אוגוסטוס וולני וולר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הגהה, ויקיזציה, תעתיקים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דיוקן של אוגוסטוס וולר

אוגוסטוס ווֹלְנִי ווֹלֶראנגלית: Augustus Volney Waller;‏ 21 בדצמבר 1816, ליד פברשם שבמחוז קנט - 18 בספטמבר 1870, ז'נבה[1] היה רופא בריטי, אנטומיסט ופיזיולוג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוגוסטוס היה הבן הבכור במשפחה בת 7 ילדים. על אף שנולד בבריטניה, את רוב ילדותו עבר בניס שם חי עד שאביו מת בשנת 1829. ב-1832 אוגוסטוס חזר עם משפחתו לאנגליה שם אימו התחתנה בשנית. אוגוסטוס הצעיר אומץ על ידי חבר של אביו דר' ויליאם לם (1765-1847), רופא שחי בלונדון, שם נתקל לראשונה במחקר מדעי.

בשנת 1834, החל ללמוד רפואה בסורבון שם סיים בשנת 1840 את לימודי הרפואה תחת שרביטו של אלפרד דונה עם עבודה על כדוריות הדם האדומות וחזר לבריטניה והחל לעסוק ברפואה בגיל 25. בשנת 1841 מונה לחבר באגודת הרוקחים בלונדון ועסק ברפואה מעשית ברובע קנזינגטון. בשנת 1842 הוא נישא למתילדה להם נולדו 3 ילדים בהם בנו אוגוסט דזירה וולר שעסק בפיזיולוגיה כמו אביו. הוא חי עשר שנים בקנזינגטון בהם למד היסטולוגיה ופרסם שני מאמרים אשר בעקבותם הוא נבחר להיות חבר חברה המלכותית בשנת 1851. מאמר אחד עסק בחקר תאי דם אדומים והשני בקשרים בין מערכת העצבים לתאים שהם שולטים עליהם והגיע למסקנה כי העצבים הם הארכה של התאים. ממחקר זה נגזר המושג ניוון ולריאני המתאר מצב שבו ניתק האקסון מתא עצב.

בעקבות העובדה כי הפיזיולוגיה בצרפת וגרמניה הייתה מתקדמת לעומת בריטניה, הוא נסע לבון ועבד שם עד שנת 1858. תקופה זו הייתה היחידה בחייו בה עבד רק במחקר. את עבודתו הוא עשה יחד עם הפיזיולוג לודוויג יוליוס בודגה בעיקר בניסיון להשפיע ולשנות את גודל האישון. בשנת 1856 הוא עבר מבון לפריז שם עבד שנתיים במעבדה של ז'אן-פייר פלורנס בז'רדן דה פלאנט בפריס על יצירת חום כרוני. מחקריו אלו, השפיעו על הבנת מערכת העצבים האוטונומית.

באותה תקופה גילו שיש לו מחלת לב והוא החליט לחזור בשנת 1858 לאנגליה על מנת לטפל בבריאותו. בתקופת שהותו בבריטניה הוא מונה לפרופסור לפיזיולוגיה במכללת קווינס בברמינגהם וכן לפיזיולוג בבית החולים המקומי. אולם מחלת הלב שלו אילצה אותו לפרוש באותה שנה והוא חזר לברוז'. בשנת 1868 הוא עבר לז'נבה שם מת לאחר שנתיים בהן המשיך לעסוק ברפואה.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על עבודתו שהחלה בלונדון ונמשכה בבון הוא זכה פעמיים בפרס מונטיון המחולק על ידי האקדמיה הצרפתית והאקדמיה הצרפתית למדעים, בשנת 1852 על עבודתו עם באדג' ובשנת 1856 על מסלול הניוון. בשנת 1860 קיבל את המדליה המלכותית מאת החברה המלכותית של לונדון.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]