אוגוסטו ססאר סנדינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוגוסטו ססאר סנדינו

אַוּגוּסטוֹ ניקולאס קלדרון סנדינו (ספרדית: Augusto Nicolás Calderón Sandino; ‏18 במאי 1895 - 21 בפברואר 1934), המוכר יותר בשמו אַוּגוּסטוֹ ססאר סנדינו (Augusto César Sandino), מהפכן בן מדינת ניקרגואה ומנהיג המרד נגד הנוכחות האמריקאית בניקרגואה בין השנים 1927 ל-1933. בקרב בני ניקרגואה ידוע בשמו "גנרל האנשים החופשיים" (מספרדית: "General de hombres libres").

הוצא להורג, יחד עם אחיו, ב-21 בפברואר 1934, בעיר-הבירה מנגואה, בהוראת גנרל אנאסטסיו סומוסה גרסיה, מפקד המשמר הלאומי של ניקרגואה, שהפך לשליט ניקרגואה שנתיים לאחר מכן.

החזית הסנדיניסטית (FSLN), אשר הביאה לסיום שלטונם של בני סומוסה בניקרגואה בשנת 1979, קרויה על שמו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הולדתו של סנדינו בעיירה ניקינוהומו, ניקרגואה (צילום משנת 1988)

אוגוסטו ניקולאס קלדרון סנדינו נולד בניקינוהומו (Niquinohomo; עיירה במחוז מסייה, במזרח ניקרגואה, לא הרחק מעיר הבירה מנגואה), כבנם הלא חוקי של אביו, גרגוריו סנדינו, חוואי קפה אמיד, ואימו, מרגריטה קלדרון, עובדת בחווה. בשנת 1904, בגיל 9, ננטש על ידי אימו, הועבר לסבתו ומשם הועבר לחוות אביו, בה נאלץ לעבוד תמורת מחייתו.

בשנת 1921 נאלץ לעזוב את עיירת הולדתו, לאחר שירה ופצע את דגוברטו ריבאס, בנו של תושב עיר ידוע, בעקבות ריב ביניהם. סנדינו החל לנדוד דרך חוף האוקיינוס השקט של ניקרגואה, והגיע להונדורס, שם עבד במפעל סוכר. ב-1923 המשיך בנדודיו, הגיע לגואטמלה, שם עבד באחד ממטעי חברת הפירות המאוחדת, ולבסוף הגיע למקסיקו, לעיירה סרו-אזול (Cerro Azul), במדינת וראקרוס, שם עבד בבית זיקוק של חברת Standard Oil. במקסיקו החל סנדינו להתעניין ברעינותיהם של ארגונים שונים, ביניהם הבונים החופשיים והכנסייה האדוונטית, החל להיות פעיל בקבוצות אנטי-אימפריאליסטיות, אנרכיסטיות וקומוניסטיות, ובעיקר הושפע מהאידאולוגיה המפארת את מורשתה האינדיאנית של אמריקה הלטינית (בספרדית: Indigenismo) ומתנועות השחרור האנטי-אימפריאליסטיות שמחו על ההשתלטות האמריקאית הקפיטסליסטית של אמריקה הלטינית.

חזרה לניקרגואה ותחילת המאבק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום תקופת ההתיישנות על אירוע הירי, חזר סנדינו ב-10 ביולי 1926 לניקרגואה. תחילה התכוון לשוב לעיירת הולדתו ולפתוח בה עסק, אך משהתברר לו שיריבו, ריבאס, נתמנה לראש העיירה, פנה לצפונה המערבי הרחוק של המדינה, אל הרי סגוביה, והחל לעבוד במכרות הזהב בסן-אלבינו (San Albino).

זמן קצר לאחר הגעתו של סנדינו להרי סגוביה, פרצה מלחמת החוקה של ניקרגואה, בה מרדו חיילים ליברליים שבסיסם בפוארטו-קאבסס (Puerto Cabezas; עיר-נמל אטלנטית, בצפון-מזרח ניקרגואה) בנשיא השמרני אדולפו דיאס (Adolfo Díaz), שהושם בשלטון בלחץ של ארצות הברית. מנהיג המרד היה הגנרל חוסה מריה מונקדה (José María Moncada) שדרש את חזרתו לשלטון של סגן-הנשיא הליברלי המודח, חואן באוטיסטה סקאסה (Juan Bautista Sacasa). בתגובה לאירועים אלו, הנחיתה ארצות הברית כוחות מרינס בחופי האוקיינוס השקט והאטלנטי של ניקרגואה ויצרה "אזורים ניטראליים", על מנת לסייע לנשיא השמרני, דיאז, לדכא את המרד.

