אהרן האלה-וולפסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אהרן בן וולף מהאלה (בכתיב היידי, שנהג בזמנו: אהרן בן וואָלף מהאללי; מאוחר יותר גורמן לאהרן האללי וואָלפסזאָהן; בגרמנית: Aaron Halle-Wolfssohn; תקט"ו, 1756י"ט באדר ה'תקצ"ה, 20 במרץ 1835) היה סופר, מתרגם הוגה ומחזאי יהודי גרמני, מחשובי משכילי ברלין בדור שאחרי משה מנדלסון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט ידוע על חייו המוקדמים של וולפסון. הוא נולד, כנראה ב-1756 (בתעודת הפטירה מצוין שהיה בן 79 במותו), בעיר האלה – אז בדוכסות מגדבורג, נחלה פרוסית – ולפי גרסה אחרת בנידרנאי שבאלזס. הוא גדל בפיורדא (פירת), שאליה עבר בגיל ארבע. אביו וולף היה רופא, מקצוע נדיר ליהודי באותם ימים, ושני הוריו נטו להשכלה והיו מנויים על כתבי מנדלסון. אף כי קיבל חינוך מסורתי, הוא היה מהבודדים בין בני דורו שגדלו בבית שהיה בעיקרו דובר-גרמנית ומודרני יחסית, אם כי לימים פרסם חיבורים ביידיש. רק ב-1790 החל לחתום את שמו בגרסתו הגרמנית, "וולפסזון", במקום "בן וולף".

ב-1785 עבר לברלין, שם הצטרף לחוג המשכילים סביב משה מנדלסון; הבירה הפרוסית, שבה התגוררו משפחות יהודיות עשירות ומעורות בחברה ששמחו לתמוך במלומדים, הייתה יעד מועדף על אלה. הם עסקו בהפצת השפה הגרמנית בין היהודים ובהתעמקות בעברית המקראית, שבה כתבו רבים מפרסומיהם. ב-1788 הוציא האלה את חיבורו הראשון, 'האריה', שעסק בחיה והתפרסם ב"המאסף". הוא הוסיף להיות תורם קבוע לכתב-העת, ובין 1794 ל-1797 שימש כעורכו. ב-1788 אף הצטרף למפעל חייו של מנדלסון, תרגום התנ"ך לגרמנית, ויחד עם יואל ברי"ל ערך גרסה כזו של שיר השירים. ב-1789 תרגם את איכה; ב-1790 חבר לדוד פרידלנדר, יצחק אייכל וכתריסר משכילים אחרים בתרגום כל ההפטרות. ב-1791 תרגם את ספר איוב, וב-1800 את ספר מלכים.

וולפסון היה משכיל מתון בתחילת דרכו, ונקט בגישה המנדלסונית האופיינית של הצדקה מסורתית לטיעוניו. בשנת תק"ן–1790 פרסם את עבודתו הידועה ביותר, "אבטליון", ספר לימוד לנערים בעברית. על אף שבכתביו העיר על הטבע הרדיקלי של מפעלו – הוא רמז לכך שביקש להביא לקץ לימוד הפרשנות המסורתית, כמו רש"י, בכפיפה אחת עם התורה – הוא הקפיד על התנסחות זהירה בפומבי ועל הכלת טקסטים מסורתיים בלבד ב"אבטליון", שהיה למעשה תולדות העם היהודי לפי המסופר במקורות. במובלע, הנרטיב התבסס על ערכים פילוסופיים של עידן הנאורות, והדגיש את חשיבותם. החוברת הייתה הצלחה גדולה, ויצאה במהדורות נוספות כמה פעמים. פעילותו החינוכית לא הוגבלה לכך, ומ-1791 שימש כמנהל ב"בית הספר המלכותי הווילהלמיני" ליהודים בברסלאו, שם נדרשו המורים לעברית ללמד את השפה באופן מדעי ורציונלי, ו"לא להיתפס לשיטות של היהודים בפולין".[דרושה הבהרה] מהמחצית השנייה של שנות ה-90, עם מינויו לעורך "המאסף", נעשה יותר רדיקלי. הוא השתתף באופן פעיל בפולמוס הלנת המת בין המשכילים לרבנות המסורתית, בשאלה האם יש צורך לדחות את הקבורה עד שהמוות יוודא על ידי רופא כדי להבטיח שחולים לא ייפלו קורבן לרשלנות בנידון. הוא נקט בעמדה בלתי-מתפשרת בנושא ופרסם סאטירה עוקצנית על הנושא, "שיחה בארץ החיים" (1797). לאחר שמשפחה עשירה בברסלאו מיהרה לקבור את מתה שנפטר בשישי בטרם שבת, התחפש וולפסון למת עטוף בתכריכים והבעית את הרב המקומי. עם התמעטות הקהל של "המאסף", שרובו כבר מנה דוברי-גרמנית בלעדיים, הפך הטון של כתב העת לטהרני יותר, והוא גינה בחומרה את יהודי מזרח אירופה ("אוסטיודן"), שהוצגו כערב רב של בורים המאמינים באמונות תפלות. וולפסון היה חבר באגודות שנועדו להפיץ את השפה הגרמנית בקרב ההמונים; למרות התיעוב שרחש ליידיש, פרסם ב-1796 את "לייכטזין אונד פרעממעלייא" ('קלות דעת וצביעות'),‏[1] אחת מעבודותיו שנועדו להחליף את הפורים שפיל המסורתי, ונחשבת למחזה היידי המודרני הראשון. המחזה, בעצם גרסה יהודית של "טרטיף" למולייר, לא היה על טהרת השפה: רוב החלקים החיוביים בעלילה, המציגים את גישתו המשכילית של המחזאי, נכתבו בגרמנית באותיות עבריות, בעוד שהדמויות השליליות דוברות יידיש בבירור. "קלות דעת וצביעות" הציג צדיק חסידי נוכל מהמזרח בשם ר' יוספק'ה המשטה בשוטה אדוק, ר' חנוך, ומשכנעו לתת לו את בתו ייטכן לאשה. ייטכן נמלטת בפחד עם ידיד גוי בשם פון שנאפס, אך זה מוכרה לזנות. אביה מוצא אותה ומגלה שיוספק'ה עצמו הוא לקוח קבוע בבית-הבושת, מחלץ את בתו בטרם אונה לה רע ומארס אותה עם מחזרה האוהב והמודרני מרקוס.‏[2] ב-1802 פרסם מחזה נוסף בשם "דוד, דער בעזיגער דעס גלית" ('דוד, מנצחו של גלית').‏[3] למרות העדפתו לגרמנית, היידיש הייתה אז עודנה שפתם של המוני היהודים והוא חש הכרח לפנות אליהם כך שיבינו.

