אהרן חטר-ישי

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: NPOV, הסרת סופרלטיבים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

אהרן חטר-ישי (1905 - 20 במאי 2003) עורך דין ישראלי, הקים את המערכת המשפטית של צה"ל, שימש כראש השירות המשפטי הצבאי והפצ"ר הראשון, עמד בראש מחברי החוק הצבאי הראשון של צה"ל (החוקה הצבאית תש"ח).

חטר-ישי נולד באוקראינה בשנת 1905. בגיל שמונה עלה ארצה ולמד בגימנסיה הרצליה. כבר בנערותו היה פעיל בתחומי החוק והמשפט. הוא הקדיש את חייו לשפה העברית, לעולים הבלתי-לגליים, להצלת לוחמי המחתרות מהגרדום ולעזרת ההתיישבות העובדת .

פעולותיו למען הכלל בשנים הראשונות, עד קבלת רישיון עו"ד

בשנים 1914-1917 בזמן מלחמת העולם הראשונה, התגורר חטר-ישי עם משפחתו בחדרה, לשם עברו הוריו ובה רכשו משק. שם עבד בחקלאות. בעקבות מכת ארבה, סבלו המתיישבים חרפת רעב והגיעו עד פת לחם. לאחר המלחמה חזר ללמוד בתל אביב, בגימנסיה הרצליה ונבחר ליו"ר ועד התלמידים שלה. בהמשך התמנה ליו"ר ועד תלמידי בתי הספר התיכוניים בתל אביב וחיבר את חוקת התלמידים בגימנסיה. עוד כשהיה תלמיד בגימנסיה הרצליה, עזר בשנת 1919 למילוט משפחות יהודיות משכונת עג'מי ונווה שלום מפני מרצחים ערבים. בשל העובדה כי היה דובר ערבית, גבה עדויות מפי עדי ראייה. בעקבות התרשמותו מן החקירה שניהל עורך הדין היהודי, שהוזמן במיוחד מאנגליה, שחקר את העדים הערביים ואת קציני המשטרה, הערבים והבריטים, הוא שינה את כיוון חייו מחקלאות לעריכת דין.

חטר ישי היה ממייסדי גדוד מגיני השפה העברית, שאחרי כן עמד בראשו. לאחר מכן, בעובדו כפועל בחדרה, הקים גם בחיפה סניף של "גדוד מגיני השפה העברית" ולצדו להקה, שהגישה הצגות בעברית בלבד. היה בין מקימי האגודה למלחמה על תוצרת הארץ וכן, הפעיל בה תלמידים ואגודות נוער. בשנת 1926 החל לומד משפטים בערב בקורסים בירושלים.

בשנת 1927, היה חניך הקורס הראשון למפקדי ההגנה. בשנה זו העניק לחברתו דאז, ואשתו לאחר מכן את הציור של אבל פן על פרעות קישינוב , עם דברי הקדשה אשר יעידו על הבאות: "לרחלי היקרה, מחברך אשר נשבע לייבש את דמעות עמו הדווי".

פעולותיו למען הכלל בתקופתו הראשונה כעו"ד

בשנים 1927-1929 עבד כמתמחה במשרד עו"ד פרבשטיין - בן מאיר. שם אירגן את הסטאג'רים להטבת תנאי עבודתם. במקביל הרצה באופן קבוע בסופי שבוע, לאגודות צופים ולארגוני נוער בת"א ובמושבות, בנושאי ציונות, חבר הלאומים, ועדת מנדטים, דומיניון וכו'. לאחר שקבל את רישיון עורך הדין, נלחם למען הכנסת דיונים בעברית בבתי המשפט המנדטוריים. הפעולה הראשונה שלו כעו"ד הייתה כתיבה והוצאה לאור של מדריך משפטי ובו מידע מקיף אודות זכויות אנשים מן הציבור הרחב, כדי לחסוך להם הוצאות שכר טרחת עו"ד.

בשנים 1930-1935 עבר חטר-ישי לחיפה, שמנתה אז רק 4,000 יהודים. בשל ידיעת השפה הערבית וריבוי האוכלוסייה הערבית בה, התפתחה פרקטיקה ענפה של לקוחות דרוזים וערבים, מוסלמים ונוצרים, עירונים ופלחים מהכפרים. קשריו הטובים עם הקהילה הערבית ועם הקהילה הדרוזית עמדו לו, לאחר מכן, בפעולותיו עבור "ההגנה".

