אדריכלות יוון העתיקה

אדריכלות יוון העתיקה

פרתנון, האקרופוליס באתונה
מידע כללי
העולם היווני, 800 לפני הספירה – 480 לפני הספירה
אזור גאוגרפי	יוון העתיקה
תקופה	אמנות יוון העתיקה
טווח תאריכים	המאה ה-12 לפני הספירה – המאה הרביעית לפני הספירה
מבנים עיקריים	הפרתנון, הסטואה של אטאלוס
סגנון אדריכלות קודם	אדריכלות מצרים העתיקה
סגנון האדריכלות הבא	אדריכלות רומית

אדריכלות יוון העתיקה היא סגנון אדריכלי, שהתפתח ביוון העתיקה החל מסוף התקופה המיקנית (המאה ה-12 לפנה"ס) ועד המאה הרביעית לפני הספירה - אז הגיעה האדריכלות היוונית לשיאה. שיאה של האדריכלות היוונית היה זיקוק של כמה סגנונות שהיוו את האדריכלות הקלאסית. זו מצאה את המשכה בסגנון האדריכלות ההלניסטית ובאדריכלות הרומית. האדריכלות הקלאסית היא הבסיס הקדום ביותר לרוב סגנונות האדריכלות שהתפתחו באירופה עד למודרניזם במאה ה-20. האמנות המינואית-מיקנית מבוססת על אלמנטים הבאים מהטבע, מהיבשה וממעמקי הים, כמו צמחי מים, דגים, תמנונים ועוד נושאים ייחודיים שכמעט לא הופיעו באמנות היוונית. על אף הפריחה התרבותית חלה בה ירידה כאשר רעידות האדמה גרמו לנסיגה תרבותית. סמוך לשנת 1,100 לפנה"ס נשרפה העיר מיקנה עד היסוד. תאריך זה מציין בספרי ההיסטוריה את סופה של התרבות המינואית- מיקנית. כ-100 שנה מאוחר יותר פלשו למיקנה שבטים דוריים שהחריבו תרבות זו. השבטים הדוריים התיישבו בעיר והתרבות שהביאו איתם תפסה את מקומה של התרבות שנחרבה. על רקע התרחשויות אלה התפתחה התרבות והאומנות היוונית הקדומה.

תהליך התגבשותם של השבטים הנודדים שפלשו לשטחי יוון נמשך כשלוש מאות שנים, וכדי להגיע ליציבות מדינית-טריטוריאלית אחידה הם הקימו ערי-מדינה (פוליס) עצמאיות שהיו מאוחדות סביב הדת והמיתולוגיה היווניות. "הפוליס" הייתה עיר מדינה עצמאית עם שלטון עצמי, צבא ומערכת חוקים משלה, וסיפקה בעצמה את רוב צרכיה הכלכליים, החברתיים והתרבותיים. כלפי מדינות אחרות התנהלה הפוליס כגוף מדיני עצמאי לחלוטין.

שורשיה של האדריכלות היוונית בסגנונות בנייה של תרבויות עתיקות ששגשגו באזור יוון והים האיגאי באלף השני לפנה"ס, כמו התרבות המיקנית, התרבות המינואית, ותרבויותיהם של שבטים שונים אחרים, שהיגרו לצפון יוון ולאסיה הקטנה. רוב המבנים שנבנו בראשית התקופה של יוון העתיקה כמעט ולא שרדו, בין משום שנהרסו ונבזזו במהלך השנים, בין משום שנבנו מעץ. רוב הבניינים שנשתמרו, עד התקופה הרומית או עד היום, הם בעיקר מבני ציבור שנבנו החל במאה ה-5 לפנה"ס, ולאחריה.

