אהרן זאב אשכולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אהרן זאב אשכולי (נכתב גם אשכֹלי) (ויינטראוב) (Aescoly‎; י"ב בתשרי ה'תרס"ב, 25 בספטמבר 1901י"ז בסיון ה'תשי"א, 6 בדצמבר 1948) היה היסטוריון ישראלי, חוקר יהדות וחסידות, חוקר התנועות המשיחיות, מתרגם, מורה ורב צבאי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשכולי נולד בשם אהרן זאב ויינטראוב בשנת 1901 בלודז' שבפולין להינדה ולחיים-מאיר. בגיל 17 הוסמך לרבנות ונסע ללמוד בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין. בשנת 1925 העפיל לארץ ישראל בדרך היבשה. אשכולי היה ציוני נלהב עוד מנעוריו ופעל במסגרות ציוניות שונות. הוא השתלם בלשונות היהודים ורכש בהן שליטה מלאה. הוא הרצה וכתב בעברית, בערבית, באמהרית, ברוסית, בפולנית, באנגלית, בצרפתית, בגרמנית, באיטלקית וביידיש.

בשנת 1927 נסע ללמוד באירופה ובעיקר בפריז, שם כתב עבודת דוקטור שכותרתה "Introduction à l’étude des hérésies religieuses parmi les juifs: la Kabbale, le Hassidisme" ("מבוא לכפירה בין היהודים – הקבלה והחסידות").

אף-על-פי שהיה נשוי ואב לבת ומבוגר יחסית, התנדב אשכולי במלחמת העולם השנייה לצבא הבריטי. הוא שירת תחילה כטוראי ומשהכירו שם בידיעותיו ובכשרונותיו מינוהו למדריך ואחר-כך לרב צבאי. הוא שירת בחזיתות מצרים וסוריה ועבר עם הבריגדה היהודית לאיטליה. שם ארגן מוסדות-סעד ושימש כקצין מקשר בין הצבא הבריטי ובין צבאות בעלות הברית.

בסוף 1945 שוחרר אשכולי מהצבא הבריטי וניהל את הסמינר לגננות מיסודו של הד"ר יצחק אפשטיין, שנקרא אחרי-כן סמינר אשכולי, על שמו. אשכולי עסק בהוראה בבתי-ספר תיכוניים בירושלים והיה פעיל ב"הגנה".

בראשית מלחמת העצמאות, התנדב אשכולי לשירות והיה מראשוני המארגנים של תחנות הגיוס מטעם מטכ"ל ואכ"א בירושלים. עם נפילת החללים הראשונים בקרבות, נטל עליו את התפקיד הקשה של מסירת ההודעות למשפחות השכולות והמיותמות ואת פעולות הסעד למענן. חבר אליו בתפקידו זה גם ישעיהו לייבוביץ.

ביוזמתו נוסדה המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון, והוא שירת בה במסירות. תחילה בימי הקרבות בירושלים ואחר-כך גם בעת ההפוגה השנייה. לאחר-מכן הועבר לשרת בארכיון לחללי המלחמה במשרד הביטחון.

אשכולי היה איש ידוע חולי, אך למרות מחלתו לא הפסיק את שירותו. ביום י"ד בכסלו ה'תש"ט (6 בדצמבר 1948), בנוסעו בענייני תפקידו מחיפה לתל אביב, לקה בהתקף לב קטלני. הוא אושפז בבית חולים בילינסון ושם נפטר. למחרת הובא לקבורה בירושלים, בבית עלמין צבאי זמני.

ביום י"ז בסיוון ה'תשי"א (21 ביוני 1951) הועבר אשכולי למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

על שמו נקרא רחוב בשכונת רמות ב' בירושלים.

פעילות מחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא היה היסטוריון, סופר ומחנך. פרסם כ-15 ספרים ולמעלה ממאתיים מאמרים על נושאים מדעיים, היסטוריים, חינוכיים ותרבותיים: על החסידות, על חבש (אתיופיה), הוא התקין תרגומים מחבשית, על הרעיון המשיחי בכל הדורות ועוד. וכן הוציא אוסף מקורות ענק לתולדות המשיחיות. מקום מרכזי בהגותו ועבודתו המדעית הקדיש א"ז אשכולי לרעיון המשיחי ביהדות. אשכולי פרסם ספרים על יהודים בתנועה המהפכנית הפולנית, על ההיסטוריה של היהודים באתיופיה, ומחקר אנתרופולוגי על עם ישראל.

