אוביקוויטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התרשים המרחבי של אוביוויטין

אוביקוויטין (Ubiquitin) הוא חלבון הפועל בכל התאים האוקריוטים, ומשמש את התא לסימון חלבונים שנועדו לפירוק, לשם הבטחת תפקודו התקין של התא. זיהוי החלבונים שיש לפרק נעשה בעיקר על-פי שינויים במבנה המרחבי שלהם.

חלבון "מסיים את חייו" בתא בתהליך הנקרא Polyubiquitination, במהלכו מסומן החלבון באוביקוויטין ומפורק באמצעות קומפלקס הפרוטאזום, בתהליך תלוי ATP.

האוביקוויטין התגלה ואופיין במסגרת מחקר שערכו בסוף שנות השבעים אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר מהפקולטה לרפואה בטכניון, בשיתוף עם אירווין רוז מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה. מחקר זה, שהביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות, זיכה את השלושה בפרס נובל לכימיה לשנת 2004.

בנוסף לקבוצתו של אהרון צ'חנובר, עוסקות בישראל עוד שלוש קבוצות מחקר בחקר האוביקוויטין: קבוצה בראשות פרופ' ינון בן-נריה, מהמחלקה לאימונולוגיה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, קבוצה בראשות ד"ר תומר רביד במכון סילברמן של האוניברסיטה העברית בקמפוס גבעת רם וקבוצה בראשות פרופ' משה אורן מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע.

התרשים הסכמתי של האוביוויקטין

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]