פעולותיו "בשנות הדמים"

פעילותו בשנים אלה, הידועות כ"שנות הדמים", התאפיינה בהתגייסותו להגנת העם והארץ, עד כדי היותו הכתובת הישירה, המוכרת על ידי רשויות ההגנה, הנותנת שירותי ייעוץ, הדרכה ומשפט בלי להבחין בשיוך המפלגתי או הפוליטי. הופיע במאות משפטים של עלייה בלתי ליגלית, החזקת נשק בלתי ליגלי, הכאת ערבים, עלייה על הקרקע, חריש וקציר פלילי, הריגה ורצח. למעט שני מקרים, שלמה בן יוסף והשוטר מרדכי שוורץ, שהועלו לגרדום, בכל שאר המקרים הצליח לזכות את הנאשמים מחבל הגרדום, וכן למנוע את גירושם של העולים הבלתי ליגליים או מאסרם של מחזיקי הנשק הבלתי ליגלי.

בתקופת הפרעות של 1936-1939, סיכן את עצמו במשך שלוש וחצי שנים, כאשר שימש כ"סיירת של אדם אחד". הוא היה נוסע בכבישי הארץ העוברים בתוך כפרים ערביים עוינים, כדי למנוע נסיעת יהודים בהם. הוא היה נוסע בשעות הלילה, תוך סיכון עצמי רב לבדו, כדי לסייע לתושבי היישובים המרוחקים בעצה ובהדרכה. במרבית המקרים פעל בהתנדבות, ללא קבלת שכר, כאשר בבקרים היה מופיע בבית המשפט.

פעילותו במלחמת העולם השנייה

בשנת 1941, בהיותו בן 36, בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזב את ביתו, את אשתו ואת ילדתו בת ה-3, כדי להתנדב לצבא הבריטי. בשנת 1942, במסגרת שירותו זה קיבל דרגת קצונה לאחר שסיים את קורס הקצונה במקום הרביעי מבין 56 המסיימים. בהמשך מתמנה כמפקד מחלקה בפלוגה 16 ב-BAFS, שהועברה לשמירה על מחנה המעצר בלטרון ובו כ-10,000 שבויים איטלקיים. הוא הגן על חיילים יהודים מפני התעללות אנטישמית מצד הקצונה הבריטית, גם אם הדבר עלה לו בסכסוכים אישיים עם הפיקוד . למרות הסכסוכים, הוקפץ דרגה, בצורה חריגה והועלה לדרגת סרן. בשנת 1943 התמנה לשליש של הגדוד השני, שחמש פלוגותיו רוכזו במחנה אלנבי בבת גלים. ארגן את חיי התרבות של הגדוד ונתן אפשרות לאמנים, מוזיקאים ומלחינים מחיילי הגדוד לתרום מיכולתם ומכישרונותיהם. בחניית הגדוד בבנגזי אפשר את הפעולה החינוכית בקרב יהודי לוב, בחפותו כשליש הגדוד של החיילים שהועסקו בפעולות תרבות וחינוך בין ניצולי יהדות טריפולי וסרניקה. בשנת 1944, כשהבריגדה הוזזה והועברה לחזית באיטליה, לאחר אימונים מפרכים בפיוג'י בהרי האפנינים, נוסף לתפקידו כמפקד פלוגת המטה של הגדוד השני גם תפקיד דובר החטיבה כולה. חטר ישי עבר מסלול פעילות צבאי קשה ומסוכן. הוא נשלח לקורס בן חודשיים בחבלה ופירוק מוקשים.

פעולתו למען שארית הפליטה

חטר-ישי מונה ב-1945 למפקד היחידה לוועדת סעד חטיבתית. וועדה זו הוקמה בעקבות ביקורו של שליח המוסד, יהודה ארזי, בגדוד השני. עלתה דרישה דחופה מצד המוסד, למצוא 5,000 יהודים על מנת להעבירם ארצה ללא כל דחייה, עם סרטיפיקטים או בלעדיהם, כמלחמה בספר הלבן. חטר-ישי הסתובב ברחי אירופה כדי לאתר את היהודים, ומצא רבבות פליטי שואה במחנות הריכוז, התברר לו כי מצבם של היהודים נוראי וכי רבים אשר חזרו חזרה לארץ מוצאם כלל לא נותרו בחיים בשל שנאת התושבים המקומיים. בעקבות זאת, דרש להפסיק לאלתר את הרפטריאציה של היהודים לארצותיהם וכן, להטיב את תנאיי המחייה שלהם. הוא התמודד בהעזה יוצאת דופן מול אנשי פיקוד, בריגאדירים ומפקדי צבאות אמריקאיים ובזכות כל זאת ועוד הציל את חייהם של שארית הפליטה.