אשכולי חקר גם את השליח המשיחי דוד הראובני, וכתב שלושה כרכים על תולדות התנועות המשיחיות בישראל, שרק הראשון מהם ראה אור. כמו כן פרסם אשכולי את כתביהם של שלמה מולכו ור' חיים ויטל, ואף כתב על חסידות פולין. התעניינותו של אשכולי ביהודים בכל העולם הביאה אותו לעסוק גם בחברות שבהן הם חיו, והוא התעניין במיוחד בשפה הסינית, ותירגם לעברית את ספרו של לאו דזה.

בין היתר הוציא מהדורה מורחבת של שבחי ר' חיים ויטאל, ספר שיצא לאור לראשונה בה'תקפ"ו (סביבות 1826) כנראה בידי דפוס סלאויטה, ובו האשמות כבדות וביטויים מיניים בוטים נגד אנשים וקהילות בסביבתו של ר' חיים ויטל. היו שטענו כי מדובר בזיוף. הספר הודפס בידי מוסד הרב קוק כשש שנים אחר מותו. במבוא אשכולי כתב שבידו כתב היד המקורי, ושההוצאה המקורית אף צינזרה את שמות המואשמים, וביניהם את ר' ישראל נג'ארה. הרב ראובן מרגליות, חוקר ספרות תורנית וקבלית, מחה נגד מוסד הרב קוק וטען שאשכולי חזר בו מטענת המקוריות, ולכן לא הדפיס את הספר בימיו, וכמו כן הוכיח באריכות את זיופו של הספר כבר במהדורתו המקורית, אלא שמהדורה זו הגדישה את הסאה. מוסד הרב קוק קרא להשבת כל המהדורה המודפסת, ונותרו רק עותקים ספורים. בקטלוג ספרייתו, גרשם שלום כתב על פולמוס זה, וצידד באשכולי.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד הראובני לאור ההיסטוריה, ירושלים, תרצ'ג 1933.
  • תנועת טוביאנסקי בין היהודים, אפיזודה משיחית, ירושלים תרצ'ג 1933.
  • חבש : העם, הארץ, התרבות, דברי-הימים, השלטון, הפוליטיקה. סקירה עם מפת הארץ, ירושלים, תרצ'ו 1936.
  • ספר הדרך ואורח מישרים, מאת החכם הסיני לאו- טזו, ראובן מס, ירושלים, 1937 תרצ'ז.
  • ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג 1943.
  • ‫כיתות ושבטים, טקסטים ומחקרים לתולדות נדחי ישראל, מאת א"ז אשכלי, ירושלים תש'ג 1943.
  • על התנועה המשיחית בסיקיליה (סיציליה), מאת א"ז אשכלי, ירושלים ת'ש 1940.
  • איגרת לחייל, 1945.
  • איגרת לחיילת, ירושלים, תש'ה 1945.
  • קהילת לודז’, תולדות עיר ואם בישראל, ירושלים תש'ח 1948.
  • האמנסיפציה היהודית, המהפכה הצרפתית ומלכות נפוליאון, מקורות, קריית ספר ירושלים, תשי'ב 1952.
  • ספר החזיונות, רבי חיים ויטאל, יוצא לאור מתוך כתב יד המחבר על ידי אהרן זאב אשכלי, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשי'ד 1954.
  • גזע האדם, חקר הגזעים ותורות הגזע, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1956.
  • התנועות המשיחיות בישראל, אוצר המקורות והתעודות לתולדות המשיחיות בישראל, בצירוף מבואות, ביאורים והערות היסטוריות, מאת אהרן זאב אשכולי, הביא לבית הדפוס יהודה אבן שמואל, הקדים מבוא משה אידל, ירושלים מוסד ביאליק 1987.
  • יהודי אתיופיה, ביבליוגרפיה מוערת, מכון יד בן צבי, 1988.
  • החסידות בפולין, הוצאת מאגנס ירושלים. 1998.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]