אהרן יהודה לייב שטינמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן יהודה לייב שטינמן
הרב שטיינמן 5.jpg

הרב אהרן יהודה לייב שטינמן
תאריך לידה תרע"ד (בן 100 בערך)
תאריך לידה לועזי 1914
מקום פעילות ישראל- בני ברק
השתייכות יהדות חרדית
נושאים שבהם עסק הלכה, חינוך, גמרא
רבותיו רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, רבי משה סוקולובסקי, רבי פסח פרוסקין
חיבוריו * אילת השחר (על הש"ס)
  • אילת השחר (על התורה)
  • חסד ומשפט
  • ימלא פי תהילתך
  • מפקודיך אתבונן
  • עזי ומגיני
הרב שטינמן עם שגריר ארצות הברית דן שפירו, מימין יעקב אשר

הרב אהרן יהודה לייב שטינמן (מכונה גם הגראי"ל; נולד בשנת ה'תרע"ד, 1914) הוא רב וראש ישיבה חרדי ליטאי, מנהיגו הרוחני של מחנה הרוב בציבור החרדי-ליטאי בישראל, ויושב ראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה.

בעבר כיהן כראש ישיבת פוניבז' לצעירים, במפנה ובראשית המאה ה-21 הוא עומד בראש כולל פוניבז' ובראשות הישיבות "גאון יעקב" ו"אורחות תורה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אלישיב בביקור בבית הרב שטיינמן בבני ברק

נולד בבריסק (אז באימפריה הרוסית, כיום בבלארוס), לגיטל פייגא ונח צבי שטינמן, שהיה שמש בית הכנסת "חברה לוויה" וממונה על העירוב בעיר. הוריו התגוררו בשכנות לרב העיר, רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, שהיה עורך את רישום הנישואין לבני העיר בחדר שהוקצה לו בביתם.

למד בתלמוד תורה ומגיל 11 בישיבת תורת חסד בבריסק. הוא היה מקורב לראש הישיבה, הרב משה סוקולובסקי, והתפלל עמו במניין בביתו‏[1]. לימים קרא לבנו הגדול על שמו של רבו זה. בישיבת תורת חסד היה גם תלמידו של המשגיח, הרב אברהם יעקב גורדון.

בגיל 16 נסע ללמוד אצל הרב פסח פרוסקין וחתנו הרב שלמה מטות בקוברין, שם למד כחצי שנה. בשנת תרצ"א נסגרה הישיבה שם לאחר שבני הקהילה המקומית סירבו להמשיך להחזיק אותה, והוא חזר לישיבת תורת חסד בבריסק. בשבט תרצ"ב, בשל מחלוקת על ראשות הישיבה בבריסק, עבר ללמוד בישיבת קלצק. בחודש תמוז באותה שנה שב לישיבת תורת חסד, שעמדה אז בראשות הרב ישראל חיים קפלן.

היה מקורב לרבני עירו, הרב שמחה זליג ריגר, בן דודה של אמו שגם סמך אותו לרבנות[2], וכן לרב העיר, רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, וחברם של בניו הרב יוסף דב והרב דוד.

על אף שלפי החוק הפולני היה פטור מגיוס בשל גיוסו של אחיו הגדול לצבא הפולני, הוא קיבל צו גיוס. בעקבות זאת הוא שינה את שם משפחתו לשטינמן כדי להציג את עצמו כבן יחיד, עילה נוספת לפטור מגיוס. גם ניסיון זה לא צלח, ולכן החליט לעבור לשווייץ. בקיץ תרצ"ז קיבל אשרת יציאה מפולין ואשרת כניסה משווייץ, כסטודנט המגיע ללמוד בישיבת 'עץ חיים' במונטרה[3]. הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב ברוך בער ליבוביץ' כתבו לראש הישיבה הרב אליהו בוצ'קו מכתבי המלצה עבורו‏[4][5]. יחד עמו נמלטו שני נכדיו של הרב חיים סולובייצ'יק, הרב משה סולובייצ'יק והרב אריה לייב גליקסון. הם ערכו גורל הגר"א לפני יציאתם, והתוצאה הייתה הפסוק "הבוקר אור והאנשים שולחו". הרב שטינמן יצא לפני חבריו, מיד כשקיבל את האשרה, ונסע לציריך דרך ורשה וברלין.

