אהרון הכהן מלוניל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי אהרון הכהן מלוניל או אהרון בן יעקב הכהן הוא ראשון פרובנסלי שפעל בסוף המאה ה-13 ובתחילת המאה ה-14, מחבר הספר ארחות חיים.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד למשפחת רבנים שישבה דורות רבים בפרובנס. הרב אהרן הכהן מזכיר בספרו פעמים רבות את סבו מצד אביו, ר' דוד בר' יצחק הכהן, ופעמים מזכיר גם הלכות בשם אבי סבו, רבי יצחק הכהן, שהיה תלמיד של הראב"ד. אבותיו התגוררו ככל הנראה בנרבון, והדעות חלוקות בשאלה האם הוא עצמו היה מלוניל[1] או מנרבון[2], ובהתאם לכך האם בכלל יש למקום לכינוי "מלוניל". שנות לידתו ומותו אינם ידועים, אולם יש בספרו ארחות חיים כמה רמזים על פיהם ניתן להעריך את זמן כתיבת הספר ושנות חייו. בהלכות קידושין הוא מספר על מקרה שאירע באוניון בשנת נ"ה (1295) ובשני מקומות הוא מתייחס לרבי אשר אשכנזי, הרא"ש, תוך ציון ז"ל אחרי שמו, דבר המעיד שהספר נחתם לאחר שנת 1327‏[3]. כן מתאר הרב אהרן הכהן את היותו בין מגורשי פרובנס, במילים: "נדדתי ממעוני אל ארץ מאפליה, ארץ עיפתה וציה, היה מלוני צלמות ולא סדרים, יושבי על מדין בחדרים, ולא מורה צדק ולא תבואה, ... אבדה עצה מכהן, לא אוכל להשיב על לאו לאו ועל הן הן", כלומר הוא גורש כרב מפרובנס בשנת 1306. בסוף ימיו הוא היגר לאי מיורקה בו למד אצל רבי שם טוב פלכו. הוא מזכיר אותו פעם אחת תוך ציון ז"ל אחרי שמו, כך שאנו יודעים שהוא חי אחרי פטירתו של רבי שם טוב‏[4].

ספרו של הרב אהרון הכהן, אורחות חיים הוא ספר הלכה האוסף הלכות מדברי החכמים שקדמו לו במגוון נושאים. הספר יצא שנים מועטות לפני צאת הספר ארבעה טורים, אשר דחק הצידה מבחינת הקהל הרחב את כל ספרי ההלכה האחרים. עם זאת, הספר אורחות חיים נשאר ספר חשוב בעיני חכמי ההלכה. הוא צוטט על ידי הבית יוסף מאות פעמים והיווה בסיס לספר הכלבו. אצל החוקרים הספר מהווה עדות למנהגי פרובנס. הספר יצא בשני חלקים. החלק הראשון עוסק בהלכות ימי חול, שבת ומועדים, ומקביל לטור אורח חיים. החלק השני כולל הלכות במגוון נושאים המקבילים לחלקים של יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט.

את כתבי היד של ספר אורחות חיים ניתן לחלק לשתי מהדורות: מהדורה מוקדמת של הספר שיצא לאור לפני שרבי אהרון הכהן הגיע למיורקה, ועל כן הוא אינו מכיל כל התייחסות לרב שם טוב (מהדורה זאת הייתה בסיס למהדורת הדפוס של 1752) ומהדורה מאוחרת המזכירה את הרב שם טוב (מהדורה זאת עמדה בפני רבי יוסף קארו בכתבו את הבית יוסף)‏[4]. החלק הראשון יצא לאור בדפוס בשנת 1752 והחלק השני הודפס בברלין בשנת 1902 על ידי משה שלזינגר, אשר החליט להתבסס על כתב יד של המהדורה המאוחרת.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד קונפורטי, קורא הדורות, עמ' כא:
  2. ^ אהרן בן יעקב בן דוד הכהן, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
  3. ^ משה שלעזינגר, ‏מבוא לספר אורחות חיים, חלק ב', עמ' IX, ברלין תרס"ב, באתר HebrewBooks
  4. ^ 4.0 4.1 שלום דובער לוין, ‏מבית הגנזים, סימן פ"ז, בתוך: יגדיל תורה, תשרי-חשון, תשמ"ח, באתר HebrewBooks