אד מטום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אד מטום (לטינית: argumentum ad metum, או argumentum in terrorem, מילולית: כדי להפחיד) הוא כשל לוגי של אי-רלוונטיות מקבוצת כשלי פנייה אל הרגש, שבו מישהו מנסה לגרוף אהדה לטיעונו באמצעות משחק בפחדים ובדיעות קדומות אצל הצד שכנגד.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אם נפסיק לשלם דמי אבטלה והשלמת הכנסה, אנשים יתגלגלו ברחובות וירעבו ללחם".
  • "אם לא תפסיק לעשן חשיש תהפוך לנרקומן בתחנה המרכזית כמו אלו שראינו בטלוויזיה".
  • "ביטוח ישיר: כי החיים לא תמיד הוגנים".
  • "אם לא תשלים את התואר באוניברסיטה, אף אחד לא ירצה להעסיק אותך".
  • "שמפו קרמה: מגן על שורשי השיער מפני פגעי האקלים".
  • "אם תחזור בתשובה, יחשבו שהשתגעת".

השימוש בטיעוני אד מטום נפוץ במיוחד אצל פוליטיקאים כתכסיס רטורי. הפחד או הפנייה לדיעות הקדומות אינם רלוונטיים להחלטה: הם מטשטשים את העובדה שיש דרכים רבות להימנע מן התוצאה המאיימת, מלבד האפשרות המסוימת שאליה הם דוחפים. טיעוני אד מטום קשורים הדוקות לכשלי דילמה כוזבת, שבהם מצב מעורר חששות או פחד מוצב כחלופה היחידה האפשרית להצעתו של הטוען.

יש המבלבלים לעתים בין טיעוני אד מטום וטיעוני אד בקולום (בשם הכוח). האבחנה בין השניים טמונה בכך שטיעוני אד מטום הם רק אזהרה: משהו רע עתיד לקרות לשומע, אך אין בטיעון איום לגרום לשומע רע. טיעוני אד בקולום הם איום להעניש את השומע.