רבי משה סולובייצ'יק והרב שטינמן הצעיר כיהנו כר"מים בישיבה. מאוחר יותר עברו לישיבת לוצרן. בין תלמידיו מתקופה זו היה המקובל הרב חיים אריה ארלנגר. במהלך מלחמת העולם השנייה גויס עם אזרחי חוץ נוספים לעבוד במחנה עבודה בסלילת כביש. הוא הצליח להתחמק לאחר שבמהלך אשפוז בבית חולים ביקש מלווהו מחולה שחפת שיירק לתוך מבחנת הבדיקה שלו, על מנת שיזוהה בטעות כחולה במחלה מדבקת‏[6].

בטבת ה'תש"ד נישא בציריך לתמר קורנפלד, ילידת פולין. בחתונה שנערכה בתרומת נדיבים יהודים מקומיים השתתף קהל מוזמנים מצומצם מאד, בשל דרישת החתן שלא שהמימון לחתונה (שהיה מכספי צדקה) לא יהיה גדול יותר מהסכום המינימלי האפשרי‏[7]. שושבינו היה זאב וולף רוזנגרטן (לימים, היה בנו של וולף, יצחק, לנהגו ולאחד ממקורביו הבולטים). בתקופת שהותו בשווייץ עמד בקשרים תורניים עם הרב מרדכי יעקב ברייש[8].

בקיץ ה'תש"ה (1945) עלה לארץ ישראל דרך ספרד, והתיישב בבני ברק. כתביו נשלחו על ידי הרב משה סולובייצ'יק לישראל, אך האונייה הופצצה על ידי המצרים והכתבים טבעו. למרות ניסיונו בשווייץ כר"מ בישיבה, עסק לפרנסתו תחילה בתחום היהלומים[דרוש מקור]. בעזרת ידידו הרב זאב איידלמן נכנס ללמוד בבית מדרש לתורת ארץ ישראל בפתח תקווה, שם למד בחברותא עם הרב חיים שאול קרליץ. כעבור חצי שנה מונה, בהמלצת החזון איש, לראש ישיבת חפץ חיים בכפר סבא.

באלול תשט"ו מונה על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן, שוב בהמלצתו של החזון איש, לראשות ישיבת פוניבז' לצעירים. בשנת תשכ"ה מונה על ידי הרב כהנמן לכהן כראש כולל פוניבז'. הרב כהנמן רצה שיעזוב את משרתו בישיבת פוניבז' לצורך כך, אך לבקשת הרב מיכל יהודה ליפקוביץ', הסכים שיכהן בשני התפקידים יחד. בהמשך התמנה לראש ישיבת גאון יעקב, ולצד שיעורו היומי בפוניבז' העביר שיעורים בשעות אחר-הצהריים בגאון יעקב. כמו כן מסר שיעור כללי פעמיים בשבוע ושיחה מוסרית פעם בחודש. בשנת תשנ"ח פתח את ישיבת ארחות תורה. הוא מסר בישיבה זו שיעור כללי מדי שבוע ושיחות מוסר מדי תקופה, וכן מסר שיעורים שבועיים לבני הקיבוץ בביתו. בתקופה זו הפסיק למסור שיעורים סדירים בישיבות פוניבז' וגאון יעקב. הוא נושא בתואר רשמי של ראש ישיבה גם בישיבות "רינה של תורה" בכרמיאל, ו"נר זורח" (בזרועה וכיום בעוצם), סניפי ישיבת אורחות תורה, וכן בישיבת תורה בתפארתה באלעד שנפתחה על ידו.