את הצלחה זו חטר ישי אינו זוקף לעצמו כמובן. כאיש צנוע ואוהב אדם, כתב את הספר הידוע בשם "הבריגאדה ושארית הפליטה". ככתוב בספרו:

	זה סיפורם של החיילים האלמונים, שהיו למורי דרך לפליטי השואה, אשר חתרו להגיע למחנות הבריגאדה. היה עליהם להבריח גבולות, ללכת ביערות, לפסוע בשבילי הרים, במורדות ועליות תלולים, בבוץ ובשלג, כשהם תומכים בניצולים, הנמצאים באפסית כוחות, ההולכים כשהם כושלים ונופלים, כושלים ונופלים...

ועוד בנושא זה, חטר ישי הפעיל לחץ על דוד בן-גוריון, שלא לשוב מהוועידה בלונדון באוקטובר 1945, בלי לבקר קודם במחנות ובלי להיפגש עם פיקוד הצבא האמריקאי, כדי להבטיח מחדש ובאופן רשמי את מצבם וזכיותיהם של העקורים היהודיים, גם לאחר שהרפטריאציה נגמרה והם היו היחידים שנשארו בתוך המחנות. כמו כן, טיפל בארגון כנס החיילים היהודים מכל צבאות בעלות הברית, אשר התקיים בפריז, בבית הכנסת של רוטשילד, שמשתתפיו תמכו בדרישת היישוב למתן 100,000 סרטיפיקטים.

פעולותיו האחרות לאחר תום המלחמה

עם סיום המלחמה מונה לרכז את הפעולות הכרוכות בהחזרת החיילים לחיים האזרחיים. במסגרת זו טיפל בהקמת קורסים לימאים בהולנד, קורסים ליהלומנים באמסטרדם, חוות חקלאיות למועמדים לחברות בקיבוצים ובמושבים ועוד. חטר ישי ריכז ראיות ועדויות למשפטי נירנברג, וריכז חומר על הרכוש היהודי שנשדד על ידי הנאצים ומשתפי הפעולה. במסגרת זו גם עלה על עקבותיו של אייכמן והיה הראשון שמסר ידיעות עליו ל"צייד הנאצים" שמעון ויזנטל^{[דרוש מקור]} ולאחר מכן, לסגירת המעגל, היה העד האחרון במשפטו של אייכמן בירושלים. השתתף בריכוז כספים לעזרה למשפחות השכולות או הנמצאות בקשיים, וקופות אלה, אשר כיהן כחבר במועצות הנאמנים שלהן, היוו בסיס לייסוד "בנק אוצר החייל".

פעילותיו למען הכלל עד מלחמת השחרור

בינואר 1946, עם שובו ארצה, הציע לו יוסף שפרינצק לעבוד בוועד הפועל בהסתדרות. משה שרת הציע לו למלא את מקומו של קולונל פרידריך קיש שנפל במלחמה, ולעבוד כמקשר בין השלטונות האזרחיים והצבאיים. הוועדה המרכזת של ההסתדרות ביקשה שישמש כיועץ המשפטי שלה. הצעות רבות נוספות קיבל אהרן חטר ישי.

הוא טיפל בחייליו, אשר פנו אליו לקבלת עזרתו בכל הבעיות הכרוכות בשיבתם ארצה. בין היתר יזם והשתתף בהקמת שכונות מגורים בחיפה, בחדרה, בתל אביב (אפקה, צהלה), לחיילי החי"ל וקציניה. ראוי לציין שכל אותן שנים היה בעצמו מחוסר דירה.