ב-1804 פרסם את "ישורון", חיבור אפולוגטי על היהדות, שבו הגן עליה מהתקפות הנוצרים בני זמנו וניסה לבססה על הפילוסופיה הנאורה המקובלת בימיו. בין היתר, הכחיש את הטענה הנוצרית המקובלת כי "כל נדרי" מאפשרת ליהודים למעול בשבועותיהם. על אף שאימץ עמדות רדיקליות אחדות בימי חייו, וסבר כי יש לטהר את הדת מכל יסוד שבטי ומדיני, נותר וולפסון מנדלסוני במידה רבה: הוא האמין באמת ובתמים כי יש לשמור מצוות לפי המקובל וכי הספרות הרבנית כולה נושאת מסר ערכי חשוב. החוברת הכילה גם רב-שיח דמיוני בין הרמב"ם, מנדלסון ויהודי מזרחי (=פולני), שבה מביע הרמב"ם שאט נפש כלפי הפולני, החסר כל הערכה לכתביו הפילוסופיים. ב-1806 חיבר פירוש גרמני לספר חבקוק, ומאז ועד יום מותו כמעט ולא כתב דבר. מ-1807 ועד 1813 שימש כמורו הפרטי של יעקב בער הצעיר (לימים, המלחין ג'אקומו מאיירבר), ומשפחתו האמידה דאגה לפרנסתו ושילמה לו גם לאחר מכן קצבה חודשית קבועה. בעשורים האחרונים לחייו קרסה המגמה המוקדמת של ההשכלה דוברת-העברית בגרמניה: הציבור המסורתי הקטן ששמר על הזיקה אליה דחה את רעיונותיהם, והצעירים המשתלבים כלל לא ידעו אותה ודבקו בגרמנית. וולפסון מת בפירת ב-1835, בגיל 79.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "לייכטזינן אונ צוויעס": א פאמיליע געמעל אינ דריי אקטנ; אינ מאדערנעמ יידיש איבערזעצט: דאוויד האָפשטיינ, אין: די קאָמעדיעס פונ דער בערלינער אופקלערונג; אונטער דער רעדאקציע אונ מיט א ליטעראטור היסטאָרישנ אריינפיר פונ מ' עריק, קיעוו-כאַרקאָוו: מעלוכע פארלאג פאר די נאציאָנאלע מינדערהייטנ אינ אוסר"ר, 1933, ז. 127–157. (תרגום של "קלות דעת וצביעות" ליידיש סובייטית)
  • קלות דעת וצביעות: (ר’ חנוך ור’ יוספכי); עם מבוא מאת דן מירון, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור; ספרי סימן קריאה: ספריית שרגא פרידמן לתיאטרון, תשל"ז.
  • Leichtsinn und Frömmelei. ein Familiengemälde in drei Aufzügen; transkribierter Neudr. der in hebräischen Lettern gesetzten Ausg. Breslau 1796; mit einem Nachwort herausgegeben von Gunnar Och und Jutta Strauss, St. Ingbert: Röhrig Verlag (Kleines Archiv des achtzehnten Jahrhunderts), 1995. (המקור היידי בתעתיק לגרמנית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jeremy Asher Dauber, 'Aaron Halle-Wolfssohn', in: Antonio’s Devils: Writers of the Jewish Enlightenment and the Birth of Modern Hebrew and Yiddish Literature, Stanford Uni. Press, 2006. pp. 164-206.
  • Jutta Strauss, 'Aaron Halle-Wolfssohn: Ein Leben in drei Sprachen', in: Anselm Gerhard, Musik und Ästhetik im Berlin Moses Mendelssohns, Walter de Gruyter, 1999. pp. 57-74.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחיבוריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נהגה: "לייכטזין אונד פרֶמֶלַיי"; בכתיב גרמני: Leichtsinn und Frömmelei.
  2. ^ באמצע שנות ה-70 הועלה "קלות דעת וצביעות" בתיאטרון הבימה בבימוי עמרי ניצן.
  3. ^ נהגה: "דוד, דֶר בֶּזיגֶר דֶס גלית"; בכתיב גרמני: David, der Besieger des Goliath.