לאחר הקמת מפלגת דגל התורה, בשנת תשמ"ט (1988), הוזמן על ידי הרב שך לכהן במועצת גדולי התורה של דגל התורה. בשנות ה-90 הפך לגורם משפיע בציבור החרדי הן בהנהגה ציבורית והן בנושאי חינוך וישיבות. לאחר פטירת הרב שך, בשנת תשס"ב (2001), הוכר כמנהיג בציבור הליטאי, לצדו של הרב יוסף שלום אלישיב. בשנת תשע"א הוביל הרב שטיינמן, בשיתוף פעולה עם חלק מהגורמים החסידיים, מהלך שבמסגרתו התחזקה השפעתם של אנשי דגל התורה בחינוך העצמאי.

לאחר פטירת הרב אלישיב חל פיצול במחנה הליטאי. בראש מחנה הרוב ניצב הרב שטיינמן, והוא משמש הסמכות הרוחנית העליונה של מפלגת דגל התורה. רובם הגדול של חברי מועצת גדולי התורה של דגל התורה תומך ברב שטיינמן, ובאוגוסט 2012 הוא הרחיב את שורות המועצה. בראש הזרם הקטן יותר, והמחמיר יותר מבחינה אידאולוגית עומד הרב שמואל אוירבך. בתקופת מנהיגותו של הרב אלישיב טענו מקורבי הרב שטיינמן שהיומון הליטאי "יתד נאמן" אינו מתייחס בכבוד לרבם, מאחר ומרבית אנשיו היו מזוהים עם רבנים אחרים. העיתון גם יצא בחריפות נגד אמנת כנרת, עליה חתם מקורבו של הרב שטיינמן. עם זאת, אך גם בתקופה זו כמה מכותבי העיתון היו מזוהים עם הרב שטיינמן. במאי 2012, זמן קצר לפני פטירת הרב אלישיב, חל מהפך בשליטה בעיתון "יתד נאמן", שעברה לידי מקורבי הרב שטיינמן. מהלך זה לווה בביקורת של הזרם השמרני יותר בציבור הליטאי כלפי מנהיגות הרב שטיינמן. בעקבות כך, פרסם העיתון מכתב בכתב ידו של הרב חיים קנייבסקי, חתנו של הרב אלישיב, ובו כתב: "הנה הנהגת הדור מסורה כיום למרן גאון ישראל הגראי"ל שטיינמן שליט"א, אשר כל מעשיו לשם שמים, והנה עתה זכינו שמרן שליט"א ע"פ הוראת מורי חמי שליט"א [= הרב אלישיב] נטל עליו כל הנהגת העיתון יתד נאמן אשר אאמו"ר זללה"ה יסדו יחד עם מו"ר מרן הגרא"מ שך זללה"ה"[9].

בעקבות שינוי הרכב מערכת יתד נאמן, הקים זרם המיעוט את העיתון "הפלס" ומפלגת בני תורה. לאחר שהמפלגה התמודדה בבחירות לרשויות המקומיות בישראל בשנת 2013 תמך הרב שטיינמן בהרחקת אברכים שהצביעו עבורה מכוללים[10]. הוא גם חתם על מכתב נגד "הפלס"‏[11] והורה לתלמידים לפרוש מישיבת כנסת יצחק בחדרה[12].

בשנת 2014 תמך בצירוף חברים חדשים בבד"ץ שארית ישראל, בו היה עד אז רוב לרבני זרם המיעוט‏[13], וכינס בביתו את כינוס הבד"ץ המורחב‏[14]. בעקבות זאת הפך הבד"ץ לכפוף לו ולרב קנייבסקי.

הרב שטיינמן גר בדירה קטנה בבני ברק המרוהטת בפשטות, וסגנון חייו נוטה לסגפנות‏[15][16].

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד הדרכת והכוונת חברי הכנסת של דגל התורה בנושאים פוליטיים וציבוריים, וניהול חיי הציבור של הקהל הליטאי הקשור במפלגה זו, כמו קופת הצדקה קופת העיר, אירגון התשובה לב לאחים, והחינוך העצמאי, הרב שטיינמן מקבל בביתו באופן יומיומי, אנשים מן השורה לעצה בכל עניין, ולברכה. לעומת קודמו הרב אלישיב, שעסק בעיקר בפסיקת הלכה והנהגת הציבור, עסק הרב שטיינמן כבר בחיי הרב שך והרב אלישיב, גם בענייני ייעוץ חינוכי, הכוונת ראשי ישיבות, וכן ענייני שלום בית ושידוכים.