בשנת 1927, בעקבות אירועים אלו הקים סנדינו מיליציה, בעיקר מקרב חבריו כורי-הזהב, והתקיף בסיס של הכוחות השמרניים באזור סן-אלבינו. לאחר-מכן פנה סנדינו לעיירה פוארטו-קאבסס, להפגש עם מנהיג המורדים, הגנרל מונקדה. מונקדה דחה את בקשתו של סנדינו, האלמוני דאז, למינוי כמפקד ולסיוע בנשק, אך לאחר שהשתלטו סנדינו וכוחותיו על נשקם של יחידה שמרנית, זכה למינוי רשמי ממפקדים ליברליים אחרים. כוח המיליציה של סנדינו מנה בעת ההיא כ-800 לוחמים, והשתמש בעיקר בלוחמת גרילה. בעיקר בזכות ניצחונות כוחות המיליציה של סנדינו, החלו הליברלים להביס את הכוחות השמרניים בצפון-מזרח המדינה, ופתחו בהתקדמותם דרום מערבה, אל עבר האוקיינוס השקט ועיר-הבירה מנגואה.

מחשש לפלישת כוחות אמריקאיים גדולים, נאלצו מנהיגי המרד הליברליים, ובראשם הגנרל מונקדה, להסכים על שביתת נשק ולחתום על הסכם "התיל השחור" (ספרדית: Espino Negro), ב-20 במאי 1927, עם שליח הממשל האמריקאי הנרי סטימסון (לימים מזכיר המדינה בממשלו של הרברט הובר). על-פי ההסכם, נחתמה שביתת נשק, הוכרז על כינון בחירות שנה מאוחר יותר, בשנת 1928, והוחלט שעד בחירות אלו ימשיך לשלוט הנשיא השמרני, דיאז, תוך נוכחות של כוחות מרינס אמריקאיים לפיקוח על ההסכם ועל הקמתו של כוח צבאי חדש תחת פיקוד נשיא ניקרגואה, בשם "המשמר הלאומי" (ספרדית: Guardia Nacional). עוד הוסכם שבבחירות אלו יתמודד, כנציג הליברלים, הגנרל מונקדה, ולא סגן-הנשיא הליברלי לשעבר, סאקסה.

סנדינו התנגד להסכם "התיל השחור", ראה במנהיגי הליברלים ובעיקר את מונקדה כבוגדים, סירב להניח את נשקו של כוח המיליציה בפיקודו ומיקם את כוחותיו באל-צ'יפוטה (El Chipote; כפר בצפונה ההררי של ניקרגואה). בעת ההיא נישא סנדינו לבלנקה אראוס (Blanca Aráuz), בתו של עובד טלגרף מכפר הסמוך, סן-רפאל דל נורטה (San Rafael del Norte). מנישואים אלו נולדה, בשנת 1932, בתו היחידה של סנדינו, בלנקה סגוביה, בעוד אימה, אשתו של סנדינו, נפטרה בזמן הלידה.

המאבק בפולשים האמריקאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור ההררי של צפון ניקרגואה, החל סנדינו בביסוס והרחבת צבאו, כאשר מטרתו היא סילוק הכוחות האמריקאיים מניקרגואה. אחת מהפעילויות הראשונות של כוחותיו, עוד במאי 1927, הייתה פשיטה וניסיון מצור של 800 לוחמיו, החמושים בנשק מיושן מהמאה ה-19 ובמצ'טות, על סיור של חיילי מרינס אמריקאיים וחיילי "המשמר הלאומי", ליד הכפר אוקוטל (Ocotal). בסיום הקרב, בו הסתייעו הכוחות האמריקאיים בהפצצות מן האוויר, לראשונה באמריקה הלטינית, ובאחת מהפעמים הראשונות בהיסטוריה, נהרגו 56 מחייליו של סנדינו, בעוד מנגד נהרגו חייל מרינס אחד ושלושה חיילי "המשמר הלאומי".