עם הפסקת המגעים עם השלטונות הבריטיים, האזרחיים והצבאיים, בעקבות השבת השחורה ומעצר מנהיגי היישוב, נבחר, יחד עם עו"ד יעקב שמשון שפירא ועו"ד יעקב סלומון, לועדת המצב, לטיפול בקשרים עם מוסדות השלטון האזרחיים והצבא הבריטי. שפירא יצא לירושלים למלא את מקומו של דב יוסף, מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות, שנעצר בלטרון. יעקב סלומון טיפל ביחסים עם הקצונה הגבוהה, ואילו חטר ישי טיפל ב-2,000 עצורי הקיבוצים במחנה המעצר בעתלית.

פעילותו במלחמת השחרור ועם קום המדינה

בין השנים 1947-1951, בן-גוריון, שקיבל את תיק הביטחון, דרש גיוס מיידי של 3 מיליון דולר לצורכי רכישת נשק. חטר ישי יצא עם גרשון אגרון, אז עורך הפלסטיין פוסט, לדרום אפריקה לגיוס הסכום. פעילותו של חטר ישי למען הכלל ולמען העם לא פסקה. תוך סיכון עצמי ותוך סיכון של שלילת מקצועו באם ייתפש, הבריח בארגז מכוניתו יהודים מלבנון לארץ. הוא נסע ללבנון, מחופש לערבי, כדי לטפל במשפטם של חמישה חברי פלמ"ח שנתפסו בגבול לבנון ליד חניתה, והועמדו לדין שם. ההאשמה הייתה ריגול עם נשק, כשהעונש הצפוי גזר דין מוות. חטר ישי גייס להגנתם את שר התחבורה של לבנון, פיליפ תקלה, לימים נציג לבנון באו"ם, יחד עם בנו של נשיא לבנון, עורכי דין שניהם. הם עצמם חששו להופיע באולם המשפט, אבל חטר ישי נכח שם אישית, מחופש לעורך דין יוגוסלבי. בנוכחותו שם תרם להעלאת המוראל של החמישה. לאחר מכן ביקר את הנדונים בבית הכלא ודאג להסדיר את מזונם לכל תקופת מאסרם, והמשיך וטיפל בהם עד לשחרורם. ב-1947 הממשלה הזמנית החליטה על גיוס כללי של אנשים מבני 17 ומעלה. חטר ישי התמנה לגייס של חיפה והמחוז וארגן את הצוות ומנגנון הגיוס כולו על בסיס של התנדבות. סיסמתו להתנדבות:

	נוער! עמך וארצך קוראים לך! התגייס!

הוקרנה בכל בתי הקולנוע ופורסמה ברבים.

בהמשך, ירושלים העתיקה נפלה ובניה הלכו בשבי. בן-גוריון החליט לגייס יחידה להציל את ירושלים מנפילה. הוא החליט על גיוס חטיבה משוריינת להורדת המצור ולהצלת ירושלים. האלוף שלמה שמיר מתמנה על ידו כמפקד החטיבה ופונה מיד אל חטר ישי עמו שרת בגדוד השני של הבריגאדה, להצטרף אליו כקצין מנהלה לגיוס החטיבה, שנקבע לה מועד של כניסה לקו החזית ולמערכה תוך 17 יום. חטר ישי נענה, ועוזר לגייס את חטיבה 7 ולהכינה לקרב. חטר ישי מארגן את מבנה המערכת השיפוטית בחטיבה 7 במתכונת של הצבא הבריטי, המשמשת דוגמה ליחידות צה"ל האחרות, ששולחות לחטיבה 7 את התובעים הכלליים שלהן, ללמוד את השיטה וליישם אותם אצלן. כעבור זמן מה, השתתף בהכנות של חטיבה 7 למתקפה של כרמלי לשחרור הגליל. ביוני 1948, השביע בטקס חגיגי את חטיבה 7 לצה"ל. בן-גוריון הטיל על אהרן חטר ישי את התפקיד לכתוב חוק צבאי לצה"ל. האחרון גייס מספר עורכי דין מתנדבים והכין תוך שבועות מספר חוקה צבאית, כמתכונת החוקה הצבאית הבריטית, עם התאמה לצורכי צה"ל. הוא הופיע בישיבות של ועדת חוק ומשפט, ועדת החוץ והביטחון ואחר-כך גם במליאת הכנסת, כדי לקבל אישור לחוקה ולתיקונים המוצעים של ידו מדי פעם.