תחום החינוך והעברת המסורת לדורות הבאים תופס חלק ניכר בפעילותו של הרב שטיינמן, הוא סייע להקמת רשתות כוללים ובהן אלפי אברכים, בהן "עטרת שלמה", בראשות הרב שלום בער סורוצקין, ו"יששכר באהליך" בראשות הרב אלחנן וייסבורד. יחד עם האדמו"ר מגור, הרב יעקב אריה אלתר, הקים את רשת בתי הספר היסודיים "נתיבות משה". שני הרבנים נסעו יחד למסעות התרמה בחו"ל עבור מוסדות אלו ועבור רשת "שובו", בשנים 1998‏[17], 2006 ו-2007‏[18].

גם בשנים מאוחרות יותר, למרות גילו המבוגר המשיך הרב שטיינמן במסעות חיזוק בקהילות החרדיות באירופה ובאמריקה, בשנים 2010 ו-2012.‏[19].

בעבר הרבה להגיע למבחני תלמידים בישיבות הגדולות ובישיבות לצעירים ואף בתלמודי תורה ברחבי ישראל. כיום הוא מופיע בעיקר בכינוסים ובישיבות שבנשיאותו.

השקפותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דת ומדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי חרדים-חילונים

מקורבו של הרב שטיינמן, ראש עיריית בני ברק לשעבר מרדכי קרליץ, היה הנציג הבכיר של החרדים בוועדת טל, והיו שייחסו לרב שטיינמן תמיכה שבשתיקה במסקנות ועדה זו. כמו כן חתם קרליץ, בשנת 2001, על אמנת כנרת, שדגלה בדיאלוג בין חילונים לחרדים. הרב שטיינמן סבור כי יש להיזהר ממאבקים כוחניים מול הציבור החילוני ומדינת ישראל, ולדעתו על הציבור החרדי צריך לנקוט קו של "שתדלן בפני הפריץ" ולנסות להגיע להסכמה באמצעות הידברות. לכן הוא מתנגד בדרך כלל להפגנות ולמחאות.

למרות זאת, הורה בשנת 2013 על עריכת עצרות תפילה של נשים ותלמידות חרדיות מדי ראש חודש בכותל המערבי, כמחאה על תפילתן של חברות ארגון "נשות הכותל" באותה עת במקום‏[20].

הוא מצדד בדיאלוג שמטרתו קירוב הציבור החילוני במדינה לחיי הדת, בהשראתו יוצאים אברכים רבים פעם בשבוע למקומות יישוב בפריפריה ולומדים תורה עם התושבים המקומיים. הוא מעודד פעילות החזרה בתשובה, בישראל ומחוצה לה, ואף מופיע בכינוסים שונים לחיזוק הפעילות. החל מהפסקת פעילותו הציבורית של הרב שך הוא משמש כנשיא ומכוון דרכו של ארגון "לב לאחים". מאז שנת תש"ס (2000) משמש כנשיא ישיבת תורת חיים במוסקבה.

פולמוס גיוס בני הישיבות

נטען כי הרב שטיינמן תמך בהקמת הנח"ל החרדי[21], בראותו בכך פתרון חלקי לבעיית הנושרים בציבור החרדי. בשל עמדותיו אלו עורר את רוגזם של גורמים חרדים שמרניים, כמו אנשי העדה החרדית ובמיוחד נטורי קרתא, שהשמיצוהו בפשקווילים ובכמה הזדמנויות ניסו להפריע לשיעוריו. בכמה מקרים נגרמו התכתשויות אלימות שדרשו התערבות משטרתית‏[22].הרב שטיינמן עצמו הכחיש את הטענה שהביע תמיכה בגיוס לנח"ל החרדי למי שביכולתו ללמוד תורה‏[23].