כהפקת לקחים מההפסד בקרב ליד אוקוטל, החל סנדינו מארגן ומרחיב את צבאו מחדש תוך שהוא מוותר על ניסיונות ההתקפה ישירה ועובר ללוחמת גרילה זעירה, שכללה מארבים ופשיטות פתע. סנדינו החל לאסוף לוחמים נוספים לצבאו מקרב הכפריים באזור בו ישב, והתעצם לכדי כוח המנה כ-6000 לוחמים, שכונה "צבא ההגנה לריבונות הלאומית" (ספרדית: Ejército Defensor de la Soberanía Nacional). בתקופה זו הוסיף לשמו את הכינוי "ססאר" (César). צבאו של סנדינו החל להנחיל תבוסות ופגיעות לכוחות המרינס, כאשר הוא מנצל את היכרותו עם תנאי השטח הקשים ויכולת הניידות הגבוהה שלו, כאשר מנגד מתקשים מאוד כוחות המרינס לפעול בשטחי הג'ונגל הסבוך. אחד הקרבות המפורסמים של צבאו של סנדינו התרחש ליד אל-ברמדרו (El Bramadero), בשנת 1929, בו הצליחו כוחותיו של סנדינו להכניע גדוד מרינס שלם, בהשתמשם, בעיקר, בסכיני מצ'טה אימתניים. בעקבות קרב זה ואחרים נוספים, יצא שמו של סנדינו כלוחם ומפקד אכזר, הנוהג לערוף את ראשי האויב.

נסינותיו של סנדינו לקבלת תמיכה והמעבר למקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנדינו (במרכז התמונה) בדרכו למקסיקו. יוני 1929.
דגל המיליציה של סנדינו, בידי כוחות מרינס אמריקאיים. 1932

סנדינו תפס את מאבקו כיותר ממאבק לשחרור ניקרגואה, וראה בו מלחמה כוללת של הגזע ה"אינדו-היספני" נגד הכיבוש האמריקאי של אמריקה הלטינית. דרישותיו העיקריות של סנדינו, כפי שהוא פרסם אותן, היו התפטרותו של הנשיא הליברלי, דיאז, נסיגת הכוחות האמריקאיים, כינון בחירות המפוקחות על ידי מדינות אמריקה הלטינית (ולא על ידי ארצות הברית) וביטול ההסכם שהתיר לארצות הברית לבנות את תעלת ניקרגואה. עמדתו הציבורית של סנדינו התערערה לאחר הבחירות בשנת 1928, עליהן פיקחו כוחות צבא אמריקאיים, ובהן זכה המועמד הליברלי מונקדה, אותו תפס סנדינו כבוגד. כתגובה, הכריז סנדינו על הבחירות כבלתי-חוקתיות, לא קיבל את תוצאותיהן, והמשיך במלחמת הגרילה שניהל. בשלב זה כבר התנהלו רוב הקרבות מול "המשמר הלאומי של ניקרגואה", אותו כוח צבאי מקומי שהוקם ותוחזק על ידי ארצות הברית.

בשלב זה פנה סנדינו לחפש אחר תמיכה מבחוץ, ונסע במרס 1929 לבואנוס איירס, להיפגש עם נשיאה של ארגנטינה, היפוליטו אירוגוז'ן (Hipólito Irigoyen), לו הציע להחיות את חזונו של סימון בוליבר על כינון מעצמה מדינית אחת על כל אמריקה הלטינית ולערוך כינוס של כל מדינות אמריקה הלטינית בעיר הבירה הארגנטינית. בעוד צבאו של סנדינו החל צובר הצלחות צבאיות מרשימות, נפלה תשומת הלב של המנהיגים הקומוניסטיים מברית המועצות על פועלו. העזרה הסובייטית לסנדינו התבטאה בעיקר בהשמעת אמרות תמיכה. בפעילות פוליטית לטובתה של המיליציה של סנדינו אף סייע אחיו של אוגוסטו, סוקרטס, אשר התגורר בניו יורק, ועסק שם כדובר במספר הפגנות אותן ארגנה המפלגה הקומוניסטית האמריקאית.

סנדינו המשיך בפעילותו לחיפוש אחר תמיכה כספית ותמיכה בנשק, שהלכו והצטמצמו, במיוחד עם התפטרות סגנו, הממונה על קשרי החוץ של המיליציה, טורקיוס, משורר ודיפלומט בן הונדורס, בינואר 1929. במאמץ ביוני 1929 עזב סנדינו את ניקרגואה ונסע למקסיקו להפגש עם הנשיא המקסיקני, אמיליו פורטס גיל. עם הגעתו למקסיקו, הוציאה עליו הממשלה המקסיקנית צו שהגביל את שהייתו לעיר מרידה (Mérida; בירת מחוז יוקטן, לחופי מפרץ מקסיקו), מתוך ניסיון לשכך את ההתנגדות האמריקאית להגעתו. סנדינו הצליח להגיע לבסוף לבירת המדינה, מקסיקו סיטי, ולהפגש עם הנשיא, אך בקשתו לסיוע נדחתה. בתגובה לכך, הציעה לו המפלגה הקומוניסטית המקסיקנית סיוע, בתנאי שיפרסם ברבים את אי-תמיכתו בנשיא. סנדינו סירב להצעה, ויחסיו עם המפלגה הקומוניסטית התערערו, עד שנאלץ לעזוב את מקסיקו בתום שנה ששהה בה.