הקמת המערכת השיפוטית של צה"ל וניהולה

בהמשך התבקש על ידי בן-גוריון להקים את כל המערכת השיפוטית של צה"ל, ובתפקידו כראש השירות המשפטי הצבאי והפצ"ר הראשון של צה"ל מאייש את כל התפקידים של המערכת- שופטים, פרקליטים, תובעים וסנגורים. בתפקידו כפצ"ר מילא גם את התפקיד של יועץ משפטי לשר הביטחון. הוא יזם וכינס ישיבה מיוחדת עם דוד בן-גוריון כשר הביטחון, שר המשפטים פנחס רוזן, היועץ המשפטי י.ש. שפירא והרמטכ"ל יעקב דורי, הקובעת בפרוטוקול מיוחד את השוואת דרגתם ומשכורותיהם של השופטים הצבאיים לזו של השופטים במערכת השיפוט האזרחית, בדרגה אחת נמוכה בלבד, וכן את זכות השופטים הצבאיים להיקלט כשופטים במערכת השיפוט האזרחית, בצד חובת השופטים האזרחיים לכהן במילואים כשופטים צבאיים, מה שמבטיח את רמת השיפוט הצבאי. כן שריין את מעמדו של הפרקליט הצבאי הראשי כחבר קבוע במועצה השיפוטית של המדינה. בהמשך ביטל את בתי הכלא הפרטיים במסגרת הש"י ויזם את מינויה של הוועדה הממונה על מאסרים מנהליים שבהרכבה היו שופט בית המשפט העליון דונקלמן, והרב אסף ואורי מנהלן.

ערב פסח שוחררה חיפה. כדי למנוע שוד וביזה כפי שקרה בירושלים, בטבריה וביפו, מתמנה חטר ישי למרכז הוועדה לענייני ערבים, שתחת רשותה וסמכותה הועמדה כל חיפה התחתית הערבית שתשביה עזבוה. חטר ישי מגייס מיד עם התמנותו 80 מורים, כשומרים על הרכוש, מחסנים וחנויות שבעיר, דורש ומקבל ממפקד ההגנה בחיפה, יעקב לובליני, צו של "מחוץ לתחום" לחיפה הערבית, עם התראה, שכל מי שיימצא בשטח ללא רישיון יירה. בדרכו הביתה ל"ליל הסדר", מתברר לו שכ- 500 עד 600 ערבים נעצרו תוך הקרבות, והם עצורים בחורבה הערבית עזובה על הכרמל. במקום לבלות אתליל הסדר עם משפחתו בביתו, מרכז חטר ישי צוות ונוסע לשם ועוסק כל הלילה ולמחרתו במיון העצורים ושחרורם. לפי בקשת שר המשטרה טיפל בשכנוע קצינים במשטרת המנדט להישאר לשרת במשטרת ישראל.

חטר ישי הקים את כל מוסדות השירות המשפטי ואייש את כל התפקידים . הוא ניהל מאבק חריף עם הרמטכ"ל הצעיר, יגאל ידין, על עצמאות המערכת המשפטית. הוא ויתר על העלאת עצמו לדרגת אלוף, תמורת קבלת 12 דרגות של סגני אלופים לפרקליטי המחוז. התמנה על ידי בן-גוריון, יחד עם השופט בנימין זהר ואבא חושי, כחבר ועדת חקירה לאירוע המצער של כפר קאסם, וכן כחבר בוועדות אחרות.

אלמנתו של סרן מאיר טוביאנסקי, בשנשפט למוות כבוגד והוצא להורג על ידי כיתת יורים פונה לבן-גוריון באמצעות עו"ד אשר לויצקי, ותובעת חקירה מחדש. היא כופרת בגרסה הצבאית של בית דין השדה וטוענת לחפותו של בעלה. חטר ישי, שנדרש על ידי שר הביטחון לבדוק את הפרשה מחדש, מוצא כי טוביאנסקי היה חף מפשע, פסק דינו וגזר דינו היו משגה חמור ומצער, וממליץ לפרסם עובדה זו לניקוי שמו, לערוך לו הלוויה צבאית, להחזיר לו את דרגתו ולהחשיב את אלמנתו ואת בנו כשאירים של חייל צה"ל, הזכאים לתשלומים ממשרד הביטחון. הממשלה אימצה את כל המלצותיו במלואן.

