אהרן שבתאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אהרן שבתאי (נולד בתל אביב, 1939) הוא משורר עברי, מרצה, ומתרגם מיוונית עתיקה. תרגם עשרות מחזות יווניים קלאסיים. אחיו הוא הסופר המנוח יעקב שבתאי.

בשנות השישים והשבעים היה מוזכר בנשימה אחת יחד עם משוררים כמו דוד אבידן ויונה וולך.

בתחילת שנות התשעים, עורר כעס וביקורות שליליות בעת פרסום ספר השירה זיוה, בו חשף בפירוט יוצא דופן את יחסיו הארוטיים עם עורכת הסרטים זיוה פוסטק, תוך שימוש בתיאורים שלא היו שכיחים בשירה העברית. כיום יש המחשיבים ספר זה כציון דרך בתולדות השירה בישראל.

בשנים האחרונות כותב אהרון שבתאי בעיקר שירה פוליטית. שיריו האחרונים עוסקים בפגיעה בכפרים הערביים בילעין ובודרוס בעקבות בניית חומת ההפרדה (או גדר ההפרדה) בשטחים ובטלי פחימה. שיריו מתפרסמים בהארץ, בכתב העת מעין ורבים מהם כונסו באסופת שיריו ארצנו. בספרים מוקדמים שלו נטה דווקא למרכז הפטריוטי ואף לימין (למשל בספר בגין, שעסק במנחם בגין).

פרסם את הכרך על המיתולוגיה היוונית במסגרת סדרת המיתוסים שערך המתרגם והעורך דן דאור בהוצאת מפה. שבתאי תרגם מיוונית מיצירותיהם של אייסכילוס, סופוקלס, אוריפידס, אריסטופנס, והסיודוס, כמו גם שירים רבים מן השירה הלירית של משוררי יוון. כמו כן, תרגם מגרמנית מיצירת ברטולט ברכט. שבתאי נושא בתואר דוקטור ומלמד בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1999 זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.

[עריכה] השירה של שבתאי

עיקר מלאכתו הפואטית של אהרן שבתאי היא בחתירתו לאמת, אף אם היא אינה נעימה לעיניו של הקורא או לכבודו שלו כמשורר. לפי שבתאי, אל לו למשורר לצנזר את עצמו. כך ניתן להבין את הבזקי התיאורים בפואמה הביתית, את תיאורי האהבה הגראפיים בזיוה, ואת שיריו הפוליטיים. שיריו של אהרן שבתאי מתאפיינים בהאלהה של הטריויאלי ו"נטול הערך" -- תפוחי אדמה, חביתה, חבית יין, חבילת טמפונים -- על חשבון הציבורי וה"חשוב" -- המדינה, הרמטכ"ל, הביטחון.

[עריכה] ספריו

[עריכה] שירה

חדר המורים , עכשיו, 1966
קיבוץ , הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973
הפואמה הביתית , סימן קריאה, 1976
חרא, מוות , עכשיו, 1979,
חוט, פרוזה, 1981
החמור , עקד, 1982
ספר הכלום , ספרית פועלים, 1982
ההרצאה הראשונה , עכשיו, 1983
בגין , כתר, 1986
אהבה , עם עובד, 1987
גירושין , מוסד ביאליק, 1990
זיוה , זמורה ביתן, 1990
מטאזיויקה , זמורה ביתן, 1992
הלב , סימן קריאה/הקיבוץ המאוחד, 1995
בחודש מאי הנפלא , סימן קריאה/הקיבוץ המאוחד, 1997
פוליטיקה , הוצאת אבן חושן, 1999
ארצנו , הקיבוץ המאוחד, 2002
שמש שמש , חרגול, 2005
טניה, חרגול, 2008

[עריכה] מחזות יווניים שתרגם

אוריפידס, איון, הוצאת שוקן
אוריפידס, אנדרומכה, הוצאת שוקן
אוריפידס, הרקלס, הוצאת שוקן
אוריפידס, אלקטרה, הוצאת שוקן
אוריפידס, איפיגניה באוליס, הוצאת שוקן
אוריפידס, אלקסטיס, הוצאת שוקן
אוריפידס, הבקכות, הוצאת שוקן
אוריפידס, היפוליטוס, הוצאת שוקן
אוריפידס, הקבה, הוצאת שוקן
אוריפידס, מדיאה, הוצאת שוקן
אוריפידס, הקיקלופ, הוצאת שוקן
אייסכילוס, אגממנון, הוצאת שוקן
אייסכילוס, נוטות החסד, הוצאת שוקן
אייסכילוס, נושאות הנסכים, הוצאת שוקן
אייסכילוס, פרומתאוס הכבול, הוצאת שוקן
אייסכילוס, הפרסים, הוצאת שוקן
אריסטופנס, ליסיסטרטה, הוצאת שוקן
אריסטופנס, מהפכת הנשים, הוצאת שוקן
אריסטופנס, הצפרדעים, הוצאת שוקן
הסיודוס, עבודות וימים, הוצאת שוקן
מננדרוס, הנרגן, הוצאת שוקן
סופוקלס, אדיפוס בקולונוס, הוצאת שוקן
סופוקלס, איאס, הוצאת שוקן
סופוקלס, אלקטרה, הוצאת שוקן
סופוקלס, אנטיגונה, הוצאת שוקן
סופוקלס, נשי טרכיס, הוצאת שוקן
סופוקלס, פילוקטטס, הוצאת שוקן

[עריכה] עיון

המיתולוגיה היוונית , מפה, 2000

[עריכה] לקריאה נוספת

מארוטיקה לפורנוגרפיה - על "זיוה" של אהרון שבתאי, מאת אפרת מישורי, בתוך עכשיו, 57, 1992.
לסלק את האסתטיקה מן הסלון, קווי מיתאר לשירת אהרן שבתאי, מאת יאיר מזור, בתוך מאזנים, ע'ד, 2000.
שירה לא רטובה : שבתאי, יום והמרד האימז’יסטי, מאת שמעון זנדבנק, בתוך חדרים, 11, 1994.
לקחת בחשבון!, על "הפואמה הביתית" ועל שירת אהרון שבתאי בכלל, מאת אלון אלטרס, בתוך עכשיו, 50, 1985.
משוררי האנטי-מטאפורה - אהרון שבתאי והרולד שימל, מאת אריה זקס, בתוך הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 1977.
על "הפואמה הביתית" לאהרן שבתאי, 1976, מאת אורי ברנשטיין, בתוך סימן קריאה, 7, 1977.