האדריכל ביוון העתיקה, כמו פסל או צייר, לא נחשב לאמן אלא היה אוּמן שהיה אחראי על הבנייה. המילה "ארכיטקט" מקורה במילה היוונית "ארכי-טקטון" שפירושה בנאי ראשי (ארכי-ראשי, טקטון-בנאי). האדריכל היה אמון על תכנון המבנה ועל בנייתו, לרבות קישוטיו הפיסוליים. רוב האדריכלים היווניים היו אלמונים. אפילו האדריכל איקטינוס, שבנה את הפרתנון באתונה בשנים (447–432 לפנה"ס), אליו היו מתייחסים היום כאל גאון רב-אומן, קיבל הכרה של בעל מלאכה שעשה את עבודתו, ולא זכה בחייו להכרה מכובדת ומשמעותית.

מאפייני הסגנון

מקדש הפיסטוס באתונה

האדריכלות היוונית השתמשה בבנייה בעיקר באבן ובשיש. טכנולוגיית הבנייה הייתה פשוטה יחסית (לעומת האדריכלות הרומיתשהייתה מפותחת יותר מבחינה טכנולוגית מזו היוונית) ועשתה שימוש בעיקר במבני לבנים, בעמודי אבן או שיש, בקורות אופקיות מאבן או מעץ ובגמלונים משולשים. ליוונים לא הייתה ידועה טכנולוגיית הבנייה של קשת או של כיפה, ולכן הצורות בהן נעשה שימוש באדריכלות היו בעיקר אורתוגונליות (מבוססות על זוויות ישרות) ומשולשים פשוטים בגמלונים בחזיתות מבנים.

כאשר הבשיל סגנון הבנייה, לקראת המאה ה-6 לפנה"ס, התאפיינו המבנים בקווים נקיים ומדויקים, והפגינו פרופורציות מתוכננות היטב, בכלל זה סימטריה כמעט מושלמת. עם זאת, בתכנון המרחב לא הושם כל דגש על סימטריה - אף שכל מבנה לעצמו נבנה בסימטריה מוקפדת, הבניינים השונים במתחם היו מפוזרים בהתאם לטופוגרפיה ולאלמנטים נופיים שונים. הדבר בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בתכנון האקרופוליס של אתונה. האקרופוליס, שבמרכזה הפרתנון, נבנתה על הר, והמבנים השונים מפוזרים עליו ומשתלבים בהרמוניה עם הטבע והסביבה. הפרתנון ומבנים אחרים שנבנו באקרופוליס תוכננו כך שיתפסו על ידי המטפבים להר בפרספקטיבה מכיוונים שונים, ולא בהכרח במבט חזיתי מסודר בו נראית החזית בסימטריה מושלמת. הרומאים, שאימצו את הסגנון היווני, בחרו דווקא להבליט את הסימטריה, ואיפשרו לצופה בבניין לראות את המקדש מהחזית הראשית בלבד; לרוב נבנו מבנים נוספים מצידי המקדש שחיזקו את הסימטריה הכוחנית.

כותרות העמודים לפי הסדרים הקלאסיים

הסדרים הקלאסיים

ערך מורחב – הסדרים הקלאסיים

במקומות שונים באזור יוון והים האיגאי התפתחו כמה סגנונות בנייה בעלי מאפיינים כלליים דומים מאוד, אך ייחודיים בפרטיהם ובקישוטיותיהם. שני סגנונות עיקריים היו הסגנון הדורי, שפותח על ידי השבטים הדורים בצפון יוון, והסגנון האיוני, שפותח בעיר איוניה שבחופה המערבי של אסיה הקטנה.

בסגנונות אלו נעשה שימוש על ידי אדריכלים בכל יוון בתקופה הארכאית. מאוחר יותר, בתקופה הקלאסית (מן המאה החמישית לפנה"ס), התפתח גם הסגנון הקורינתי. שלושה סגנונות אלו, הנקראים גם "סדרים", היוו מוסכמה ואף מעין תקנים לאדריכלות היוונית. הסדרים הללו, יחד עם סדרים משניים נוספים, אומצו מאוחר יותר על ידי הרומאים, ונעשה בהם שימוש גם בסגנונות אדריכליים מאוחרים יותר, כולל בתקופה המודרנית.