החזרה לניקרגואה, הנסיגה האמריקאית, ורציחתו של סנדינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל צלליתו של אגוסטו ס. סנדינו, יצירתו של הפסל ארנסטו קרדנל. ממוקם בטיסקפה, מקום הרצחו של סנדינו

סנדינו חזר לניקרגואה לאחר חוסר הצלחתו בגיוס משאבים נוספים לצבאו. עם זאת, התפתחויות אמריקאיות פנימיות, שעיקרן השפל הכלכלי הגדול ועלייתו לשלטון של פרנקלין רוזוולט, הביאו לשינוי במדיניות האמריקאית כלפי הנוכחות בניקרגואה. בינואר 1931, הכריז הנרי סטימסון, שמונה זה מכבר למזכיר המדינה האמריקאי, על נסיגת הכוחות האמריקאיים מניקרגואה לאחר הבחירות של שנת 1932. האחריות להמשך המאבק בצבאו של סנדינו הועברה ל"משמר הלאומי" של ניקרגואה, שמפקדיו בלבד היו אמריקאיים. במאי של אותה שנה, 1931, החריבה רעידת אדמה את בירת המדינה, מנגואה, והותירה אחריה כ-2000 הרוגים. באותה התקופה, התחזק צבאו של סנדינו עד כדי כך, ששלט, למעשה, על כל מרחביה הצפוניים של המדינה. בהתאם ל"מדיניות השכנות הטובה" האמריקאית (Good Neighbor policy) בהכתבתו של הנשיא רוזוולט, נסוגו הכוחות האמריקאיים לחלוטין מאדמת ניקרגואה, בינואר 1933.

ב-2 בפברואר 1933 נפגש סנדינו עם הנשיא הנבחר של ניקרגואה, חואן באוטיסטה סאקסה, וחתם איתו על הפסקת הלחימה ועל סיום המרד, תוך הכרה מצד סנדינו בשלטון הלגיטימי של הנשיא. עוד הוסכם שסנדינו יפרק את צבאו, מלבד כ-100 לוחמים אשר ישארו בקרבתו ויתיישבו בצפון המדינה.

ב-21 בפברואר 1934 נתפס סנדינו עם מספר פוליטיקאים נוספים, במארב של "המשמר הלאומי", בפקודתו של מפקד המשמר, אנאסטסיו סומוסה גרסיה. גרסיה, שתכנן את הדחתו של הנשיא הנבחר, סאקסה, ואת מינויו שלו כנשיא, החליט לחסל כל התנגדות אפשרית, והורה על הוצאתו להורג של סנדינו.

שנתיים מאוחר יותר, אכן הכריח סומוסה את הנשיא, סאקסה, להכריז על התפטרותו, ותפס את השלטון במדינה. שלטון אשר ישאר בידי בני סומוסה, עד המרד בהובלת החזית הסנדיניסטית (הקרויה על שמו של סנדינו), כארבעים שנה מאוחר יותר.

מורשתו של סנדינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אַוּגוּסטוֹ ססאר סנדינו נחשב כגיבור בניקרגואה ובאמריקה הלטינית כולה, ומשמש דוגמה בולטת למאבקם של עמי אמריקה הלטינית בכיבוש וההשפעה האמריקנית.

על שמו של סנדינו, הוקמה בשנת 1961 החזית הסנדיניסטית (FSLN), תנועה מהפכנית ופוליטית שמאלית שנלחמה בשלטון הדיקטטורי המושחת של משפחת סומוסה (שליט ניקרגואה באותה התקופה, אנאסטסיו סומוסה דביילה , היה בנו של אנאסטסיו סומוסה גרסיה, מי שנתן את הפקודה להוצאתו להורג של סנדינו). החזית הסנדיניסטית הצליחה במאבקה נגד בני סומוסה, ותפסה את השלטון בניקרגואה בין השנים 1979 עד 1990. בינואר 2007, חזרה החזית הסנדיניסטית לשלטון עת נבחר חבר הארגון, דניאל אורטגה, לנשיאות ניקרגואה.

במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 שונה שמו של שדה התעופה הבינלאומי בבירת ניקרגואה, מנגואה, ל"שדה התעופה על-שם אַוּגוּסטוֹ ס. סנדינו".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]