בתקופת דיוני ועדת שקד, שדנה בחוק חדש לגיוס בני ישיבות, התנגד למאבק פומבי של הפגנות ועצרות מחאה ואמר כי דרך ההתמודדות הנכונה היא הידברות עם גורמי השלטון לצד תפילה וחיזוק בלימוד התורה‏[24]. לאחר שהוועדה גיבשה את החוק החדש, שלפיו אם לא יעמוד הציבור החרדי ביעדי גיוס יופעל על תלמידי הישיבות (מלבד 1800 מכל שנתון) חוק גיוס חובה, אמר כי יש חילול השם בכך שמדינת ישראל מצהירה שלימוד תורה נחשב ל"פלילי"‏[25]. בעקבות זאת תמך בהפגנת החרדים נגד הגיוס[26]. עם זאת, הוא דוגל בהמשך התייצבותם של בחורי הישיבות בלשכות הגיוס, לפי ההסדר שהיה נהוג בעבר.

בשיחה שנשא בישיבת אורחות תורה לאחר אישור החוק, אמר: "מימות היוונים שהמתיוונים רצו שכלל ישראל... עד כדי כך שהיה צריך לעשות מסירות נפש, היו צדיקים גדולים שהיו במסירות נפש ובזכות זה הם זכו. אבל אנחנו היום בזמנינו, אנחנו מאוד קטנים, אי אפשר לתבוע ממנו כל כך. נבקש מהקדוש ברוך הוא שיעזור לנו שחס וחלילה לא יצליחו לעשות את כל אותן הגזירות שהם רוצים לגזור על כלל ישראל בכלל ועל לומדי התורה בפרט, עד כדי כך שהם רוצים לעשות שמי שלומד תורה הוא פלילי. הקב"ה יעזור שנזכה בקרוב שכל אלה יירדו לגיהינום ויגיע להם כל מיני צרות, ושלא יישאר מהם שום זכר, יימח שמם וזכרם."[27]

יציאה לשוק העבודה

הרב שטיינמן הביע תמיכה מסוימת בהכשרה מקצועית של אברכים שאינם חפצים או מסוגלים ללמוד.[דרוש מקור] עם זאת פורסם מקרה שבו החליט לדחות סכום עתק שהציע נדיב להכשרת אברכים לשוק העבודה.[דרוש מקור] בהזדמנויות נוספות שלל לימודי חול.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

חינוך

הוא תומך בהפחתת השימוש בענישה, ומתנגד לסילוק של תלמידים חלשים מבחינה רוחנית ממוסדות הלימוד.

שידוכים

הוא פוסל כל גישה שאינה עניינית ספציפית להתאמת המיועדים לנישואים, והסביר בדברי ה"נפש החיים", שאדם שאינו מסכים להשתדך עם אחר על רקע מעמד דתי או תורני שונה, חוטא בגאווה[28]. הוא מצוטט בחוברת הדרכה לחתנים כמי שאמר שחיי זוגיות מאושרים תלויים בשלושה דברים: ויתור ויתור וויתור, וכי שורש כל בעיה אפשרית ביחסים בין-אישיים נעוץ באגואיזם ששורשו גאווה‏[29].

פסקי הלכה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שטיינמן הוכר בבני ברק, עוד בשנות ה-50 כאיש הלכה, וחוג מקורביו בתקופה זו כלל בעיקר מורי הוראה כמו הרב בן ציון פלמן, שמצטט בספריו פסקי הלכה רבים מפיו, ואנשי הלכה נוספים בעיקר מקרב תלמידי החזון איש[30]. לחלק מפסיקותיו נודעה השלכה ציבורית כאשר הורה בתקופות מאוחרות יותר לחברי הכנסת הסרים למרותו להצביע לפי דעתו‏[31]. בשנת 2003 חיווה דעתו במכתב אישי לרב יוסף שלום אלישיב כי עליו לעבור ניתוח נחוץ למרות היותו כרוך בסיכון חייו, בשל אחוזי ההצלחה של המנתח וסיכויי התועלת של הניתוח לטווח הארוך, בעקבות מכתבו זה החליט הרב אלישיב על ביצוע הניתוח‏[32].

