אהוד בן גרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהוד בן-גרא
למנין: השופט השני
תקופת שיפוט: 80 שנה
הישגים עיקריים: שחרר את ישראל מהמואבים
והרג את עגלון מלכם
שבט: שבט בנימין
כרונולוגיית שופטים
עתניאל בן קנז שמגר בן ענת

אהוד בן גרא, על-פי הסיפור המקראי, היה השופט השני ששפט את ישראל, כמתואר בספר שופטים. על פי הנאמר בשופטים ג טו, אהוד היה משבט בנימין - "אהוד בן גרא בן הימיני", וכך גם על פי דברי הימים א' ח ג. אהוד היה שמאלי, שנאמר: "איש איטר יד ימינו".

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסופר בפרק ג' בספר שופטים, בני ישראל עשו הרע בעיני אלוהים, ובשל כך סייע ה' לעגלון מלך מואב, להשתלט על שטחים בהם ישבו אחדים משבטי ישראל ולשעבד את יושביהם.

במקרא עצמו מוזכרת "עיר התמרים", היא יריחו, כעיר שנכבשה על ידי המואבים, וכנראה השתלטו הם גם על שטחים קטנים מאוד בירדן הקטן קטון, ועל אזור ההר בעבר הירדן המערבי. עגלון נעזר בעמלקים ובעמונים לשם כיבוש ישראל.

על פי המסופר, היו בני ישראל תחת שלטונו שמונה עשרה שנים. בני ישראל זעקו לה' בבקשת עזרה, "וַיָּקֶם ה' לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי" (שופטים, פרק ג', פסוק ט"ו), להצילם מיד המואבים.

מריבת עגלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור מאת פורד מדוקס בראון של אהוד מתנקש בעגלון

על פי המסופר בספר שופטים, אהוד נקט בפעולה נועזת כדי להציל את ישראל. הוא החליט להתנקש במלך מואב בארמונו, ולהתחיל במלחמה מיד אחר כך, כאשר במחנה האויב ישנו בלבול ומורך לב, עקב הפגיעה במנהיגם.

הוא הכין חרב פיפיות (חרב בעלת להב משני צידיה; רוב החרבות בעת העתיקה היו חדות רק מצד אחד), שהייתה קצרה מאוד, כדי שיוכל להחביא אותה מתחת לבגדיו. בגלל שאהוד היה איטר יד ימינו (שמאלי),הוא נשא את החרב בצד ימין וכך השומרים, שהיו בודקים אם יש חרב בצד שמאל, לא מצאו את חרבו. כתוצאה מכך היה יכול לגשת למלך חמוש מבלי שיעצרו בעדו.

אהוד נשלח בראש משלחת של בני ישראל להביא מנחה לעגלון. לאחר הגשת המנחה, אמר לו שיש לו אליו דבר סתר כדי שעגלון ירחיק מעליו את השומרים. לאחר מכן הוא אומר לו שיש לו דבר אלוהים, והמלך קם מתוך סקרנות (המלכים הגויים ידעו שהקב"ה הוא האלוהים). אהוד התקרב אל המלך ודקר אותו בביטנו באמצעות החרב. החרב נבלעה כולה בתוך ביטנו של עגלון שהיה איש "בריא" (שמן) וגדול מאוד.

אהוד יצא אל המסדרון, נעל את הדלת ונמלט אל השעירה (דרום הר אפרים, כנראה). עבדי המלך ראו את אהוד נועל את הדלת, וסברו כי נעל אותה כיוון שהמלך עושה את צרכיו. כאשר ראו שחלף זמן רב והמלך אינו פותח את הדלת, הם פתחו אותה וראו שהמלך מת.

המלחמה במואבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינתיים הגיע אהוד אל הר אפרים, שם תקע בשופרו ופלש לעיר מואב יחד עם צבא גדול. אהוד בן-גרא וכל צבאו נלחמו במואבים, והכו בהם כעשרת אלפים איש. בעקבות הניצחון והמורא הגדול שהטיל אהוד על המואבים, שרר שלום באזור זה שמונים שנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]