סוגי מבנים ביוון העתיקה

מקדש יווני

הפרתנון באקרופוליס של אתונה

ערך מורחב – מקדש יווני

המקדשים היווניים התפתחו באמצע המאה ה-8 לפנה"ס. תפקיד המקדש היה לשמש כבית עבור פסל האל שנמצא בתוכו. המקדשים היווניים היו מוקפים בעמודים פריסטילים בסימטריה מוחלטת. כמעט תמיד כללו מספר זוגי של עמודים בחזית הראשית ובחזית האחורית, ומספר זוגי גדול יותר של עמודים בחזיתות הצדדיות. בין העמודים לבין חלל המקדש עצמו (שהיה סגור בקירות לבנים) היה מעבר שאפשר למבנה להתייחס לכל ארבעת הכיוונים.

המקדשים היו מבנים מונומנטליים, שבנייתם היה מדויקת להפליא בהתאם לסדרים הקלאסיים: הדורי, האיוני או הקורינתי. החזית הבסיסית של המקדש היווני אומצה על ידי הרומאים ועל ידי סגנונות אדריכלות נוספים, ומגדירה עד היום את הדימוי של מבנה ציבורי מפואר.

סטואה

ערך מורחב – סטואה

שחזור "הסטואה של אטאלוס" באתונה

סטואה, בעברית "סטיו" (מלשון המילה היוונית, באנגלית נכתב "Stoa"), היא שורת עמודים (קולונדה) מקורה לשימוש ציבורי. הסטואות היוו בדרך כלל דופן לחללים ציבוריים, לשווקים או לאגורה שהיו פתוחים אליהן בצד אחד וכללו מעבר וחדרים שונים בצד השני. לסטואה היו תפקידים שונים שהשתנו בדרך כלל - חנויות של סוחרים, הלנה, גלריות ועוד.

סטואות גדולות ומפוארות נבנו בערים רבות בתקופה היוונית והרומית, ורובן נבנו לפי הסדר הדורי.

תיאטרון

התיאטרון ביוון העתיקה התפתח ופרח מהמאה ה-6 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לפנה"ס. מבני התיאטרון היווניים מוקמו תמיד על טופוגרפיה משופעת, שאיפשרה לבנות יציעים בנוחות וללא מאמץ רב. התיאטראות היו בנויים מהרבה שורות ספסלים מעוגלות, האחת מעל השנייה, ובמרכזן בבמה. קשתות השורות הקיפו בדרך כלל קצת יותר מחצי מעגל.

התיאטרון באפידאורוס

התיאטרון היווני השתמש בנוף הטבעי כחלק מהתפאורה והשתלב בהרמוניה בטבע שסביבו.

אגורה (αγορά, Agora)

האגורה הייתה חלל עירוני ציבורי חשוב בפוליס היוונית. האגורה הייתה כיכר מוקפת במבני ציבור וסטואות, ושימשה כשוק וכמרחב לאירועים ציבוריים שונים. תפקיד דומה מילא הפורום הרומי בתקופה הרומית.

בולטריון (Bouleuterion)

הריסות בולטריון בעיר אקראי שבסיציליה

גימסניון רומי בעיר פומפיי

הבולטריון היה המבנה ששימש למקום ישיבת הבוּלֶה - מועצת העיר. מבנה הבולטריון דמה לתיאטרון קטן מקורה, שאיפשר לזקני העיר לשבת בחצי מעגל ולקיים התכנסויות, בהן התקבלו החלטות מוניציפליות.

גימנסיון (γυμνασιον, Gymnasium)

הגימנסיון היה מבנה ביוון העתיקה ששימש לחינוך גופני ולחינוך בכלל, על מנת להכין צעירים לחיים בוגרים ולהפוך אותם לאזרחים. הגימנסיון מילא תפקיד חשוב מאוד בחברה האזרחית של הפוליס, והמבנה עצמו אף היווה מקור לגאווה מקומית.

הגימנסיון נבנה על פי רוב בסמוך למים זורמים ולחורשת עצים, על מנת להעניק תנאים אופטימליים להדרכת חניכים תחת סיסמת "נפש בריאה בגוף בריא". מבנה הגימנסיון, בדומה לתיאטרון, ניצל בצורה מיטבית את הסביבה הטבעית בה נבנה. בדרך כלל נבנה הגימנסיון על צלע של הר ולאורך טראסות רחבות, כשעל גבי המפלסים השונים נפרש האלמנטים הארכיטקטוניים השונים שכללו פלאייסטרה (אנ'), גימנסיון, מסלול ריצה, מרחצאות ועוד.