  • הפקעת קרקעות פלסטינים: בדיון בכנסת על "חוק ההסדרה" (שעסק בנושא בעלות על קרקעות פלסטיניות פרטיות שיש עליהן בתים יהודים ולא אושר לבסוף) קבע הרב שטיינמן כי על פי ההלכה, אי אפשר לחייב בעלים למכור את שדהו אם הוא מודיע שאינו מסכים לכך. בהתאם לזאת, חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב מסיעת יהדות התורה הצביעו נגד חוק זה‏[33].
  • תורה ותפילה: נקט שאדם הלומד תורה בזמן שהציבור מתפלל, אף שמעיקר הדין אינו חייב לענות אמן אחרי המתפללים, בכל זאת, אם שמע אותם ראוי שיענה, מפני יראת שמים[34].
  • חלה: נקט שמותר במצבי ספק להישאל על הפרשת חלה ולבטל את תחולת ההפרשה, כדי להפריש בצורה ודאית ולברך על ההפרשה, ואין זה נחשב כגרימת ברכה שאינה צריכה[35]
  • טבילת כלים: נקט שיש להתיר את השימוש בכלים שאינם טבולים באופן אקראי שלא לייעודם המקורי‏[36]
  • ארבעת המינים: דעתו שמי שנטל כבר את ארבעת המינים ורוצה להחמיר על עצמו וליטלם שוב, אסור לו לטלטלם ביום טוב ברשות הרבים כי לא התירו טלטול שלא לצורך ביום טוב‏[37].
  • מוקצה: דעתו שתנור אפייה נידון ככלי שמלאכתו לאיסור אף אם רגילים להשאיר בו את העוגות לאחסון, שזה שימוש היתר, מאחר שהתנור אינו משמש כארון אחסון לדברים אחרים אלא רק למה שנאפה בו ונמצא שאחסון זה הוא המשך לשימוש האסור ואין לו חשיבות עצמית מספקת להגדרת הכלי כמי שמלאכתו להיתר‏[38].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמו של הרב שטינמן, גיטל פייגא, הייתה בתם של הרב משה אליהו מקמניץ[39] ועלקא. דודו של הרב שטינמן היה הרב חיים שלמה גורפינקל שכיהן כמו"צ בקמניץ.

אחותה של סבתו עלקא, נישאה לדב, אביו של הרב שמחה זליג ריגר. אחיה של עלקא היה הרב משה אהרן וויצבלום שכיהן כרב בעיירה סמוכה לבריסק, ובאחרית ימיו עלה לארץ ישראל וכיהן כר"מ בישיבת תורת חיים[40].

הרב שטינמן היה נשוי לתמר (נפטרה: כ"ה בסיוון תשס"ב), בת שמאי קורנפלד, צאצא לאחיו של האדמו"ר מגור ה"חידושי הרי"ם". לבני הזוג שני בנים ושתי בנות:

  • רחל דבורה - נשואה לרב זאב ברלין, ראש ישיבת גאון יעקב בפועל
  • הרב משה - ר"מ בישיבה בבית שמש ומעורב בפעילות אביו. חתנו של הרב ישראל אשר וואלס, חתנו של הרב בן ציון ידלר. גיסו היה הרב ישראל יעקב פישר.
  • הרב שרגא נח - חתנו של הרב חיים קנייבסקי, ראש ישיבה לצעירים קהילות יעקב.
  • טובה צפורה - נשואה לרב דב שפירא, ראש ישיבת יד הלוי בירושלים (נינו של ראש ישיבת וולוז'ין הרב רפאל שפירא).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אילת השחר, חידושים על כמה ממסכתות התלמוד, 15 כרכים
  • אילת השחר על התורה, ה' חלקים
  • הגדה של פסח - אילת השחר
  • חסד ומשפט, על מסכת סנהדרין
  • ימלא פי תהילתך, שלושה כרכים של שיחות מוסר וכרך ביאורים על סידור התפילה
  • מפקודיך אתבונן, שיחות לימים נוראים
  • עזי ומגיני, שיחות על מתן תורה
  • קונטרס אגלי צפון, בתוך "ליקוט תשובות וחדושים מרבנו עקיבא איגר", בני ברק תשכ"ח. הקונטרס נדפס בעילום שם, אך רמוזים בשמו, שמו של הרב שטיינמן ושמות הוריו.

