אדריכלות ג'ורג'יאנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פוקס דנטון הול-דוגמה לסגנון ג'ורג'יאני קלאסי
ארמון המושל בוויליאמסבורג- דוגמה לסגנון ג'ורג'יאני קולוניאלי

אדריכלות ג'ורג'יאנית היא סגנון אדריכלי שהיה נפוץ בארצות דוברות אנגלית בין השנים 1720 - 1840. הסגנון הג'ורג'יאני קיבל את שמו בהתאם לשמם של ארבעת המלכים מבית הנובר ששלטו בתקופה זו בממלכת בריטניה הגדולה: ג'ורג' הראשון, ג'ורג' השני, ג'ורג' השלישי וג'ורג' הרביעי.

מאפייני הסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המבנה בן קומה אחת או שתיים, בצורת קופסה, ובעומק של 2 חדרים.
  • שמירה על פרופורציות וסימטריה מדויקת ופשוטה מבחינה מתמטית של חלקי המבנה. לדוגמה, גודל וממדי החלון נקבעו ביחס לחדר בו הוא נמצא. ממדי החדרים נקבעו לפי יחס של קובייה כפולה.
  • דלת הכניסה במרכז המבנה, מעוטרת ומודגשת באלמנטים קישוטיים.
  • כרכובי הדלת והחלונות מעוטרים ומודגשים.
  • חלונות גדולים, מלבניים, יחידים, מסודרים בשורות ישרות, ובעלי חלוקה פנימית של הזיגוג.
  • חלונות בעלי מסגרת החלקה פנימית עילית או תחתית אך לא בסגנון חלונות כנף
  • הגגות משופעים, ישרים או משולבים.
  • ארובות משני צידי המבנה

במקומות בהם בוצעו תוספות בנייה על בסיס מבנים ישנים יותר, הושמו דגש והקפדה יתרה על הבנייה בסגנון הג'ורג'יאני בחזית המבנים הפונה לרחוב. תכנון המבנים הג'ורג'יאנים היה בהתאם לסדר הקלאסי, ונעשה שימוש בתוספות ובאלמנטים של בנייה בהשראת יוון העתיקה ורומא העתיקה. חומרי הבניין היו בעיקר לבנים ואבן טבעית בצבעי אדום צהבהב או לבן.

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדריכלות הג'ורג'יאנית היא המשך לבנייה בסגנון הבארוק האנגלי, שאחד מאדריכליה המפורסמים היה כריסטופר רן. השינוי הסגנוני בא לידי ביטוי בהגדלת ההשפעה של האדריכלות הפלדיאנית, ביחד עם השפעות של סגנון התחייה הגותית ושינוזרי. החל מאמצע המאה ה-18 חלה עלייה בדומיננטיות של האדריכלות הנאו-קלאסית, בעיקר כתוצאה מבנייה בסגנון התחייה היוונית.

הבנייה בסגנון הג'ורג'יאני הייתה נפוצה גם בקולוניות הבריטיות שמעבר לים. במקומות רבים נבנה הסגנון בהתאמה לזמינות החומרים המקומיים, ובאופן זה הוקמו מבנים ג'ורג'יאניים מעץ טבעי ולוחות עץ מעובד. בניגוד לאדריכלות הבארוק, שהייתה רלוונטית בעיקר למבני פאר כגון כנסיות וארמונות, הסגנון הג'ורג'יאני היה נפוץ גם בקרב המעמד הבינוני במושבות, תוך יישום עקרון הבנייה הוורנקולרית.

החל מ-1840 חלה ירידה במעמדו של הסגנון הג'ורג'יאני באירופה, והוא הוחלף בהדרגה על ידי סגנון התחייה הגותית. בארצות הברית הוא היה אחד ממאפייני הקולוניאליזם, ולפיכך חל פיחות במעמדו גם שם. בקנדה ובמדינות חבר העמים הבריטי היה הסגנון הג'ורג'יאני אות נאמנות לממלכה המאוחדת ולמורשתה, והיה הסגנון הדומיננטי במאה ה-19. בעשורים הראשונים של המאה ה-20 הפך הסגנון לדומיננטי פעם נוספת, וכונה "התחייה הקולוניאלית" או "הסגנון הנאו-ג'ורג'יאני". כיום הסגנון מבוקש בעיקר בקרב לקוחות פרטיים באחוזות כפריות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]