אוגוסט וילהלם פון שלגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוגוסט וילהלם פון שלגל

אַוּגוסט וילהלם פון שׁלֶגֶלגרמנית August Wilhelm von Schlegel; נולד כשלגל (Schlegel);‏ 8 בספטמבר 176712 במאי 1845) היה משורר, מבקר ספרות, מתרגם גרמני, אחד מהתאורטיקאים והנציגים המובילים של התנועה הרומנטית בתרבות הגרמנית. בעל אות לגיון הכבוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע משפחתי ותחילת דרכו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוגוסט וילהלם שלגל נולד בעיר הנובר כבן הרביעי של הכומר הלותרני יוהאן אדולף שלגל. אחי אביו היה המשורר יוהאן אליאס שלגל. בתור ילד הצטיין כבר בכתיבת שירים ובלימוד שפות. למד בגימנסיה בעירו ולאחר מכן, בשנת 1796, נרשם ללימודי תאולוגיה ואחר כך פילולוגיה באוניברסיטת גטינגן. בין היתר הקדיש זמנו לחקר השפות הקלאסיות תחת הדרכתו של פרופ' כריסטיאן גוטלוב היינה. עזר למורו בעריכת הוצאת יצירותיו של ורגיליוס וחיבר את האינדקס לכרך הרביעי. באותה תקופה עשה היכרות, באמצעות גוטפריד אוגוסט בירגר שהיה לו למנטור, עם מלאכת התרגום משפות הקלאסיות והחדשות. בתחילת דרכו, ב-1798, כתב עבודת תזה על הגאוגרפיה ההומרית, וכן פרסם מספר שירים בכתב העת "גטינגר מוזנאלמנך" (Göttinger Musenalmanach) והתחיל לתרגם יצירות של דנטה וויליאם שייקספיר.

לאחר שעבד שנים אחדות (17911796) כמורה פרטי בביתו של הבנקאי מילמן (Muilman) מאמסטרדם, עבר לעיר יינה, שבה נישא לקרולינה מיכאליס, אלמנתו של רופא בשם בהמר.

האחים שלגל וקבוצת יינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1798 מונה וילהלם שלגל כפרופסור שלא מן המניין באוניברסיטת יינה בתורינגיה. באותה תקופה החל (בין 17971810) את תרגומיו מיצירות ויליאם שייקספיר (14 מחזות) לגרמנית, שהושלמו לבסוף על ידי דורותיאה טיק (Tieck) יחד עם וולף היינריך, הרוזן מבאודיסין (Wolf Heinrich Graf von Baudissin) ותחת השגחתו של לודוויג טיק (אביה של דורותיאה). תרגומים אלו נחשבים למופת בין תרגומי השירה בשפה הגרמנית ובכלל.‏[1] בשנותיו בעיר יינה הכיר שלגל את גתה ואת פרידריך שילר. כתב בכתבי העת של שילר "הורן" ו"מוזנאלמנך", ופרסם גם קובץ שירים. עניין מיוחד עורר פולמוס מר בינו ובין המחזאי הגרמני הפופולרי ביותר בזמנו, השמרן אוגוסט פרידריך פון קוצבו, שהתנגד לגתה ולאסכולה של ויימאר. שלגל כתב בשם עט מחזה סאטירי נגד קוצבו, Ehrenpforte und Triumphbogen fur den Theater-Prasidenten Kotzebue ("שער הכבוד וקשת הניצחון לנשיא התיאטרון קוצבו", 1801).

יחד עם אחיו הצעיר פרידריך, שהיה לאידאולוג הראשי של השירה הרומנטית הגרמנית, ייסד במאי 1798 את "אתנאום" (Athenaeum;‏ 17981800), שהיווה ביטאון של זרם ספרותי זה במשך שנתיים. שני האחים קנו מעמד מכובד של ראשי הביקורת הספרותית הרומנטית החדשה. בחוגים שפקדו האחים השתתפו אישים כמו לודוויג טיק, פיכטה, וילהלם היינריך וַאקֶנְרוֹדֶר (Wackenroder), שלינג ונובאליס. ספר משותף של מסות האחים הופיע בשנת 1801 תחת הכותרת "איפיונים וביקורות".