לצד ספרים אלה התפרסמו ספרים וקונטרסים ובהם נערכו דברים שאמר בעל פה, כגון הספר "צדיק כתמר יפרח" (תשע"ד), מנכדו גדליה הוניגסברג, סדרת ספרים וקונטרסים בשם "אעלה בתמר" (בהם: תורת החזון איש, עם הערות הרב חיים קנייבסקי, תשס"ד, תורת והנהגות בית בריסק, תשע"ה), "מאחורי הפרגוד" מאת הרב יעקב אריאל, שבו הנהגות ואמרות ממנו ומרבי חיים קנייבסקי וקונטרס "מזקנים אתבונן" של הרב משה סחייק. מסוף העשור הראשון של המאה ה-21 מוציא תלמידו הרב משה יהודה שניידר מדי שבוע עלון בשם "פרי חיים" ובו שיחותיו, דברי תורתו ותשובות הלכתיות מהשבוע החולף. משנת תשע"ד יוצא מדי שבוע העלון "כאיל תערוג" שבו הדרכות ודברי תורה מפיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אעלה בתמר-בריסק, עמודים רט-רי, מדברי הרב זאב איידלמן.
  2. ^ אעלה בתמר בריסק, עמוד רכז.
  3. ^ באתר קדם
  4. ^ במכתב ההמלצה של הרב ליבוביץ' נכתב בין השאר, "עדיו לגדול בישראל".
  5. ^ מכתב מרן הגאון ר' ברוך בער לייבוביץ' זצוק"ל על מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א, המכתב המלא
  6. ^ למעשה כתב הרופא שאינו חולה שחפת, אך המפקד חשש ושחררו.
  7. ^ אעלה בתמר בריסק, עמוד רלד.
  8. ^ חלק מההתכתבויות ביניהם נדפסו בשו"ת חלקת יעקב ובספר היובל אהלי יעקב.
  9. ^ חיים שקדי, ‏רבי חיים קנייבסקי: "הנהגת הדור מסורה לרב שטיינמן", באתר כיכר השבת, כ"ב בסיון תשע"ב
  10. ^ עקיבא פלד, האברכים שהצביעו 'עץ' סולקו – חתמו והוחזרו לכולל • טלטלת הכוללים, באתר "kooker", ‏30 באוקטובר 2013
  11. ^ הודה הלוי ואבי גרינצייג, גדולי ישראל: "הפלס מחלל שם שמים ומפיץ שנאה", באתר בחדרי חרדים, 17 בפברואר 2014
  12. ^ ישראל כהן, ‏הגראי"ל שטיינמן עודד את הפורשים מישיבת "חדרה", באתר כיכר השבת, 2 בדצמבר 2013
  13. ^ ישראל כהן, ‏קרב נוסף הוכרע: מערכת הכשרות "שארית ישראל" משנה את פניה, באתר כיכר השבת, 2 בספטמבר 2014
  14. ^ דרמה ב'שארית': הדיינים החרימו את האסיפה, באתר "בחדרי חרדים"
  15. ^ ישראל מנחם, סיור בבית הרב שטיינמן באתר איגוד בתי הכנסת, 10 ביולי 2013
  16. ^ חיים גריידינגר הכירו את הרב שטיינמן, מעריב, 5 בדצמבר 2014
  17. ^ רשת "נתיבות משה": 18 בתי ספר ו-2,500 תלמידים תוך שלוש שנים, באתר הארץ
  18. ^ יאיר אטינגרהרבנים האשכנזים הבכירים קראו למזרחים של מארסיי לחזור בתשובה, באתר הארץ, 4 במאי 2007
  19. ^ ישראל כהן, ‏הרב שטיינמן ריגש את האלפים בצרפת, באתר כיכר השבת, 2 בספטמבר 2012
  20. ^ הרב שטיינמן הכריע: אלפי בנות סמינרים מול נשות הכותל, באתר כיכר השבת, 3 באוקטובר 2013;
