אהרן מרקוס
 |
אהרן מרקוס (י"ב בשבט תר"ג, 1842, המבורג – א' באדר ב' תרע"ו, 1916, פרנקפורט) היה רב, סופר, פילוסוף של תנועת החסידות, חוקר הלשון העברית; מראשוני התנועה הציונית בגליציה. כתב גם בשם העט Verus (וֶרוּס).
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
אהרן מרקוס נולד בי"ב בשבט תר"ג בהמבורג. בשלב מסוים עבר למזרח אירופה, והתיישב בקרקוב (אז בגליציה, בתחום האימפריה האוסטרו-הונגרית; כיום פולין), שם למד בישיבה והתקרב לחצרות האדמו"רים של חסידות רדומסק וחסידות צ'ורטקוב.
מרקוס חקר את עולם החסידות ופרסם ספרים על תורתה בגרמנית. כמו כן כתב ספרים בעברית. בין השאר פרסם ספרים על הפילוסופיה של הרטמן ועל הקשר בינה לבין החסידות, וכן פרסם מחקרים על הלשון העברית.
[עריכה] פעילותו בתנועה הציונית
מרקוס היה מראשוני הציונים בגליציה. יחד עם הרב שמעון סופר הקים את ארגון "ראש פינה", לשם התבססות התנועה הלאומית בעיר ואגודה ליישוב ארץ ישראל. לימים נחשב ארגון "ראש פינה" כארגון הציוני הראשון בקרקוב.[1][2] בראשית המאה ה-20 היה מרקוס בעל מעמד נכבד בקרב יהודי גליציה. היה מקורב לתיאודור הרצל ולמקס נורדאו. שימש ציר בקונגרס הציוני הראשון, ואף ישב בבימת הנשיאות.[3] באותה תקופה החל להוציא ביוזמתו ובמימונו האישי עיתון ציוני בגרמנית, אשר יצא לאור במשך כ-9 חודשים.
בתשובה שפרסם הרצל לדברי הרב הראשי של וינה, ד"ר משה גִידֶמַן, שיצא נגד התנועה הציונית, מזכיר הרצל את מרקוס ומסתייע בדבריו[4] כך:
|
"...מר ד"ר גידמאן יוצא אל המערכה נגד הציונות בהמון מקראות, אך חושב אני, כי למצער כאלה וכאלה אפשר למצא בעד הציונות. אינני כמובן מלומד כל כך, כדי שאוכל להביאם... אבל במחברת קטנה שנדפסה זה מקרוב, כתובה ביד הסוחר התורני אהרן מרקוס בפודגורז' [=פודגוז'ה], אני מוצא מקום אחד המסייע לנו: "תנועת היישוב נוצרה לפני יותר מחמשים שנה בחוגים היותר חרדים בידי גדולי הרבנים למטרה גלויה של יסוד מדינה. הספר "שיבת ציון" יכיל יותר ממאה הסכמות של גדולי רבנינו". – איך יצדיק מר ד"ר גידמאן לעומת עובדא זו את דבריו...? ואותו אהרן מרקוס כותב במקום אחר, כי "היהודים היותר חרדים מוכנים ומזומנים לקבל את ההצעות בדבר התחיה המדינית של היהדות, הנעשות בידי החפשים בדעות היותר חדשים". ואהרן מרקוס זה היושב בפודגורז' כדאי הוא שנסמוך עליו. הוא בעצמו הנהו "חסיד", ויחד עם זה איש שקנה חכמה הרבה וסופר בעל טעם, שכתב ספר נפלא על הפילוסופיה החדשה. במצבו האזרחי הוא סוחר. הוא "איננו חי מן היהדות" – כדברי ידידנו ליאון קלנר – "אלא בעד היהדות".". |
||
| – בנימין זאב הרצל: "היהדות הלאומית" של ד"ר גידמאן | ||
בתקופה שלאחר הקונגרס הציוני הראשון ניסה מרקוס ליצור חזית של רבנים ואדמו"רים מגליציה, מבוקובינה, מפולין ומרוסיה, ובכללם האדמו"ר מצ'ורטקוב, שהיו נכונים לפתוח במשא ומתן על הצטרפותם להסתדרות הציונית. במרץ 1900, לאחר שנוכח כי מאמציו נכשלו, פרש מרקוס בזעם מן ההסתדרות הציונית[5].
מרקוס נפטר בפרנקפורט בא' באדר ב' תרע"ו (1916), ונקבר בקרקוב.
[עריכה] משפחתו
בנו ישראל מרקוס התגורר בקרקוב והיה חסידו ומקורבו של האדמו"ר מבויאן-קראקא.
נכדו יוסף מרקוס (1897–1974), סופר וחוקר, עסק בעריכת כתביו של סבו. בשנת 1933 קיבץ והוציא לאור את הספר גנזי שירה ופיוט, הכולל קטעי שירה ופיוט מראשי הפייטנים והמשוררים הקדמונים. בשנת 1943 הוציא את ספר בר מצוה השלם.
חתנו של יוסף מרקוס הוא הרב אהרון נחום מילצקי, מראשי ארגון "אל המקורות" להפצת היהדות, שהוקם לאחר מלחמת ששת הימים.
נכדה נוספת היא חנה בנט (מרקוס). חנה ושני ילדיה עברו את שנות השואה בביתו של נאצי כשהם חיים תחת מסמכים מזויפים. הם ניצלו ועלו ארצה. חנה בנט הקדישה פרק שלם בספרה "בצל קורתו של נאצי", לזכר סבה, אהרון, בו היא מספרת על חייו, אופיו ופועלו. בנה, נינו של אהרון מרקוס, הוא פרופסור יחזקאל טלר, ראש המרכז האקדמי כרמל בחיפה.
[עריכה] ספריו
- החסידות [Chassidismus] (תרגם מגרמנית: משה שנפלד), תל אביב: נצח, תשי"ד-1954.
- קדמוניות, קרקוב: בדפוסו של יוסף פישר, תרנ"ו-תרנ"ז, 1896–1897.
- קסת הסופר, פירוש על התנ"ך ומשניות.
- ברזילי: מסה בתולדות הלשון העברית (תרגמו מגרמנית: מקס וורמברנד ואחרים), ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ג-1983.
- שאלות ותשובות מן השמים: מאחד מבעלי התוספות רבינו יעקב הלוי ממרויש ומקורביל, עם פירוש קסת הסופר מאת אהרן מרקוס, תל אביב: תשל"ט.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מאיר בוסק, 'אהרון מרכוס, חסיד, סופר וציוני', הפועל הצעיר לז, 26 (תשכ"ו), 26–27.
- גרשון קיציס, '"החסידות" של א’ מרקוס', המעיין כא, א (תשמ"א) 64–88.
- גרשם שלום, 'אהרון מרקוס והחסידות' השלב האחרון (תשס"ט), 384-392.
- הקבלה - פרק מתוך ספרו "החסידות", תרגם: י. סלעי, תל אביב: איתן, תש"ד-1944.
- חנה בנט (מרקוס), בצל קורתו של נאצי, תל אביב: אל"ף הוצאה לאור 1987.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מאיר בוסאק - למקורות יצירתו של ש"י עגנון, באתר דעת
- ^ קהילת קראקוב, באתר "זָכוֹר".
- ^ ד"ר מרכוס כהן, הרצל בימי הקונגרס הראשון, דבר, 30 ביולי 1948
- ^ באתר פרויקט בן יהודה
- ^ יוסף שלמון, הרצל והאורתודקסיה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, ע"פ - נתן מיכאל גלבר, התנועה הציונית בגליציה, ב, עמ' 786–787.
