אה"מ בלפאסט
| אה"מ בלפאסט | |
|---|---|
 |
|
| תיאור כללי | |
| סוג אונייה | סיירת קלה |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | טאון |
| אוניות בסדרה | אה"מ בלפאסט, אה"מ אדינבורו |
 |
|
| מספנה | Harland and Wolff, בלפאסט, צפון אירלנד |
| הושקה | 17 במרץ 1938 |
| הוכנסה לשירות | 5 באוגוסט 1939 |
| גורלה | הוצאה משירות ב-24 באוגוסט 1963. אוניית מוזיאון בלונדון מ-21 באוקטובר 1971 |
| נתונים כלליים | |
| הדחק | 11,553 טון |
| אורך | 187 מטר |
| רוחב | 21 מטר |
| שוקע | 6.1 מטר |
| מהירות | 32 קשרים (59 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 750 עד 850 (כאוניית דגל) |
| הנעה | 4 דוודים המזינים 4 טורבינות, 80,000 כוח סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| שריון | שריון עיקרי - 114 מ"מ, סיפון - 76 מ"מ |
| חימוש | 12 תותחים 6 אינץ' (152.4 מ"מ), 8 תותחים 4 אינץ' (101.6 מ"מ), 12 תותחי Bofors AA (חימוש ב-1959) |
| מטוסים | שני מטוסי סיור אמפיביים סופרמרין וולרוס |
| מוטו | "Pro Tanto Quid Retribuamas" (בלטינית: "לכל כך הרבה, איך נפרע?") |
אה"מ בלפאסט (באנגלית: HMS Belfast), הייתה סיירת קלה של הצי המלכותי הבריטי. היא אחת משתי ספינות שהיוו את תת-סדרת הסיירות הבריטיות "טאון" (Town), יחד עם אה"מ "אדינבורו". הבלפאסט היא כיום מוזיאון צף בלונדון.
אמנת וושינגטון הגבילה את סדרת הסיירות טאון לפחות מ-10,000 טון. במקור תוכננו הספינות לשאת תותחים 4-קניים בקוטר "6, אך בעיות בבניה גרמו להמרת התכנון לשימוש בגרסאות משופרות של התותחים התלת-קניים מסדרות קודמים של האונייה. התותחים המשופרים היו קלים יותר מקודמיהם, והמשקל שנחסך שימש לשיפור שריון האונייה והגנות הנ"מ שלה.
"בלפאסט" הושקה ביום פטריק הקדוש ב-1938 במספנה "הרלאנד אנד וולף" בבלפאסט על ידי אשתו של ראש הממשלה דאז, נוויל צ'מברליין. בזמנו, עלות האונייה הכוללת עמדה על 2,141,514 ליש"ט. האונייה נכנסה לשירות הצי הבריטי באוגוסט 1939 בפיקודו של הקפטן ג. א. סקוט וסופחה לשייטת הסיירות ה-18.
מלחמת העולם השנייה [עריכה]
כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה עסקה שייטת הסיירות ה-18 בהטלת הסגר ימי על גרמניה. במסגרת פעילותה בשייטת, יירטה "בלפאסט" את אוניית הנוסעים הגרמנית "קאפ נורט" (Cap Norte) שניסתה לחזור לגרמניה במסווה של אונייה נייטרלית.
ב-21 בנובמבר 1939 נפגעה "בלפאסט" קשות ממוקש ימי מגנטי כאשר עזבה את לשון הים מנהר פורת' בסקוטלנד, 21 אנשי צוות נפצעו. הנזק בשדרית האונייה, בגופה ובציוד המכני היה כה רחב, עד כי נדרשו שלוש שנים לתיקון האונייה במספנת דבנפורט. המוקש הוטל ב-4 בנובמבר על ידי הצוללת הגרמנית U-21.
"בלפאסט" חזרה לשירות בצי בנובמבר 1942 תחת פיקודו של קפטן פרדריק פרהאם. במהלך התיקונים נוספו לאונייה מספר שיפורים שכללו בין השאר התקנת מערכת רדאר ובקרת ירי חדשה. השיפורים הגדילו את הדחק האונייה מ-11,175 טון ל-11,553 טון ובכך הפכו אותה לסיירת הכבדה ביותר של בריטניה.
במהלך המלחמה השתתפה האונייה בקרב כף הצפון, מבצע "נפטון" ומבצע "נורמנדי". בשעה 05:30 בבוקר ה-6 ביוני 1944 הייתה "בלפאסט" מהאוניות הראשונות לירות לכיוון העמדות הגרמניות בנורמנדי. במשך 5 השבועות הבאים האונייה המשיכה להפציץ כמעט ללא הפסק מסוללות ה-"6 וה-"4 שלה, עד שהקרבות היבשתיים התקדמו אל מעבר לטווח תותחיה.
לאחר המלחמה [עריכה]
"בלפאסט" שירתה גם במהלך מלחמת קוריאה, שם תמכה בכוחות האו"ם בהפצצות ימיות. ביולי 1952 נפגעה האונייה מטיל אויב, שגרם למותו של חייל ולפציעתם של ארבעה נוספים. בשנים 1959 - 1962 פעלה האונייה במזרח הרחוק באימונים ולהפגנת כוח.
"בלפאסט" עזבה את סינגפור ב-26 במרץ 1962 לכיוון בריטניה, שם ביקרה בפעם האחרונה בבלפאסט וסיימה את שירותה הצבאי ב-24 באוגוסט 1963. בעקבות יוזמה של אדמירל-משנה סיר מורגן מורגן-ג'ילס, אחד ממפקדי "בלפאסט" בעבר, הוחלט להביאה ללונדון - שם הפכה למוזיאון צף ונפתחה לציבור לראשונה ביום טרפאלגר בשנת 1971.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל לונדון | ||