    בהוראת הגראי"ל שטיינמן – בנות הסמינרים יגיעו אל הכותל למחות בנשות הכותל, אתר "kooker",‏ 3 בדצמבר 2013
  21. ^ בני טוקר, ‏'חיילים חרדים מפחדים להסתובב ברחובות', באתר ערוץ 7, 4 בפברואר 2014
  22. ^ אבישי בן חייםהרב שטיינמן עם הפנים להיי-טק, באתר ynet‏, 1 ביוני 2001
  23. ^ מכתבו לרב דן סגל, המכתב המלא.
  24. ^ ישראל כהן, ‏הגראי"ל שטיינמן רומז: נגד הפגנות ואלימות, באתר כיכר השבת, 23 במאי 2013
    אחדות בין מועצות הרבנים: "לא מתגייסים בכלל", באתר גלי צה"ל
  25. ^ ישראל כהן, ‏כינוס המועצות • הרב שטיינמן: "הממשלה עושה חילול השם", באתר כיכר השבת, 24 בפברואר 2014
  26. ^ קובי נחשוני, בדרך להפגנת המיליון: החרדים מתאחדים נגד חוק הגיוס, באתר ynet‏, 19 בפברואר 2014
  27. ^ יהודה שלזינגר, ‏הרב שטיינמן נגד הממשלה: "שיירדו לגיהינום", באתר ישראל היום, 13 במרץ 2014; הרב שטיינמן: שיהיה להם צרות וירדו לגיהנום - ימ"ש, לדעת; "פרי חיים" - מרבינו מרן בעל אילת השחר שליט"א, גיליון רס"א, ד' אדר ב' תשע"ד.
  28. ^ אגרת רבנו חיים מוולאזין, ירושלים: מכון ירושלים, תשע"א. עמ' 102.
  29. ^ אדני הבית, ירושלים תשס"ח, עמ' קמ"ט.
  30. ^ מחותנו, הרב חיים קניבסקי, מסר את טיוטת ספרו ההלכתי "שונה הלכות" לביקורת לרב שטינמן (ולשני רבנים נוספים: הרב דוד שמידל והר"ב פכטהלט). ראו בהקדמתו לספר.
  31. ^ גם חידושי תורה אחרים מצוטטים מפיו כבר בתקופה זו, ראו: הרב ליפא דב ויינטרוב, דבר שמועה, בני ברק ה'תש"כ, סי' י"ד ס"ק י'.
  32. ^ הרב יצחק דרזי, "בדרכי העלייה" (נספח לספר שבות יצחק - יב, ירושלים תשע"ג), אות טו: הניתוח באלול תשס"ג.
  33. ^ יהונתן ליס, ברוב של 69 מתנגדים: חוק ההסדרה הופל, באתר הארץ, 6 ביוני 2012
  34. ^ אבני ציון, ירושלים תשס"ה, עמ' של"ג.
  35. ^ הרב בן ציון פלמן, בענין גורם ברכה שאינה צריכה, בתוך: אהל שרה לאה, ירושלים תשנ"ט, עמ' שסה. ראו שם שכך הייתה גם דעתו של הרב יוסף שלום אלישיב.
  36. ^ שלמי תודה, מצוטט אצל: שלומוביץ, אבני שוהם - חנוכה, סי' מ"א אות ג'. זאת בניגוד לדעת הרב ניסים קרליץ שנקט לאיסור.
  37. ^ הרב מרדכי גרוס, אגרתא דחדוותא חלק י', סימן לו, בשמו. וראו שם שדעת הרב יוסף שלום אלישיב והרב שמואל וואזנר שחומרה זו כן נחשבת כצורך, ומותר לטלטל עבורה ברשות הרבנים בחג.
  38. ^ מוריה, ניסן תשנ"ט, עמ' קי"ד אות י"א בשמו. מצוטט גם אצל מגנוז, אדני שלמה, ח"ג, ירושלים תשס"ד, עמ' ק"ע, ר', רכ"ט.
  39. ^ היה חברותא של הרב יצחק יעקב רבינוביץ' ונפטר בגיל 40.
  40. ^ ראו עליו עוד.