שנת 1802 מצאה את שלגל בברלין, שם התבקש להרצות על אמנות וספרות. הטרגדיה "יון" שחיבר בשנת 1803 בסגנון אוריפידס עוררה דיון בעקרונות השירה הדרמטית. בהמשך יצר שלגל תרגומי מופת מחמישה מחזות של קלדרון, שפורסמו בשני כרכים של "תיאטרון ספרדי" (18031809). בהמשך תירגם גם שירים מהליריקה הספרדית, הפורטוגזית (קמואש) והאיטלקית (גואריני). בין השאר תירגם חלק מהקומדיה האלוהית של דנטה.

מסעותיו עם מאדאם דה סטאל ופעילותו בווינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי גירושיו מאשתו קרולינה בשנת 1804, הכיר באמצעות גתה כעבור שנה בברלין את מאדאם דה סטאל (17661817), אשת התרבות הצרפתייה-שווייצרית שנפרדה גם היא מבן זוגה, הסופר בנז'מן קונסטאן, והתקבל על ידה כמורה לילדיה עם משכורת של 12,000 פרנקים לשנה. שלגל התידד עמה ושהה באחוזתה בקוֹפֵּה (Coppet) בשווייץ, על גדת אגם ז'נבה. אחר כך ליווה אותה בתור מזכיר אישי במסעותיה ברחבי צרפת, איטליה, שבדיה ואנגליה. הקשר האינטלקטואלי ביניהם התגלה כמפרה דו-צדדית.

ספרה של דה סטאל "על גרמניה" (De l'Allemagne) הושפע במידה רבה מדעותיו. בשנת 1806 שהו בני הזוג באוקסר וברואן, ובשנת 1807 באחוזת אקוסטה באוברז'אנוויל (איבלין) שבקרבת פריז.

באותה תקופה פרסם את "הגיגים על הציוויליזציה בכלל ועל מקור הידרדרותן של הדתות" (1805). בצרפת זכתה אז להד מסתו הכתובה בצרפתית "השוואה בין הפדרה של רסין ובין זו של אוריפידס" (Comparaison entre la Phèdre de Racine et celle d'Euripide), שבה תקף את הקלסיציזם הצרפתי מנקודת מבט של האסכולה הרומנטית.

בעודו עם מאדאם דה סטאל ביקר במינכן בשנת 1807 את אשתו לשעבר קרולינה, שנישאה בינתיים לשלינג. בכל תחנות המסע בגרמניה (1808) – הן בדרזדן, הן בויימאר והן בווינה – זכו הרצאותיו להצלחה רבה. הקורסים על האמנות הדרמטית ועל הספרות שהעביר בווינה יצאו לאור בשנים הבאות (18091811), ותורגמו לרוב השפות האירופיות. הרצאות אלו נחשבות פסגת תרומתו לתרבות האוניברסלית והשפיעו על יוצרים רבים, בהם למשל אלסנדרו מנצוני באיטליה.

בשנת 1811 גורש יחד עם מאדאם דה סטאל משווייץ ומכל האימפריה של נפוליון עקב הלשנה על ידי הפרפקט של ז'נבה, קאפל. אחרי שהייה בסביבות רומא נסעו שניהם נסעו לרוסיה ולשבדיה, ארץ בעלה המנוח של הסופרת, סטאל-הולשטיין. ברוסיה נהנה שלגל מהערכתו של הצאר אלכסנדר הראשון. ב-1813 פגש בסטוקהולם את יורש העצר השבדי ז'אן-בטיסט ברנדוט (לימים קרל הארבעה עשר, מלך שבדיה), אשר מינה אותו למזכירו בימי הלחימה בשנים 18131814. באותם הימים חיבר שלגל את "על המערכת הקונטיננטלית ועל יחסיה עם שבדיה", וכן את "תמונה של האימפריה הצרפתית ב-1813".