פעילותו כאזרח לאחר שחרורו מצה"ל ב-1952

אהרן חטר-ישי מעיד במשפט אייכמן

בין השנים 1952-1954, השתחרר חטר-ישי מתפקידו כפרקליט הצבאי הראשי וחזר למשרדו בחיפה. "שורת המתנדבים" ביקשה שינהל אותה. המשמרת הצעירה של מפא"י ביקשה שיבוא לרכז אותו ואבא חושי, ראש עיריית חיפה, הציע לו לעבוד עמו.

חוטר-ישי נענה לבקשת המגבית היהודית המאוחדת ויצא בשנית ל-3 חודשים למגבית בקנדה. בהמשך פתח משרד לייעוץ חינם בשפרעם לבני העדה הדרוזית, לבקשתו וכתמיכה בח"כ שייך סאלח כניפס, שלדעתו קופח על ידי מפא"י, למרות שנבחר לכנסת מטעמה.

חטר-ישי הגן על ראג'י עיסא וסאלח קונטר שנידונו למוות על רצח שני מחבלים ועונשם הומר במאסר עולם, וקיים על חשבונו את אשתו ושני ילדיו של קונטר במשך למעלה משנתיים, עד שחרורם של השניים מהכלא בחנינה שהשיג עבורם מהנשיא חיים ויצמן בהמלצת בן-גוריון.

בשנת 1958 כתב אהרן חטר-ישי את הספר "רק אתמול" שיצא בהוצאת "מערכות" ובו 11 סיפורי משפטים שניהל טרם קום המדינה. הספר תורגם להונגרית ורומנית ופורסם בהמשכים בעיתונות היומית בשפות אלו בארץ, תורגם לאיטלקית ויצא לאור על ידי הפדרציה היהודית באיטליה. סיפורים אחדים מתוכו יצאו בסדרת "תרמיל" ו"גשר" כחומר קריאה מומלץ לחיילי צה"ל. סיפורים אחדים פורסמו וממשיכים להתפרסם גם כיום על ידי הקונגרס הציוני העולמי כחומר קריאה בבתי ספר בתפוצות וכחומר לימוד באולפנים לעברית בישראל ובמדינות אחרות.

עזרתו לבן-גוריון בפרשת לבון

בין השנים 1963-1965, נענה לפנייתם של נתן אלתרמן ואורי לובראני, מנהל לשכת ראש הממשלה, וירד לשדה בוקר, לעזור לבן-גוריון בעניין "פרשת לבון". לאחר שחטר ישי שיכנע את בן-גוריון שלא נשלח על ידי שום מפלגה אלא בא לעזור לו בעניין "פרשת לבון" מתוך התנדבות אישית, קבל לעיונו את כל החומר, לו הקדיש חודשים אחדים. כשנוכח חטר ישי שוועדת השבעה טעתה במסקנתה שלבון לא נתן את הפקודה "לקצין השלישי", מזמין את ידידו, עו"ד יצחק טוניק, לערוך עמו ניתוח משפטי ודו"ח מסכם על פעולת ועדת השבעה. הדו"ח של חטר ישי וטוניק הוגש על ידי בן-גוריון לשר המשפטים וליועץ המשפטי. האחרון קבע, שהדו"ח "לא השאיר מתום ממסקנותיה והחלטתה של "ועדת השבעה".

תפקידים שונים

בתחילת 1964 התמנה לפי בקשתם של לוי אשכול ושר החינוך זלמן ארן, לנשיא אגודות הספורט, במטרה לחבר תקנון להתאחדות הספורט שמצד אחד יאפשר קבלת החלטות ברוב ומצד שני ימנע דורסנות של הרוב. בנוסף ביקש חטר ישי להביא לחקיקת חוק ספורט בכנסת שיעזור במאבק באלימות הקהל בספורט. עם כניסתו לתפקיד העריך שמלאכתו תושלם תוך ששה חודשים , אולם רק לאחר שנתיים הצליח המשימה והביא עם הנהלותיהן של אגודות הספורט השונות, טיוטה מוסכמת לחוקה ספורט בארץ, כשהיא חתומה על ידי "מכבי", "הפועל", "בית"ר", "אליצור", ו"איסט"א", בלא שהשתמש אף פעם בסמכות הווטו, שהייתה נתונה לו במקרה של חילוקי דעות.

היה חבר במשך שנים רבות בוועדה ביד ושם, המעניקה את התואר "חסיד אומות העולם", ודן בקרוב ל-2,000 תיקים.