הבית היווני

הבית הפרטי היווני הטיפוסי היה מבנה חד קומתי המתכנס לתוך חצר. הוא כלל מסדרון כניסה שהוביל לחצר פנימית, כשרוב החדרים פנו אל החצר ולא אל חוץ המבנה. על פי רוב, בצדה האחד של החצר היו עמודים שנקראו "אכסדרה" (או בלועזית: קולונדה. כיום נעשה שימוש במילה זו לתיאור של שורת עמודים), שיצרו מעין מרפסת פנימית הפונה אל החצר. בכל בית היה חדר אירוח בו היו מתנהלים הסימפוזיונים - משתאות. חדר זה רוהט במיטות שסבבו את מרכז החדר, עליהן ניתן היה לשבת בהסבה ובנוחות סביב התקרובת שהוגשה, או סביב מופע שהוצג לפני האורחים.

התקופה ההלניסטית

סגנון האדריכלות הקלאסי של יוון העתיקה הופץ ברחבי המזרח התיכון עם כיבושיו של אלכסנדר הגדול מסוף המאה ה-4 לפנה"ס. כמעט ואין הבדלים סגנוניים בין מבנים ביוון העתיקה לבין מבנים הלניסטיים שנבנו במזרח. גם בתקופה זו נעשה שימוש בסדרים הקלאסיים ובעקרונות התכנון הקלאסיים. בנייה של ערים הלניסטיות חדשות ממצרים ועד אזור אפגניסטן ובהם תיאטראות ומקדשים, הייתה חלק מהפצתה של התרבות ההלניסטית על ידי אלכסנדר הגדול ויורשיו.

עיקר ההבדל בין התקופה ההלניסטית לבין התקופה היוונית נעוץ בהיבטים של תכנון עירוני, אשר היה רלוונטי יותר בשל הערים החדשות הרבות שהוקמו. הערים שנבנו בתקופה ההלניסטית התאפיינו בתכנון היפודאמי: תכנון רציונלי מאוד של רשת רחובות שתי וערב, המשרה מבננים מלבניים. כל מבנן, כלומר משבצת הסגורה בין ארבעה רחובות, נקראה "אינסולה" (אי). אינסולה אחת הכילה כמה עשרות בתי מגורים בני קומה אחת או שתיים. האגורה הייתה פעמים רבות אינסולה ריקה, ששמרה על המבנה הרחובות, תוך יצירת מרחב עירוני נח, שלצידו נבנה בדרך כלל המקדש.

מונחים

ערך מורחב – אדריכלות קלאסית - מונחים

רכיבי בניין

רשימת רכיבי הבניין מהנמוך אל הגבוה:

• סטילובטה (stylobate), בסיס המקדש. משטח אופקי הבנוי משלוש מדרגות רחבות המקיפות את כל המבנה. באדריכלות הרומית הבסיס נקרא פודיום, כמו במת המנצחים במשחקים האולימפיים.

עמודים (columns)

העמוד מורכב משלושה חלקים עיקריים: בסיס, גוף וכותרת:

• בסיס - רק בסדרים האיוני והקורינתי.
• גוף העמוד (shaft) - העמוד עצמו היה בנוי מסדרה של גלילים נמוכים אשר עמדו אחד על השני. בחלק מהסדרים הגלילים הלכו והוצרו לקראת 2/3 הגובה של העמוד, דבר שנתן לו מראה מעט יותר "שמנמן". במצב כזה קוטרו העליון של העמוד היה קטן מקוטרו התחתון בכשמינית.
  • חריצים (fluting) - גילוף אורכי באבן לאורך רוב גובה העמוד בצורה (בגריעה) של חצי עיגול.
  • אנטזיס (entasis) - קמירות מתוכננת לאורך עמוד או אלמנט אנכי אחר. בעמודים, הקמירות יוצרת עיבוי קל קצת מתחת לחצי גובה העמוד שאחר כך הולך וקטן ככל שעולים במעלה העמוד. הסיבות המשוערות לאנטזיס הן הנדסיות או אסתטיות - כדי ליצור תחושה של מבנה "אורגני" הלוחץ על העמודים.
• כותרת (capital) - חלקו העליון של העמוד המקנה לו את זהותו. בכל סדר קלאסי יש כותרת שונה, על פיה ניתן לזהותו בקלות.
• אכינוס (echinus) - בסדר הדורי, חלק גלילי שטוח בין הכותרת לאבקוס.
• אבקוס (abacus) (אנ') - לבנה שטוחה הנמצאת מעל הכותרת ומעליה מונח הארכיטרב.

אנטבלטורה

אנטבלטורה (entablature) - החלק העליון של המבנה הנמצא מעל העמודים. מחולק לכמה שכבות:

• ארכיטרב (architrave) - הקורה הראשית המונחת מעל לעמודים.
• אפריז (frieze) - השכבה האמצעית באנטבלטורה והעבה ביותר. בסדרים האיוני והקורינתי נהגו לקשט את האפריז בפסלים ובתבליטי באבן:
  • מטופות (metopes) - תבליטי אבן לאורך האפריז. מופרדים ביניהם בטריגליפים.
  • טריגליף (triglyph) - פסים קישוטיים ניצבים לאורך האפריז המפריד בין המטופות.
• קרניז (cornice) - הרכיב האופקי העליון באנטבלטורה. הקרניז תמיד בולטת לצדדים וכלפי חוץ יותר מהרכיבים שמתחתיה.
• גמלון (pediment) - חזית הגג המשולש הנראה מהחזית. הגמלון הוא הרכיב העליון של האנטבלטורה וחותם את חלקה העליון של החזית.
  • טימפנון (tympanum) - פסלים ותבליטים קישוטיים מאבן בתוך הגמלון.
  • אקרוטריון (acroterion) - קישוט בקודקוד הגמלון.

סוגי מבנים ומקומות

• אקרופוליס (acropolis) - "העיר העליונה". גרעין הפוליס העתיק, בו מרוכזים לרוב מבנים בעלי חשיבות רבה לעיר.
• טמנוס (Temenos) - המתחם המקודש בו רוכזו כמה מקדשים ומזבחות.
• מתחם פן-הלני - טמנוס בעל חשיבות רבה.
• פריבולוס (peribolos) - גדר או חומה קטנה התוחמת את הטמנוס.
• פרופילאה (propylaea) - מבנה שער-הכניסה לטמנוס
• מקדש יווני - מבנה הפולחן הדתי ביוון העתיקה. מקור חשוב באדריכלות המערבית.
• אגורה (agora) - כיכר עירונית מרכזית מוקפת מבני ציבור
• סטואה או סטיו (stoa) - מבנה ציבור בעל אכסדרה בעל שימושים משתנים

חלקי המקדש

• נאוס (naos או cella) - ההיכל הפנימי המרכזי של המקדש.
• פרונאוס (pronaos) - מרפסת בצד המזרחי ממנה נכנסים.
• אופיסטודמוס (opistodomos) - מקום בו אכלסו את אוצרות המקדש.
• אדיטון - (aditon) חדר קטן במקדש המורשה רק לכהנים.
• פרוסטילון (Proistyle) - מקדש עם עמודים קדמיים.
• אמפיפרוסטילון - פרוסטילון דו-כיווני. צד אחד אטום.
• מקדש פריפטרלי - מוקף שורת עמודים אחת מכל צדדיו.
• מקדש דיפטרלי - מוקף שתי שורות עמודים מכל צדדיו.
• מקדש מונופטרלי - טיפוס מקדש עגול.

ראו גם

• אדריכלות רומית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדריכלות יוון העתיקה בוויקישיתוף

• אדריכלות יוונית, דף שער בספרייה הלאומית
• אדריכלות יוון העתיקה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)