ועיטורי קוורטרפויל (עיגול ובו 4 עלים).

בסגנון זה נעשה ויתור על קומת הטריפוריום (שלעתים הוחלפה בפאנלים מקושטים) לטובת תגבור קומת התאורה (בה נמצאו החלונות הגבוהים), ואכן חלונות סגנון זה נחשבים לטובים באיכותם באדריכלות האנגלית. תבניות החלונות שטוחות יותר ופחות אפקטיביות מאלה של תקופות קודמות יותר. מאפיין בולט של הסגנון הניצב הוא חללים אליפטיים בתחרת החלונות.

לצד הבנייה מאבן, סגנון זה השפיע גם על הבנייה מעץ. גגות העץ של תקופה זו נחשבים למעולים באיכותם. גגות עץ מסגנון Hammerbeam roof, כגון זה שבאולם וסטמינסטר (1395), כנסיית ישו, אוקספורד ואולם קרוסבי, הופיעו לראשונה.

מבנים ידועים בסגנון זה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוגמה המוקדמת ביותר לסגנון גותי ניצב נמצאת בקתדרלת גלוסטר ומתאורכת ל-1360. בית הרוחב ובית המקהלה, ביחד עם הקלויסטר מהווים דוגמה מצוינת לסכנון הניצב.

מבנים אחרים בסגנון הניצב הם:

הסגנון הניצב זכה לעדנה בגל התחייה הגותית ובין השאר בא לביטוי בארמון וסטמינסטר - בניין הפרלמנט הבריטי. עוד דוגמה היא יד וילס (Wills Memorial Building) באוניברסיטת בריסטול (1915-1925).

מבנים גותיים אחרים באנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף קתדרלות, למנזרים ולכנסיות הגדולות יש להזכיר עוד שלושה סוגי מבנים שאפיינו את האדריכלות הגותית האנגלית:

הקפלות לעילוי הנשמה (Chantry chapels)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האמונה הנוצרית קתולית, נשמתו של נפטר עוברת לכור המצרף (פורגטוריום). כדי לעבור משם לגן העדן, היא זקוקה לעזרה של תפילותיהם של הנשארים בחייםבעלי ההון (האצולה החילונית והכנסייתית) דאגו לבנייתן של קפלות בתוך הכנסיות שישמשו לתפילה לשם המטרה הזו (חלקם דאגו לכך עוד בחייהם). בכנסיות הגותיות ביבשת אירופה הקפלות נבנו לאורך קירות הקתדרלה, בצדדים. בקתדרלות הגותיות האנגליות, חלק גדול מקפלות אלו נבנו במרכז הכנסייה, בדרך כלל בחלל שבין שני עמודים. בתוך חלל זה נבנה מבנה קטן אך מפואר מאוד שכלל את קברו של בעל הקפלה, המיוצג, לרוב, בצורת פסל השוכב על פני הקבר, לבוש במיטב בגדיו. סביב הקבר נבנה מבנה המורכב מעמודונים, קשתות, מגדלונים, שבכות אבן וקישוטים רבים. קפלות אלו היו מפוארות מאוד היות שבנוסף לתפקיד העלאת נשמתו של הנפטר לגן עדן היה להן דם תפקיד של הצגת עושרו וגדולתו של הנפטר. הדוגמאות המפוארות ביותר לקפלות אנגליות אלו נמצאות בכנסיית וסטמינסטר ובתוכן קבריהם של בישופים של הקתדרלה מהמאה ה-15.

כנסיות מקומיות (Parish churches)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-15 באנגליה התאפיינה בעליה ניכרת ברמת החיים של הסוחרים ובעלי החוות, בייחוד במזרח ובדרום האי. אחת התוצאות של זאת הייתה הגברה ניכרת של זרם התרומות שניתנו לכנסיות המקומיות בערי הספר ובכפרים. כתוצאה מכך כנסיות רבות נבנו מחדש בסגנון אופייני. סגנון גותי מקומי או כפרי זה התאפיין בכנסיות גדולות ומפוארות יותר, בנויות בדרך כלל בסגנון הגותי הניצב, רובן ככולם עם תקרות עץ מפוארות. תקרות אלו יצרו סגנון מיוחד שכונה "תקרות hammerbeam". תקרות אלו נבנו לרוב על ידי אומני עץ שהתמחו גם בבניית אוניות. התקרה נבנתה מקשתות עץ מסיביות חד או דו קומתיות. קשתות אלו היו חזקות דיין כדי לתמוך בקירות המבנה. בנוסף לקשתות היו בתקרה קישוטים רבים, פרותומות ופסלי עץ. על קירות הכנסייה (בפנים ולעתים גם בחוץ) נחרתו שמות תורמי הכסף לכנסייה, דבר שלא היה מקובל בקתדרלות הגדולות.

טירות גותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים הושלם הכיבוש האנגלי. המלכים של תקופה זו (ביחוד אדוארד ה-1) בנו טירות רבות שמטרתן הייתה להגן על אנגליה מפני פלישות נוספות. אך טירות אלו גם נועדו למגורי המלכים ובני האצולה. מכאן נובעים המאפיינים: הטירות הן מאסיביות מאוד עם חומות בצורות ומגדלי שמירה ופינות, לרוב מתומנים ושערים מפוארים אך מבוצרים היטב. בתוך הטירה נבנו חדרים שהיו אמורים לתת את מיטב הנוחיות למתגוררים בטירות אלו. חלק המגורים נבנה סביב האולם המרכזי, ה-hall, שהיה אולם גדול עם חלונות גבוהים בעלי קשתות, תקרת hammerbeam מפוארת ואח גדול ומקושט. באחת הקצוות הייתה במה ועליה כס השליט ולעתים השולחן הענק שסביבו נערכו הארוחות החגיגיות. מהאולם יצא פרוזדור שהגיע לחדרי השליט כמו חדרי השינה, חדרי העבודה וספריה.גם לחדרים אלו היו חלונות קשתיות גדולים ותקרות עץ וריהוט כבד בנוסח אופנות הריהוט של ימי הביניים. הקירות כוסו בגובלינים ובציורי קיר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. Gothic - Rolf Toman Ed. Koneman, English Edition 1999
  2. Gothic Architecture in England - UTE Engel In (1) 118-153
  3. The Cathedrals of England - Metcalf P., Pevsner M., New York 1989
  4. Great Cathedrals of Britain - Tatton-Brown T. London 1989

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו מקור מס' 1 בביליוגרפיה.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 ראו מקור מס' 2 בביבליוגרפיה.
  3. ^ ראו מקור מס' 3 בביליוגרפיה.