היה חבר תנועה למען ארץ ישראל השלמה.‏

בשנת 1973, חודשים ספורים לפני מלחמת יום הכיפורים, עבר לגור בקיבוץ עין גב, בעקבות הזמנת חברי הקיבוץ, עמם היה קשור עוד טרם הוקם הקיבוץ. סייע לקיבוץ ולחבריו בבעיות משפטיות. התנדב לעזרתה של קבוצת עולים מרוסיה שהתארגנה תחת השם "עליה 70", ושמטרתה - הקמת יישוב של אנשי מדע ליצירת מקומות עבודה לעולים אנשי מדע, תוך התנגדות עקרונית לקבלת תקציב כלשהו, ועומדת על קיום עצמי ממפעלים שהקימו במקום. הרעיון של קיבוצים הבנויים על תעשייה היה חדש, ועברו עליהם קשיים רבים, כאשר חטר ישי ליווה אותם גם בהלוואות אישיות והשקיע בהם זמן ועבודה רבה במשך זמן ממושך. רעייתו רחל התנדבה ולימדה עברית את כל חברי הקבוצה במשך חודשים ארוכים, כשהיא נוסעת יום יום מעין גב לקיבוצם, שהוא כיום המושב אניעם.

בשנת 1991 פרסם את ספרו "קו ההגנה", ובו משפטים ואירועים שהשתתף בהם בשנות 1936-1939. הספר מספר על הקו שנקטה ההגנה כנגד השלטון הבריטי בארץ ישראל. "קו ההגנה" הוא גם אותו קו אותו נקט חטר ישי כעורך דין של ה"הגנה" בהיותו מייצג את הנאשמים במשפטים שונים.

אחרית ימיו

בשנת 1992 עבר חטר-ישי אירוע מוחי, שגרם לו לשיתוק מחצית הגוף ואובדן כוח הדיבור. מתוך רצון חזק הצליח להתגבר על המגבלות, וחזר להופיע בציבור. כך, למשל, הופיע בכנס של החברה להגנת הטבע, בו סיפר על ניסיון להציל מהעלאה לגרדום את שלמה בן יוסף, איש המחתרת הראשון שהועלה על הגרדום בארץ.

בשנת 1993 התאלמן מרעייתו רחל, לאחר 63 שנות נישואין. הוא היה אביהם של המשפטנים דרור חטר ישי ופרופסור סמדר אוטולנגי.

מאז ועד למותו התמקד בשני ספרים נוספים: על אירועי שנות 1945-1946, על פעילותו כמפקד ועדת הסעד של החטיבה היהודית הלוחמת, שבמסגרתה פעלו היחידות העבריות בגרמניה בקשר עם הצלת פליטי השואה וריכוזם לשם הבאתם ארצה. ועל אירועי שנות 1947-1948, שנה לפני קום המדינה ושנה לאחריה, תוך פירוט פעילותו האישית ומעורבותו הישירה באותם אירועים.

תא"ל (מיל') עוזי קרן, חברו מקיבוץ עין גב, הציע את מועמדותו של חטר-ישי לפרס ישראל לשנת תשנ"ד באומרו: " בפעולותיו המרובות למען הכלל, למן תקופת בחרותו ועד זקנותו, מקפל חטר ישי את תולדות המדינה, החל בתקופה העות'מאנית, דרך שלטון המנדט הבריטי, מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות, הכרזת המדינה והקמת צה"ל. בכל אחד מהתחומים תרם חטר ישי את חלקו, ובצורה מלאה. אין ספק, כי עו"ד אהרן חטר-ישי, שהקדיש את חייו למען המדינה, בהחלט ראוי לפרס ישראל על מפעל חייו. אלפי האנשים שהציל, בדרך זו או אחרת, בתקופה זו או אחרת בחייו, ודאי תומכים בדעה זו".‏‏

ספריו

• חטר-ישי אהרן, קו ההגנה, ספרית מעריב, 1991.
• חטר-ישי אהרן, הבריגדה ושארית הפליטה, הוצאה פרטית, 1999.

הפרקליט הצבאי הראשי
אהרן חטר-ישי • אהרון מויאל • מאיר זוהר • מאיר שמגר • צבי הדר • צבי ענבר • דב שפי • בן ציון פרחי • אמנון סטרשנוב • אילן שיף • אורי שהם • מנחם פינקלשטיין • אביחי מנדלבליט • דני עפרוני