אהרן בלומלין
| תקופת הפעילות |
?–1420  |
|---|---|
| פטירה |
1420 וינה, דוכסות אוסטריה |
  | |
רבי אהרן בלומלין (או רבי אהרן פלוּמֶל, נהרג בה'ק"ף או ה'קפ"א, 1420 או 1421) היה ממנהיגי יהדות אוסטריה, רב בקרמז ובוינה, דודו ורבו של רבי ישראל איסרלין.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבים מקורות חייו לוטים בערפל. נולד בעיירה קרימז (קרמס, Krems). אביו היה רבי חיים (חיטשל) מהרצוגנבורג, שזוהה על ידי מספר חוקרים בתור רבי חיים הענשל מהיינבורג (היימבורג, סלובקיה) שהיה סבו של רבי ישראל איסרלן. שם משפחתו המעניין, 'בלומלין' או 'פלומל', נקרא ע"ש אמו, שנפטרה כנראה בל"ג בעומר לפני 1407. ככל הנראה, נקברה האם בישיבת גיסו, רבי אברהם קלויזנר, בווינה. רבי אהרן עצמו היה נשוי, ונודע כי הייתה לו בת, שנישאה לתלמידו, רבי מורקלן.
למד בעיקר אצל רבי שלום מנוישטט, איתו למד כנראה בתור תלמיד חבר, בגיל מתקדם אחר נישואיו, ולא כבחור צעיר. עמד בקשרים טובים עם רבי יעקיל מאיגרא, ששימש יחד איתו ברבנות קרימז. כמו כן, שמר על קשר דרך מכתבים עם המהרי"ל ממיינץ ועם המהרז"ך בנירנברג.
בין תלמידיו הידועים נמנים אחיינו, רבי ישראל איסרלן, מחבר הספר תרומת הדשן; רבי דוד טעבלי שפרינץ מנירנברג, ורבי יצחק אייזיק מטירנא. ישנן עובדות המצביעות גם על כך שרבי חיים מיישטרליין מנוישטט היה דן לפניו[דרושה הבהרה].
בעת גזרת וינה, רבי אהרן הושלך לכלא עם יתר נכבדי הקהילה היהודית בוינה בי' בסיוון ה'ק"ף (1420). בהיותו בכלא עבר עינויים כדי שימיר את דתו, והוא נפטר מעניויים בכלא, לפני ט' בניסן ה'קפ"א (1421). בנו הקטן הוכרח להתנצר באונס.[1]
פעילותו התורנית והחברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרבית התשובות של רבי אהרן ששרדו[דרושה הבהרה] הן בענייני מנהגים, ובפרט מנהגי תפילה. ההכרעה המקובלת בתשובות היא לקולא ולא לחומרא. בין התקנות המקלות, ניתן למנות את ההיתר שגוי יוכל להביא מזון לאסירים יהודיים בכלא. לעתים פסק רבי אהרן נגד המנהגים המקובלים.
נאמר עליו שידע "התפלל ולנגן". כנראה היה בעל כשרון מוזיקלי, ושימש חזן.[2]
מלבד תשובותיו, כתב פירוש לתורה. דבריו נזכרים רבות בדברי אחיינו, בעל תרומת הדשן.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישראל יובל, חכמים בדורם, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ט, עמ' 59–71.
- מרדכי ברויאר, אוהלי תורה, הוצאת מרכז שזר, ירושלים תשס"ד.
- משה גידמן, התורה והחיים, הוצאת אחיאסף (תרגום פרידברג), וורשה 1899.
- מאיר וונדר, אלף מרגליות, הוצאת המרכז להנצחת מורשת יהדות גליציה ומשפחת מרגליות בלונדון, ירושלים תשנ"ג.