הודות להיכרות עם הנסיך השבדי-הצרפתי התממשו ציפיותיו של שלגל לתואר אצולה: בחודש אפריל 1814 הוענק לו תואר אצטלה מידי מלך פרוסיה, פרידריך וילהלם השלישי, ולאחר התפטרתוטו של נפוליאון שב שלגל (מעתה "פון שלגל") לצרפת דרך אנגליה. אולם בעת השלטון החוזר של מאת הימים שב לאחוזתה של מאדאם דה סטאל בקוֹפֵּה. באוקטובר 1815 ליווה אותה ואת בעלה החדש, ז'אן דה רוקה, בטיולם באיטליה. בפירנצה כתב את ה"מכתב על אודות סוסי הארד של בזיליקת סן מרקו מוונציה", שפורסם במאה עותקים. בקיץ 1816 חזר לקוֹפֵּה, ואת חורף 1816–1817 בילה בפריז.

פרופסור בבון, חוקר הספרות הסנסקריטית והבלשנות ההשוואתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של אוגוסט וילהלם פון שלגל בבון

לאחר מותה של מאדאם דה סטאל ביולי 1817 נשא וילהלם שלגל לאשה בשנת 1818 את סופי, בתו של פרופ' היינריך פאולוס מהיידלברג; אך נישואים אלה לא החזיקו מעמד יותר משלוש שנים. באותה שנה (1818) מצא פון שלגל משרת פרופסור לתולדות הספרות והאמנות באוניברסיטת בון. כל שאר ימיו עסק שם בעיקר בחקר הסנסקריט והמזרחנות. עיסוקיו בחקר התרבות ההודית הביאו אותו לפקוד את האוספים הגדולים של כתבי יד הודיים שבפריז, באוקספורד, בקיימברידג' ובמכללת הייליברי של חברת הודו המזרחית. עם חזרתו מונה מנהל (סופראינטנדנט) במוזיאון לעתיקות של בון.

בין השנים 1823-1830 הוציא את כתב העת המדעי "אינדישה ביבליותק" (Indische Bibliothek, "הספרייה ההודית"). בשנת 1823 פרסם את ה"בהגאוואד גיטה" ההודי בליווי תרגום ללטינית, ובשנת 1829 את ה"ראמאיאנה". ב1832 חיבר את "הרהורים על חקר השפות האסיאתיות" ועוד כתבים אחרים בצרפתית. יחד עם פרנץ בופ ווילהלם פון הומבולדט נחשב פון שלגל לאחד מאבות הבלשנות ההשוואתית.

במקביל לעבודתו בתחום הבלשנות והאינדולוגיה המשיך, גם בתוקף התחיבויותיו האקדמיות, לכתוב על ספרות ואומנות. בשנת 1827 נתן בברלין סדרת הרצאות על תולדות האומנות, ובשנת 1828 פרסם גם שני כרכי כתבי ביקורת (Kritische Schriften).

בשנותיו האחרונות התכחש פון שלגל פחות או יותר לתאוריות הרומנטיות מצעירותו והגיע לעימותים עם חבריו מפעם, שילר וגתה, ואף עם אחיו פרידריך. גינה אותו בין השאר על המרת דתו לרומית-קתולית. יוקרתו באוניברסיטה ירדה; עבודותיו הוגדרו כמיושנות. אחרי עלייתו של פרידריך וילהלם הרביעי לשלטון בפרוסיה נקרא שלגל לברלין ונשאר שם לזמן מה.

בחזרתו לבון, נפטר ב-12 במאי 1845, ונשכח. לפי בקשתו נקבר בעיר זו, שהפכה לעיר האהובה עליו מכולן.

מבחר כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ion ("יון"), 1803.
  • Poetische Werke ("שירים"), 1811.
  • Bhagavad Gita : תרגום ללטינית, 1823.
  • כתבי ביקורת, 1828.
  • Sämtliche Werke (מכלול כתביו), 1846–1848.
  • Œuvres écrites en francais (עבודות בצרפתית), 1846.
  • Opuscula Latine scripta.

מכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Edgar Lohner (ed.), Ludwig Tieck und die Brüder Schlegel. Briefe (München 1972).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גיסתו, דורותיאה שלגל, אשת אחיו פרידריך, הייתה דודתו של פליקס מנדלסון-ברתולדי. המלחין הצעיר, בן 17, קיבל השראה מתרגומו של אוגוסט פון שלגל למחזה השייקספירי "חלום ליל קיץ" כשכתב בשנת 1826 את פתיחת הקונצרטית המפורסמת.